המנון לטבע / שושנה שרירא - פרויקט בן־יהודה

המנון לטבע

פרק:

מיקום ביצירה:

מי אינו זוכר ספרי ילדים בעלי-כריכות מוזהבות ואותיות גדולות וצבעוניות בראש כל פרק, המתחיל במשפט של מרחבי זמנים בלתי מגבלים: “לפני ימים רבים היה היה”…

וכשדפי ספר זה מתחילים לגולל פרשותיהם¹ לעין הקורא, דמיון הילדות שלו צף ועולה עד לארמון הקסמים, ארמונו של וולט דיסניי, אמן האגדה, הוא אמן אגדת הטבע הצבעוני ורב הקולות והצלילים. כי פרשת השלגיה ושבעת הגמדים על גבי התמונות הרוטטות מלאת חיים היא, וכל תנועת בובותיה-גבוריה יותר רטיטה מאשר תנועה. הנראית לעינינו סביבנו, ולה – רטט של הדגשת החיים. בשפע צבעי הטבע, למן הרים, אשדות מים בעלי ברק תכול, צוקי אבן שעינם עין קטיפה שחורה, ועצים ירוקים אשר לענפיהם דמות ידים וצפרנים דוקרניות וחדות, כאילו היו מסתרי האגדה חורגים מתוכם, ועד לחיות היער והצפרים המצוירים כמעט בצורה נאמנה. ובכל זאת נושאים בתוכם את התגלמות פרפורי האגדה. הכל יחד הוא מעין המנון לטבע עשיר, לטבע ציורי, שאינו חסר רקע של יופי מציאותי.

התמונות כולן רוחשות בעלי חיים למיניהם וצלילי שירה.

עבודת הגומלין של האדם והטבע נעשית לפתע מובנת וברורה, ובודאי גורמת צהלה רבה, ביחוד לצופים הילדים. כי הללו אמנם רואים כך את האגדה, ואולי גם את החיים המסתוריים הרוחשים ביער האפל המלא פורעניות ונצנוצי הזרחן של אלפי עיני חיות למיניהן.

הספר, בעל הכריכה המוזהבת, ואותיותיו הגדולות והצבעוניות בראש כל פרק, תם ונשלם, וארמון הקסמים נעלם מן האופק. אך הטבע נראה לך באור חדש.

“פרשותוהים”במקור המודפס, צ“ל: פרשותיהם – הערת פב”י. ↩