מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לַשֶׁמֶשׁ

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אבותינו שהיו במקום הזה, אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה, ומשתחוים קדמה לשמש. (סוכה, פ“ה, מ”ד)

א

הָיִיתִי לֵאלֹהַי כְּיָקִינְטוֹן וְכַאֲדָנִי,

שֶׁאֵין בְּעוֹלָמוֹ לוֹ אַךְ שִׁמְשׁוֹ זֶה הַצַּח,

וּמַלְאָךְ דּוֹפֵק אוֹתוֹ: "קוּם גְּדָל, בֶּן-צִיץ, וּפְצַח

רִנָּתְךָ, רִנַּת-חַג, בֶּחָרוּל הַנַּשְׁכָנִי!".


" וָאִינַק-רֹטֶב-נִיר כְּיַיִן עֲבָרָנִי

זֶה רֵיחַ-אַדְמַת בּוּל עַל רִגְבָּהּ, רֶגֶב רַךְ.

הֲמִבְּלִי אֵין לוֹ אָב וְכֹהֵן-בְּמִקְדַּשׁ-כְּרָךְ,

כִּי הֱבִיאַנִי לְכָאן וּלְנָבִיא לוֹ שָׂמָנִי?


הֲיֵקַל בְּעֵינַי שְׂרָף עַל גַּבֵּי כֶסֶף-בְּרוֹשׁ

מִשַּׁמְנְךָ הַטּוֹב, הַמַּזְהִיב עַל הָרֹאשׁ,

וְרֵיחוֹת הָאַגָּס וְהַשָּׂדֶה שֶׁנָּטַרְתִּי


מֵאַבְקוֹת רוֹכְלֵי-שְׁבָא, מִנִּרְדִּי וּמִקְּטָרְתִּי?

וָאֶקֹּד לְךָ בַּלָּט. אֶשְׁתַּחֲוֶה בִיקָר,

וּכְאַחַת שִׁבֲּלֵי-פָז בַּקָּמָה כִּבְדַת-בָּר.


ב

וּכְאַחַת שִׁבֲּלֵי-פָז בַּקָּמָה כִּבְדַת-בָּר,

שֶׁעָלְתָה בְּרָב-נוֹי וַתְּשַׂגְשֵׂג בְּכָל מְאֹדָהּ,

כְּשִׁבֹּלֶת אַחַת זוֹ צוֹפֶנֶת בְּחֵיקָהּ סוֹדָהּ,

עֲרֻבַּת חַיֵּי-עַד וּפְלֵיטַת-מָה מִכְּבָר;


כְּשִׁבֹּלֶת גְּנוּבַת-נִיר, הַיּוֹנְקָה שַׁד-הַכְּפָר

וּרְטֻבַּת עָסִיס חַי, חוֹלֶמֶת חֲלוֹם-הוֹדָהּ,

צָמַחְתִּי גַּם אֲנִי! אַךְ נַפְשִׁי צְמֵאָה עוֹדָהּ.

אֲהָהּ, יוֹם יִרְדֹּף יוֹם! הַאֶגְבֶּה אֶת הַשְּׁטָר?


חֲלוֹמִי טֶרֶם בָּא! מֵעֵינַי נִצְפַּן שְׁבִילִי.

כִּי אֵפֶן כֹּה וָכֹה – אָפוּנָה; מַה-לִּי, מִי-לִי…

הֲבָאתִי עַד-הַגְּבוּל? אוֹ אִם עֲבַרְתִּיו כְּבָר?


הֲשִׁקֵּר אָבִי לִי, לֹא יִשְׁמֹר מוֹצָא פִיהוּ?

אֲנִי צִיץ-בָּר אֲנִי. וְאָבִי שִׁמְשִׁי לִי-הוּא,

וַיְמַן לִי גִשְׁמֵי-חֹם, וַיְצַו עַרְפִלֵּי-הָר.


ג

וַיְמַן לִי גִּשְׁמֵי-חֹם, וַיְצַו עַרְפִלֵּי-הָר,

דִּמְדּוּמֵי עִמְקֵי-יָם, מְעוֹן דּוּמִיָּה רַבָּה,

עֲתַר עֲנַן-אֵשׁ קוֹדְחָה עַל אֶשְׁנַבָּהּ,

וּבְטֶרֶם תִּפְרֹץ עָל, לָהּ קֶרֶב אֶרֶץ צָר;


וְלוּחַ-שְׁמָשׁוֹת1 צַר מֵהָכִיל אֶת הַסְּפָר,

הַחַמָּה בַּהֲמוֹן אוֹקְיָנוֹס-אֵשׁ עַל גַּבָּה

וּנְצֻרוֹת מִנִּי-עַד, שֶׁקִּבֵּל אָב מֵאַבָּא,

שִׁגְיוֹנוֹת חוֹלֵי-כְרָךְ וּמְסֹרוֹת תְּמִימֵי-כְפָר,


לִהְיוֹת אֲנִי הַצִּיר לְעוֹלָמוֹ אֲשֶׁר יָצַר,

תַּמְצִיתוֹ, מֶרְכָּז כָּל-מֶרְכָּזָיו, הִרְבָּה אָצַר

לַהֹוֶה וְלַבָּא, לֶעָבָר אֲשֶׁר גָּז.


וּלְמַרְבֶּה כָּל-הַחֵן מִצְּבָעִים לֹא בִיְשָׁנִי.

וַיַּעַשְׁרֵנִי רָב – וּכְכֹחוֹ, אֲשֶׁר עָז –

סֻמְפּוֹנְיוֹת אוֹר וָצֵל, וּכְחָל, וּסְרַק, וְשָׁנִי.


ד

סֻמְפּוֹנְיוֹת אוֹר וָצֵל, וּכְחָל, וּסְרַק, וְשָׁנִי,

חֲנוּטֵי גָבִישׁ קָר וִישֵׁנֵי כְרוּם-הַיָּם,2

הַחַיִּים חַיֵּי-דַק שֶׁל נִיצוֹץ נִתָּז חָם

תּוֹךְ בַּהַט כֶּבֶד-גֶּוֶן וּשְׂפוּנֵי נַחְשׁוֹל אֳנִי;


וְרִקְמוֹת גִּידֵי-עֵץ עַל נֶסֶר מַהַגָּנִי,3

אִילָנוֹת סְפוּגֵי-דָּם מְקַלְּחִים בַּעְיָם,

וּגְוָנִים טֶרֶם-יוֹם וְשֶׁל עֶרֶב רוֹחֵץ בְּדָם,

הַמַּשִּׁיל אוֹצְרוֹת פָּז וּלְעוֹלָם לֹא יֵעָנִי, –


מַנְגִּינָה אַחַת הֵם, שִׁיר אֶחָד נִפְלָא, רָם,

הַמְּצָרֵף סְפֹרוֹת הוּא הוּא יִמְצָא אֶת הַחִידָה?

אוֹ, חוֹקֵר תּוֹרַת חַי, הַאַתָּה לִי תַגִּידָהּ?


לֶב-תְּמִימִים פְּתָרָהּ כְּבָר; וּמִן הַלֵּב הַתָּם

קִבַּלְתִּי גַּם אֲנִי, כִּי לִבִּי לֹא רִמָּנִי!

בִּינוֹתִי צַעַר-דּוֹר, שִׁיר וְגוֹי קְסָמָנִי.


ה

בִּינוֹתִי צַעַר-דּוֹר, שִׁיר וְגוֹי קְסָמָנִי:

חֲלוֹם חַרְטֻמֵּי-אוֹן, הַמְּתֹאָר עַל-פִּי קִיר,

וּכְתָב-דְּרוּאִידִים4 זֶה, טָבוּעַ בְּאַבְנֵי-גִיר,

קָמֵעַ עַל-פְּנֵי קְלָף, שִׁיר קוֹסֵם – גִּמְגּוּם עָנִי.


וּבְשִׂרְטוּט נוֹתֵן צַו לְדוֹר וּלְאֹם קִדְמַנִּי,

בְּהַשְׁבְּעוֹת רוֹעֵה-צֹאן, הַלּוֹחֵשׁ עַל סַף דִּיר,

בִּפְלֵיטַת שִׁגְיוֹן-מָג, כִּי אֲחָזָהוּ צִיר,

וּבְטַלִּסְמָאוֹת-סִין מֶבָּטִי הַסַּקְרָנִי


יְגַל אַךְ תְּפִלָּה זֹה, אֲרֶשֶׁת בָּשָׂר-וָדָם:

"הַהֹוֶה בְסֵתֶר-יֵשׁ, נָא שְׁמָר-לִי אֶת הַדָּם,

אַל תְּכַבֶּה אִשְּׁךָ, בִּי הִצַּתָּ בְּרַחֲמֶיךָ,


אֶשׁ-נוֹזְלִים, נוֹטְרָה אֵשׁ, זִיק אֶחָד מִלְּהָבֶיךָ!" –

" זֶה סַךְ-הַכֹּל הָרָב, הַלָּן בַּלֵּב הַמָּר,

קוֹל נֶפֶשׁ עוֹטָה אוֹר, קוֹל תּוֹעֶה בְמַחְשָׁךְ זָר.


ו

קוֹל נֶפֶשׁ עוֹטָה אוֹר, קוֹל תּוֹעֶה בְמַחְשָׁךְ זָר

מִתְרוֹצְצִים תּוֹכִי, כִּי לֹא הִתְקַדַּשְׁתִּי לְמַדַּי.

תְּחוּם אֵינוֹ אֶלָּא סָפֵק-סָפֵק, סָפֵק-וַדַּאי.

סְבָבַנִי כַּחֲלוֹם בְּשִׁגְיוֹנוֹת מָשְׁזָר.


וּבְתַהְפֻּכוֹת חַי מִתְרַפֵּק עַל כָּל גְּזַר-

דִּין נוֹקֵב דִּין, בַּחֲתוֹר חֲתִירוֹת תַּחַת שַׁדַּי,

סוֹחֵרַת אֵמוּן-תֹּם לָבַשְׁתִּי מֵעַל לְמַדַּי

וּבְחֻלּוֹ שֶׁל יוֹם-יוֹם לִי נִשְׁאַר מְעַט מִזְעָר.


וְאִלְמָלֵא רֵיחוֹת גּוּשׁ אֲדָמָה שְׁמֵנָה, פְּרוּרָה,

חֹם מַחֲנִיק נוֹדֵף עִם הַמּוֹץ מִן הַמַּמְגּוּרָה,

צְלִיל אֵת פּוֹלֵחַ נִיר וּמַגָּל רָן בַּבָּר,


סְפַגְתִּים בִּי בַכְּפָר, בַּדְרוֹר, עוֹדֶנִּי בְאִבִּי –

מִי עָמַד לִי בַּצָּר, בַּקְרָב, בְּהִתְכַּוֵּץ לִבִּי,

בְּעָמְדִי בֵין הַחַי וּבֵין הַגּוֹסֵס כְּבָר?


ז

בְּעָמְדִי בֵין הַחַי וּבֵין הַגּוֹסֵס כְּבָר

(אֻמָּנוּת מַה-נּוֹרָאָה!) וְאִזְמֵל חַד בְּכַפִּי,

יֵשׁ בּוֹכֶה מִתּוֹךְ גִּיל וְיֵשׁ מְקַלֵּל בְּאַפִּי,

סָפַגְתִּי אַחֲרוֹן אוֹר תּוֹךְ אִישׁוֹן גּוֹסֵס זָר.


אֶל רַעַם תּוֹתְחֵי-אוֹן מִתְגַּלְגְּלִים בַּכָּר,

לְאֵשׁ נוֹצְצָה בֶאֱשׁוּן מִנְהַרְתִּי לִי בְגַפִּי

הִתְוֵיתִי אַחֲרוֹן-קָו, מָחַקְתִּי חַי מִדַּפִּי,

מִסַּף מְשֹׁהָם כָּךְ תֵּעָקֵר אֶבֶן-יְקָר.


וְאוּלָם בְּאוֹתוֹ זִיק בָּעַיִן הָעוֹמֶמֶת,

בָּאוֹר הַסּוֹפֵג אוֹר וּבְטֶרֶם קָם לָעַד;

וְאוּלָם בְּאוֹתוֹ בְּרַק אֵשׁ קוֹדְחָה וְצוֹרֶמֶת,

בְּאֵשׁ הַקּוֹרְאָה לְאֵשׁ, הַמְצַוָּה אֵיד וּשְׁמָד, –

הָיִיתָ אַתָּה בָם; זֶה הוֹדְךָ הֲמָמָנִי; –

הַאִם קִדַּמְתִּי בֹא אוֹ אֵחַר צוּר בְּרָאָנִי?

ח

הַאִם קִדַּמְתִּי בֹא אוֹ אֵחַר צוּר בְּרָאָנִי?

‘אֱלֹהִים’ סָבִיב לִי וּמְלֵאִים כָּל הַיְקוּם.

כּוֹכָבִים אֱלֹהָי, אֶתְפַּלֵּל לָמוֹ, קְסוּם-

פְּנֵיכֶם, מְאוֹר-יוֹם וְסַהַר חִוַּרְיָנִי.


כִּי בִלְתְּךָ אֵין כְּלוּם, הוֹי שֶׁמֶשׁ חִמְמָנִי!

בְּנֵי-שֶׁמֶשׁ אַתֶּם לִי, הַגְּלָמִים תְּלוּיִם רוּם,

בְּנֵי-שֶׁמֶשׁ – עֵץ הַפִּיל5 וּקְלִפּוֹת כָּל הַשּׁוּם,

גִּלְגּוּלֵי אוֹר וָחֹם – הַפֶּחָם הָרַתְחָנִי.


וְהָיָה כָּל הַיְקוּם קוֹל תְּפִלָּה, תְּפִלַּת-כֹּל:

לָךְ קוֹרְאוֹת אִמּוֹת-תַּנִּים, גּוּרֵיהֶן כִּי תְפַלַּחְנָה,

לְךָ יָרֹן שׁוֹפַר-קְרָב עִם הָנֵץ אוֹר בַּמַּחֲנֶה,


הַשְּׁמָשׁוֹת בְּגַלְגַּל-עָל, כִּי יִגְרְפֵם הַקּוֹל.

בְּמַקְהֵלַת אֵין-הַסּוֹף אָרֹנָּה וְלֹא אֶדֹּם:

עוֹד בְּלִבִּי לָן הַטַּל, הַיּוֹרֵד עַל שְׂדֵה-אֱדוֹם


ט

עוֹד בְּלִבִּי לָן הַטַּל, הַיּוֹרֵד עַל שְׂדֵה-אֱדוֹם

וּמַרְטִיב אֶת הַחוֹל הַקָּדוֹשׁ בְּמִדְבַּר-אֵל;

וּבְאָזְנִי חַי הַשִּׁיר, הַבָּא עִם בֹּא הַצֵּל

וְנִצְנֵץ כּוֹכָב רַךְ לִנְגִינוֹת מִנִּי קֶדֶם,


וְהֶאֱפִיל עַל הַיְקוּם בִּכְנָפָיו לֵיל-הַקֶּדֶם,

וְהָיָה אֶחָד סוֹד הַמִּדְבָּר וְהַלֵּיל,

וּמֵאֹהָלָיו יֵט קְהַל-עַמִּים עַל כָּל תֵּל,

וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בְחִיל בַּחַג לָמוֹ וּבְאֵידָם.


וּבְהָמִיר עַל הַגּוֹי שְׁמֵי-שָׁמָיו, שְׁמֵי-הַכְּחוֹל,

כִּי יוּעַם עָלָיו פְּנֵי כוֹכָבָיו, וְאִם בְּעֹל

רָקִיעַ-נָכְרִי לוֹ, גַּם יִסֹּב אָחוֹר וְקֶדֶם, –


לַחֹדֶשׁ אַחַת יֵשׁ שֶׁיֵּצֵא בְלֵיל-הָרָז

לְקַדֵּשׁ לְבָנָה זוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁקִּדְּשָׁהּ אָז

עַל פִּסְגַּת הֹר-הָהָר, מְעוֹנָהּ אֱלֹהֵי-קֶדֶם.


י

עַל פִּסְגַּת הַר-הָהָר, מְעוֹנָהּ אֱלֹהֵי-קֶדֶם,

מוֹפִיעַ בְּעַנְנֵי-אוֹר עֲנָק וְלוֹ אֵשׁ-דָּת!

מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ שָׁח בֵּל-כַּשְׂדִּים עַל נְהַר-פְּרָת

וְחָוַר מַרְאֵה סְפִינְקְס בַּשִּׁיחוֹר בְּאָפִיק יֶאְדָּם.

וּבְיָדוֹ מַטֶּה, בּוֹ יְקַרְקֵר אֵל – וְנָדַם

גְּאוֹן זֶבְס מְחַיֵּה-שֵׁשׁ, וְשָׁמַע דְּבָרוֹ וְנָס

הַיַּעֲרָה פֶּרוּן6 וּפָגַשׁ עָשׁ אֶת סָס

עַל חֹשֶׁן כֹּהֵן-לוּב, וְאִילָנֵי-ווֹטַן7 צֵידָם.

וּזְמַן כִּי יָמִיר זְמַן וְהֵאִיר מִזְרָח שׁוּב –

וְחָפְרוּ צַלְמֵי-כוּשׁ, וּבוֹשׁ הוּרְמִיז8 וּכְרוּב

וֶאֱלִילֵי בְנֵי עֲרָב מֵאוֹר חֲצִי הַלְּבָנָה.


וְעוֹד חָזוֹן… וְיָצַר דּוֹר כַּצוֹרֵף בַּעֲלִיל,

אֶת אֱלֹהָיו הַבָּא – וְנַעַבְדוֹ בִּרְנָנָה –

כִּי לִבִּי דוֹבֵב שִׁיר לַחַמָּה וְלַכְּסִיל.9

יא

כִּי לִבִּי דוֹבֵב שִׁיר לַחַמָּה וְלַכְּסִיל –

הֲתִמְתַּח עָלַי דִּין וְלֶעָפָר תִּשְׁפְּתֵנִי,

כִּי לְאֵל הֲמוֹן-הָעָם אֲנִי לֹא אֶסֹּךְ יֵינִי,

בִּמְּחֹלוֹת קֳבָל-עָם לֹא אֶתֵּן בְּרֹאשׁוֹ כְּלִיל?


וּבְמִקְדַּשׁ-שָׁמָיו לוֹ חֲסַר כָּל דְּמוּת וּגְוִיל,

בִּיפִי-הַכֹּל בַּכֹּל בִּכְרוּב לֹא יַעֲנֵנִי,

וּבְסֵפֶר-יַחַשׂ לוֹ לֹא בָא לְסַמֵּא עֵינִי,

וּבוֹ חֲתִימַת-יָד כַּחֹק לִשְׁטַר-אֱוִיל.


אַךְ אִם עֲבָרְךָ גַל הִתְלַהֲבוּת קְדוֹשָׁה-רַבָּה

וְרֶטֶט-גִּיל בִּשְׁעַת הַיְצִירָה הַמִּתְנַבְּאָה,

בַּעֲתֶרֶת חַיֵּי לֵב מִשְׁתַּתֵּף לְכָל רָז;


בִּגְאוֹן-אֱהָבְךָ כֵּן בִּנְדִיבוֹת גֶּבֶר-עָז –

נִרְצֵיתָ לוֹ כְּשֵׁם שֶׁנִּרְצֶה גַּן-מַתָּנוֹת

מִשֶּׁיִּתַּרְמֵל פּוֹל וְגָמֵל פְּרִי-אִילָנוֹת.


יב

מִשֶּׁיִּתַּרְמֵל פּוֹל וְגָמֵל פְּרִי-אִילָנוֹת,

עֲשָׂבִים שׁוֹטִים, כָּל מַסִּיגֵי גְבוּל וּסְיָג,

מִשֶּׁיַּבְשִׁילוּ הֵם חַרְצַנָּם בְּחֵיק הַזָג

וְנִצְפְּנוּ קַרְנֵי-אוֹר וְנִגְנְזוּ מְסֻנָּנוֹת;


מֵהֶם עַד יָקִיץ קֵץ לַזְּמַנִּים, וּבְהִשְׁתַּנּוֹת

אַקְלִימֵי אֶרֶץ זוֹ וְרֵיחַ-יַעְרָהּ פָּג,

עִם שְׁיָר בִּנְיָנִים עַל כְּלוּנְסָאוֹת, פְּלִיטֵי-מָק

וּבְקִבְרוֹת רוֹזְנֵי-עָם, בְּאַמְפּוֹרוֹת10 וּבְצִנְצָנוֹת.

וּלְאַחַר אַלְפֵי-דוֹר וּבָא מִמִּכְרֶה צָר,

יוֹפִיעַ עַל מְרוֹם מִגְדָּלִים בַּחֲצַר

כָּל מִנְזַר עוֹבְדֵי-אֵשׁ, בִּמְדוּרוֹת הֶעֱלוּ בָנוֹת;


וּבָעַר בְּמֹחַ גְּאוֹן-הַגְּאוֹנִים, וּבִבְשַׂר

הַיַּתּוּשׁ, אֲשֶׁר רָן, וּבְדוֹר רֵיק וַחֲסַר-

אֱלִילֵי עוֹלָם גָּז – תְּפָסוּנִי וְאֵין לִי מָנוֹס.


יג

אֱלִילֵי עוֹלָם גָּז תְּפָסוּנִי וְאֵין לִי מָנוֹס!

אֱלִילֵי גוֹי זֶה, יִיף כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ,

גּוֹי הָיָה לַחָכְמָה לוֹ, וְחָכְמָתוֹ הָיְתָה נוֹי,

וַיִּז מִיָּפְיוֹ לוֹ עַל שְׁאוֹל וְעַל אוֹקְיָנוֹס.


קְסָמוּנִי רוּחוֹת צְפוֹן-הַיָּם מִבֵּין אִילָנוֹת,

מְסַפְּרוֹת מִן הַכְּפוֹר הָעוֹטֶה תַשְׁבֵּץ-שְׁבוֹ;

וּבֵין חַמָּנֵי-אוֹן, וּבְמִקְדָשׁ תַּרְתִּי בוֹ,

דִּמִּיתִי נִיצוֹץ זֶה, הָאוֹמֵר בִּי הִשָּׁנוֹת,


אַךְ זִיק מִמִּזְרָח הוּא, מִכְּנַעַן אֶנְצְרֶנוּ,

תְבָעוּנִי פִסְלֵי-דָן, אֲשָׁלִים מְלֵאִים חִיל,

אֲשֵׁרוֹת, גָּלְמֵי צוֹר, בְּאוּר-כַּשְׂדִּים אֶעֶבְדֶנּוּ.


אֵי דֶּרֶךְ אֶבְחַר בָּהּ וְאֵיפֹה הוּא הַשְּׁבִיל?

הַאֶמְשַׁח שַׁמְנִי לְיָהּ אוֹ זֶאוּס אֶבְחָרֶנּוּ,

אוֹ פֶסֶל אַחֲרוֹן-דּוֹר בְּמַמְלֶכֶת-הָאֱלִיל?


יד

אוֹ פֶסֶל אַחֲרוֹן-דּוֹר בְּמַמְלֶכֶת-הָאֱלִיל,

אוֹ שִׁיר חֲלוֹם-אֱיָל נָקִימָה לְעוֹלָמִים.

וּבָחֲנָה עֵין-אִישׁ וְגִלְּתָה סוֹד-הַגְּלָמִים

צֵרוּפֵי אַטּוֹם דַּק בַּזָּהָב וּבַבְּדִיל.


וּמִן הַדּוֹמֵם יֵט וּמָתַח קַו וּשְׁבִיל

לְמַמְלְכוֹת הָעֵץ וְהַצּוֹמְחִים הַנַּעֲלָמִים.

וְשַׁלְשֶׁלֶת אַחַת לוֹ: פִּטְרִיָּה שֶׁבַּכְּתָמִים,

יְרֹקַת הָאֲגָם, הַלּוּז וּשְׁגַר-הַפִּיל.


וְנִקְלַט סוֹד הַחֹם, הַחַשְׁמַל וְהָאוֹרָה,

מִסְתּוֹרֵי הַמַּגְנִיט, רָז פְּרִיחַת עִנְבַת-שְׂעוֹרָה,

זַעֲוּעֵי עֶצֶב עֵר, הַנִּמְתָּח וְאֵין לוֹ פְנָאי,


וְהָיָה לְאֶחָד סוֹד, סוֹד כָּל הַסּוֹדוֹת – חָי.

אָז יוּשַׁר לוֹ הַשִּׁיר: זֶה שִׁמְשִׁי חִמְמָנִי,

הָיִיתִי לֵאלֹהַי כְּיַקִּיְנטוֹן וּכְאֲדָנִי!


טו

הָיִיתִי לֵאלֹהַי כְּיַקִּיְנטוֹן וְכַאֲדָנִי

וּכְאַחַת שִׁבֲּלֵי-פָז בַּקָּמָה כִּבְדַת-בָּר;

וַיְמַן לִי גִּשְׁמֵי-חֹם וַיְצַו עַרְפִלֵּי-הָר,

סֻמְפּוֹנְיוֹת אוֹר וָצֵל, וְכְחָל, וּסְרַק, וְשָׁנִי.

בִּינוֹתִי צַעַר-דּוֹר, שִׁיר גּוֹי וְגוֹי קְסָמָנִי,

קוֹל נֶפֶשׁ עוֹטָה אוֹר, קוֹל תּוֹעֶה בְמַחְשָׁךְ זָר,

בְּעָמְדִי בֵין הַחַי וּבֵין הַגּוֹסֵס כְּבָר;

הַאִם קִדַּמְתִּי בֹא אוֹ אֵחַר צוּר בְּרָאָנִי?


עוֹד בְּלִבִּי לָן הַטַּל, הַיּוֹרֵד עַל שְׂדֵה-אֱדוֹם,

עַל פִּסְגַּת הֹר-הָהָר, מְעוֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם,

כִּי לִבִּי דוֹבֵב שִׁיר לַחַמָּה וְלַכְּסִיל.


מִשֶּׁיִּתַּרְמֵל פּוֹל וְגָמַל פְּרִי-אִילָנוֹת

אֱלִילֵי עוֹלָם גָּז תְּפָסוּנִי וְאֵין לִי מָנוֹס –

אוֹ פֶסֶל אַחֲרוֹן דּוֹר בְּמַמְלֶכֶת-הָאֱלִיל?


אודיסה, אב-אלול 1919


  1. טבלאות האסטרונומים, המכילות בקרבן את מספר הכוכבים.  ↩

  2. כרום הים. אבן טובה. Aquamarin  ↩

  3. מהגני – מין עץ אדום, תולענית (ד"ר קלוזנר).  ↩

  4. דרואידים – כהני הקלטים.  ↩

  5. עץ הפיל – מין אילן  ↩

  6. פרון – אל הסלווים.  ↩

  7. ווטן – אל הגרמנים  ↩

  8. הורמיז – אל הטוב לפרסיים.  ↩

  9. כסל – אגודת הכוכבים, אורון, Orion.  ↩

  10. אמפורות – מין אגן  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מספּורי יוחנן המלמד

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

ועכשיו, רבותי, רוצה אני לספּר לכם מה שקרה לי, אף-על-פי שענינו עדיין לא הוברר לי כל צרכו, ואיני יכול לחכות עד שיתברר הדבר, לפי שאיני יודע, אם יתברר לי במשך חיי, או בסופם – בשעת פטירה!

כי מן הדברים הרבים, הנכנסים אלינו דרך החושים, ישנם, כידוע ליודעי ח"ן, דברים היורדים תיכף ומיד בבלי דעת לעומקו של הלב, ולפעמים – אחר עידן ועידנין, תבוא עת פקודה – והמוח דולה משם את ידיעותיו וזכרונותיו לצרכי החיים. אבל ישנם דברים שאין המוח נצרך להם, או שאינו יכול לדלותם, כביכול, מפני קוצר החבל, והדברים הללו נשארים שם בסתר, בצל… וקצתם עולים משם מאליהם להגלות בחלום, והשאר – מחכה עד עת קץ, ועולה משם בשעת פטירה, רחמנא ליצלן, כשהגיע השעה להתחבר עם הנשמה ולעלות עמה ולהפּטר מן העולם ומן הגוף! – – – – – –

וקרה הדבר בתשעה באב בשנת תרל"ד…

והלכתי אז, כמנהג העולם, אל בית-עלמין, ונכנסתי בשלום, וראיתי, והנה כתּות נשים וכתּות נשים מתהלכות בין המצבות ומשׂוחחות בעצבון, באנחה… ואיכפת לי הדבר באותה שעה ובאותו מקום, והתרחקתי מהם עד הגדר המקביל את המבוא, וישבתי גלמוד על הארץ והרגשתי את עצמי עייף ומלא צער.

וכה ישבתי ער ולא ער, נים ולא נים, והתחילו עיני דומעות קצת, ובעד הדמעות נראו לי המצבות מרחוק כבהרות בהרות לבנות; והן מתנועעות באויר העולם, כאילו הן נעות ונדות להמתהלכים בינותיהן – להצללים בעלי הצבעים הכהים והחלשים, שאינם יכולים להחזיק מעמד, לפי שאינם בטוחים לא בעצמם ולא בחייהם, והם מפנים לבם לשׂיחות בטלות, לשכוח את עצמם ואת חייהם…

ועיפתי עוד יותר, ושׂיחות המטיילים ואנחותיהם צפו אלי באויר, והגיעו לאזני כהמולה דקה חרישית של איזה נהר רחוק ומסתתר בין אלונים, כמו שראיתי בכפרים; ותיכף ומיד נדמה לי, שאני רואה את הנחל, שהוא צף לפני והומה, ובוכה בלאט.. ושיודע אני שהנחל אינו נחל של מים פשוטים כי אם נחל של נשמות צפות, ואינן יודעות מאין ולאן הן צפות… וכל טפה וטפה מן הנחל היא נשמה מנשמות העולם, והנשמות עגומות, מתאבלות והומות, ושׂיח כולן מצרף לבכי הנחל…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.