מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן-דּוֹסָא

מאת: תקוה שריג

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מַעֲשֶׂה וְאָדָם אֶחָד עָבַר עַל-פְּנֵי חֲצֵרוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא

וְרֶשֶׁת מְלֵאָה תַּרְנְגוֹלוֹת עַל כְּתֵפוֹ.

הִנִּיחַ אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת בֶּחָצֵר וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ.

שׁוֹטְטוּ לָהֶן הַתַּרְנְגוֹלוֹת בֶּחָצֵר וְהֵטִילוּ בָּהּ בֵּיצִים.

שָׁאֲלָה אֵשֶׁת רַבִּי חֲנִינָא אֶת בַּעֲלָהּ:

“מָה אֶעֱשֶׂה בְּבֵיצִים רַבּוֹת אֵלּוּ שֶׁמְּטִילוֹת הַתַּרְנְגוֹלוֹת?”

אָמַר לָהּ:

“אָסוּר לָנוּ לֶאֱכֹל מֵהֶן, שֶׁאֵינָן שֶׁלָּנוּ!”

נִתְרַבּוּ הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְנִתְרַבּוּ הַבֵּיצִים וּמֵרְרוּ חַיֵּי הָאִשּׁה.

שָׁבָה וְאָמְרָה לְבַעְלָהּ, רַבִּי חֲנִינָא:

"מַה נַּעֲשֶׂה בַּתַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁמְּצִיקוֹת לָנוּ

וְאֵין לָנוּ מֵהֶן תּוֹעֶלֶת?"

אָמַר לָהּ:

“אִשּׁה, מִכְרִי אוֹתָן וּקְנִי בִּמְחִירָן עִזִּים.”

יוֹם אֶחָד שָׁב בַּעַל-הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְדָרַשׁ אוֹתָן.

שָׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי חֲנִינָא:

“יֵשׁ לְךָ סִימָנִים?”

נָתַן לוֹ בַּעַל-הַתַּרְנְגוֹלוֹת סִימָנִים.

אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא:

"רוֹאֶה אַתָּה עִזִּים אֵלּוּ? שֶׁלְּךָ הֵן,

שֶׁקָּנִינוּ אוֹתָן בִּמְחִיר תַּרְנְגוֹלוֹתֶיךָ!"

נָטַל הָאִישׁ אֶת עִזָּיו וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.


[תַּעֲנִית כה]

תקוה שריג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

מאוגנדה ועד מסופוטמיה

מאת יוסף אהרונוביץ (מאמרים ומסות)

מבהילה, מרעישה ומפתיעה היתה התגלית האוגנדית בקונגרס השישי. שש שנים הלכו אנשים בדרך סלולה, ברורה ומובילה לארץ ישראל, ופתאום, כמו אחוזים בחבלי קסם, מצאו את עצמם במזרח אפריקה – באיזו אוגנדה. דומה היה, כי לילית, זו מושלת החושך, פרשה את ממשלתה האכזרית גם על ליל הגלות האפל שלנו להתעותנו אל כל אשר יהיה רוחה ללכת. נדהמים ואובדי עצות נצבו כל התועים הפתאומיים ולא מצאו להם מוצא אחר מאשר לבכות. ולוא היו באים באותו הקונגרס ואומרים לו, להרצל, שיבוא יום ואותם “הבוכים” עצמם יראו את ארצם לא בציון, כי אם במקום אחר – במסופוטמיה, – ודאי שלא היה מאמין.

אבל, לצערנו, עובדה היא שהתורה הטריטוריאליסטית היא עכשיו קניין הרוב, אם לא רוב ההמון, על-כל-פנים רוב ראשי המדברים שלנו. ואין בין חכמי המזרח לחכמי המערב אלא זה, שהראשונים רואים גם במסופוטמיה ארץ אבות, (כי “בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור”…) והאחרונים, שאין להם עסק עם ארץ אבות, רואים בה, פשוט, התגשמות אידיאלם האנטי-ארצישראלי. כל העתונים הרשמיים שלנו מלאים עכשיו מאמרים על-דבר ישוב יהודי בתורכיה בכלל ובמסופוטמיה, בפרט, וארץ-ישראל מאן דכר שמה. וחבל רק ששכחו עוד ארץ אבות אחת – מצרים, שגם ביחס לזכרונות היסטוריים, הדרושים, כנראה, לשם דיקורציה, גם ביחס לסגולות קולוניזציוניות היא בוודאי עולה אפילו על ארץ “האב”…

אולם מענין, בכל זאת, באיזו דרך פלא החלו כולם לנבא ביום בהיר אחד בסגנון אחד? מהי הסיבה שקרבה כל כך מהר את הלבבות, עד כי אלו שרק אתמול היו עוינים ורודפים זה את זה, נהפכו לאוהבים אשר מטרה אחת ודרך אחת להם – דרך ההרפתקנות? בירור השאלה הזאת דרוש לנו עכשיו לא רק לשם הלכה בלבד, אלא, בעיקר, למעשה: אנחנו צריכים להשתדל שנפטר בפעם אחת מהגואלים וארצותיהם כאחד, כי סוף סוף הנדודים המפשטים מארץ לארץ לשם גאולה נמאסו עלינו עוד יותר מהנדודים הממשיים לשם גלות. ולברר את השאלה הזאת לא קשה, כמדומה, כלל – אם רק נעמוד היטב על האופי שקיבלה התנועה הציונית בשנים האחרונות של התפתחותה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.