מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

באין לשון

מאת: שלמה שפאן

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

© כל הזכויות שמורות. מובא ברשות בעלי הזכויות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

נעימה ומרגעת היתה הישיבה בחורשה בבוקר קיץ שקט זה. השקט והמרגוע התמזגו מזיגה מלאה עם הרחש הבלתי פוסק עם רשרושם ותנועתם של יצורים שונים. צפצוף הצפרים שניתרו “מבד אל ענף”, קטנות וגדולות, חינניות מלאות גראציה וזקנות מסורבלות כסבתות טובות מילא את חלל האוויר מבלי לפגוע בשקט, מבלי להפר אותו. ולא רק הזמזום והצפצוף אלא גם מראה העינים היה משמח, מרגיע, משעשע, ממלא את הלב נחת, שלווה, אהבה.

הנה למשל הלטאה שצבעה כולו צבע העץ שהיא מטפסת עליו בזריזות, בגמישות, בחן. הנה היא זוקפת את ראשה לחלל האויר ומאזינה. למה היא מאזינה? וראשה נראה כזיז בולט על הגזע ככל שאר הזיזים המחוספסים.

והנה זיקית על גבעול ירוק, תמימה, שמנמנת, צחה וענוגה, תאוה לעינים, והלב מתמלא אהבה לכל היצורים האלה הרוחשים סביבך, חיים את חייהם, מתעלסים להנאתם, לחמימות.

והיד מושטת מאליה אליהם, לאחוז, וללטף, לרמוז על אהבתך אותם, על רצונך על כל מה שלבך רוחש להם.

אבל הם זעים, נרעשים, בורחים ומתרחקים! רב החשד בלבם, רב הפחד, העולם מלא מזימות, מחשבות רע, התנכלות והתנקשות, בכל אורב האסון, הסכנה, עליך להיות דרוך תמיד עומד על המשמר – אַל אמון, אַל תמימות, אַל התמכרות…

וצר לי, צר לי מאד, שאין לי לשון להסביר ליצורים האלה את מה שאני הוגה בלבי, את אהבתי ואת רצוני הטוב, לקרוא אותם אלי, לשם לטיפה, עידון, חיבוק, להסביר להם, שלא אויב אני ולא זומם רעות. אבל אין לנו לשון משותפת.

© כל הזכויות שמורות. מובא ברשות בעלי הזכויות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

שלמה שפאן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שלמה שפאן
רקע
שלמה שפאן

יצירותיו הנקראות ביותר של שלמה שפאן

  1. משלי איסופוס (משלים)
  2. תרגומים מיוונית לעברית (מאמרים ומסות)
  3. יציאת מצרים (מחזות)
  4. משקל, מטריקה, פרוסודיה (עיון)
  5. יוסף קלוזנר (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שלמה שפאן בסוגה פרוזה

לכל יצירות שלמה שפאן

יצירה בהפתעה
רקע

היינריך הינה

מאת דוד פרישמן (מכתבים)

(ליום 17 פעברואר 1906)


תחלתו: –

אב-זקן היה לו: “יהודי קטן בעל זקן גדול”. דוד-זקן היה לו: איש אשר התעסק בקבלה מעשית ובצרופי שמות ועלה לארץ-ישראל וכתב קמיע לקדחת (“אברקלדוס, אברקלדו, אברקל” וכו') ועשה לו גלובוס עם אותיות עבריות ועם שם ההויה בראשו ועם חתימה כתובה אשורי (“אני השפל ונבזה הכותב שם משמעון בלא”א מורי קצין פו“מ כהרר אליעזר יצ”ו מדוסילדאָרף המכונה סימון דע געלדרין"). אם היתה לו: אשה שנקראה פשוט פייארכה (“בתיה” נקרא אחרי-כן). אשר היתה כותבת את מכתביה לרעותיה בכתב יהודי ובלשון גרמנית כביכול, אלא שהלשון היתה משובשת קצת, והיתה מברכת את רעותיה לראש-השנה בברכת “כתיבה וחתימה טובה”, ככל אשה יהודית כשרה (“ביטטע מאַכען דיזע מיינע קאָמפּלימענט אַן איהרען עלטרען אונד ברודער מיט ווינשונג צום נייאען יאָהר איין כתיבה וחתימה טובה”) והיה לאנשי-ביתה מגע ומשא עם הרב האב"ד שייער, ששימש אז ברבנות בקהלת דיסלדורף, והשגיחה בהשגחה רבה על בנה, שיהיה נאמן לדתו ולכל מנהגי עמו. בנה זה בעצמו, הארי, בהיותו נער קטן ביקר באיזה בית-ספר עברי (כלומר “חדר”) של איזה מורה עברי (כלומר “מלמד”), רינטלזון מהמבורג, ולמד שם “פקד, פקדת, פקדתי” ומזמורי-תהלים שונים וידע בעל-פה מקראות ופסוקים רבים (הוא בעצמו מזכיר בכתב גרמני ובלשון עברית את המלים, אלי, אלי למה עזבתני"). בהתחילו לכתוב, כתב גרמנית בכבדות ועם שגיאות בלשון, “משום שהדבור העברי (כלומר, הזרגוני) בבית אבותיו השפיע עליו במדה מרובה”, והיה עליו ללחום זמן הרבה את מלחמותיו בנוגע לנטיה השלישית בחילופה עם הנטיה הרביעית בשימוש השמות. כמעט שהצליח להעמיד את כף רגלו על אדמת הספרות, היתה ראשית מלאכתו לצאת וללחום את מלחמת עמו האומלל, ויכתוב את הטרגדיה “אלמנזור” ואת “הרבי מבכרך”. – ככה היתה תחילתו

וסופו: –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.