מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הָיָה

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יָדַעְנוּ סִימְבּוֹלִיזְם –

עַיֵּן בְּמֶטֶרְלִינְק;

יָדַעְנוּ רוֹמַנְטִיזְם –

עַיֵּן בִּשְׁמֶטֶרְלִינְק;


יוֹדְעֵים סוֹצְיָאלִיזְם

בְּבֶן-יַעֲקֹב עַיֵּן,

וְרַק עַל פוּ-טוֹ-רִיזְם

תּוֹהִים… הֲיִתָּכֵן?


וְיוֹם אֶחָד, בַּחֹרֶף,

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

אָמְרָה רָחֵל קְשַׁת עֹרֶף

לְתַקֵּן הַמְּעֻוָּת…


גּוֹרְדוֹן, אַחַר רְגָעַיִם

אַדִילִינֶשׁ, חָרַץ;

לָטַשׁ, לָטַשׁ עֵינַיִם

וַיֵּרָדֵם בָּרָץ;


וְתַן הִפְסִיק דְּבָרֶיהָ

בִּשְׁאֵלָה קְצָרָה:

"הֲיֵשׁ לַפוּ-טוֹ-רִיזְם

מַגָּע אֶל שְׂעוֹרָה?…"


רָחֵל שָׁתְקָה נִכְלֶמֶת,

וַתֵּאָנֵחַ מַר.

וְהִנֵּה עַל מְאַלֶּמֶת

שִׂיחָה נָסַבָּה כְּבָר…

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

מלִּפְנֵי הָאָבִיב

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

I

כל אותו היום, יום מעונן ומעורפל שלא נראה בו הרחוב ורפשו מבעל לחלונות המזיעים ודולפים מים, לא פסק השחוק מן החדר. חוימילי רבנו, כלי מלא רוגז זה הצף ומולג אותנו ברותחין בכל שעה, אף הוא אך רגע ירתח באפו, יז קצפו – ושוב נזיפה עשויה, שמשמעה יותר בדיחת הדעת ולא כעס.

הקטן שבנוּ, יענקלי, מגמגם ב“יורה דעה” ואינו יודע ואינו מכיר ב“קפילא עכו”ם" זה שהט"ז עוסק בו:

– הוי “נבילה עכו”ם"! – קורא הרבי ומושך את יענקלי באזניו למעלה למעלה – והכל שוחקין: שוחקין לא רק כדי לעשות נחת-רוח לרבי על חכמתו, אלא מפני שהשעה משחקת לנו גם בלאו הכי; ואפילו יענקלי עצמו, הפוער פיו שלא כדרך הטבע וצועק מתוך המשיכה: “וי-וי!” ופניו נעווים ומתלהבים מצער – גם הוא שוחק, שוחק מתוך דמעות, כמובן…

גף-כובעו של אחד שנשמט לצד אזנו – גם זה מביא לידי שחוק, שחוק והלצה.

היתה שעה שהרבי אמר להתלבש בכעס כדבעי והתחיל מצליף על ימין ועל שמאל:

– איזה שד נכנס היום בכם, משומדים? – קרא ונתלהב מאד… והנה “כדרלעומר הארוך” נכנס מן החוץ כשפיו פתוח לספר איזה דבר-חידוש, – הסתער עליו הרבי באגרופו, נשתמט הימנו כדרלעומר, נתקל ונתחלק על הקרקע המרופש – אוֹץ! – ונפל פרקדן בפישוט ידים ורגלים!… נתגלגלה גערתו של הרבי בשחוק ובשיעול עצום – “וכל החדר” מתחבט שוב בשחוק גדול ומשתשכך בדיצה רבה, שמחה על כדרלעומר השכוב במלוא ארכו ועושה כאילו מתקשה הוא בכאבו לקום מן האדמה…

יום דיצה, יום חדוה – סרה יראתו של הרבי, יום מעונן ומעורפל זה בשורה טובה וברורה נשמעת בו לימי אורה וחירות הממשמשים ובאים, – היום, יום חמישי בשבת פרשה “פקודי”, ואנו משתחררים מן הלימוד של לילה…

סוף-סוף עברה תקופת החורף הארוך של שנה מעוברת זו – וגם אנו בני-חוימילי מרגישים ברצועה שהיא מתרשלת… עוד מעט והותרה כולה, ובא “זמן חירותנו”, ונשתחרר שחרור גמור, – שחרור לחודש ימים, חודש של זיו אורה וחג; ויש מי שיזכה גם להשתחרר עולמית מן החדר…

להשתחרר עולמית מן החדר – כלום טועמים אתם בטעמן של המלים הללו? כלום רואים אתם בהן אותו אופק רחב ומאיר שכולו עדן הנפתח ומתפשט ומבהיק עליך את החיים?…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.