דף הבית > יוצרים > חנניה ריכמן > תרגום משלים > הצפרדעים המבקשות להן מלך

מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
ריכמן, אק/"ח. (). הצפרדעים המבקשות להן מלך. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-01-16. http://bybe.benyehuda.org/read/6190
MLA:
ריכמן, איוואן קרילוב / חנניה. "הצפרדעים המבקשות להן מלך". פרויקט בן-יהודה. . 2018-01-16. <http://bybe.benyehuda.org/read/6190>
ASA:
ריכמן, איוואן קרילוב / חנניה. . "הצפרדעים המבקשות להן מלך". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-01-16. (http://bybe.benyehuda.org/read/6190)

הצפרדעים המבקשות להן מלך

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה ריכמן (מרוסית)

מוגש ברשות פרסום [?]

מצב זכויות יוצרים:

שפת מקור: רוסית

סוגה:


הַצְּפַרְדֵּעִים הַמְּבַקְּשׁוֹת לָהֶן מֶלֶךְ / איוואן קרילוב, תרגם חנניה רייכמן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

לִקְהַל הַצְּפַרְדֵּעִים לְפֶתַע לֹא נָעַם

שִׁלְטוֹן-הָעָם:

שִׁטָּה נוֹשֶׁנֶת זוֹ – אָבַד עָלֶיהָ כֶּלַח,

וְאֵין זֶה לִכְבוֹדָן – לִחְיוֹת לְלֹא שֵׁרוּת;

קִצּוּר-הַמַּעֲשֶׂה: בִּמְקוֹם מִשְׁטַר-חֵרוּת,

בִּקְשׁוּ הַצְּפַרְדֵּעִים מִן הַשָּׁמַיִם מֶלֶךְ.

לֹא מֵחוֹבַת אֵלִים

לִשְׁמוֹעַ הֲבָלִים.

אַךְ, לֹא אֵדַע, מֵאֵיזֶה טַעַם –

חֶפְצָן נִתַּן לַהֶן הַפַּעַם.


לְפֶתַע – מְהוּמָה! עָף מֶלֶךְ מִמָּרוֹם,

וּבְרַעַשׁ שֶׁכָּזֶה הִרְבִּיץ עַצְמוֹ לְמַטָּה,

שֶׁכָּל הַמַּמְלָכָה – צְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתָּה.

הַצְּפַרְדֵּעִים בְּכָל מָקוֹם

בָּרְחוּ בְּפַחַד הַמִּקְלָטָה

וְהִתְלַחֲשׁוּ בְּמַחֲבוֹא

עַל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְטִיבוֹ.


וּבֶאֱמֶת זָכוּ. הַמֶּלֶךְ – אֵין דּוֹמֶה לוֹ:

לֹא רֵיק וְלֹא פּוֹחֵז, לֹא לֵץ, לֹא הַרְפַּתְקָן,

אֶלָּא מָתוּן, חָשׁוּב, שַׁתְקָן;

לוֹ גּוּף-עֲנָק – הַפְלֵא ופֶלֶא –

וְעוֹד מִדוֹת טוֹבוֹת בְּלִי קֵץ:

זֶה בְּקִצּוּר, הָיָה בּוּל-עֵץ.


עֲדַת הַצְּפַרְדֵּעִים, נִפְעֶמֶת וְנִרְעֶשֶׁת,

אֶל הוֹד רוֹמְמוּתוֹ אַף לֹא תָּעֵז לָגֶשֶׁת.

בְּרֶטֶט, בַּחֲשַׁאי, תָּעִיף מַבָּט פּוֹזֵל

כָּל עַיִן לְעֶבְרוֹ מִבֵּין קְנֵי-סוּף וָאָחוּ.

אוּלָם אֵין פֶּלֶא בְּתֵבֵל

שֶׁיַּעֲמוֹד בִּפְנֵי הֶרְגֵּל –

וְגַם הַצְּפַרְדֵּעִים שָׁקְטוּ סוֹף-סוֹף וְנָחוּ

מִפַּחַד-שָׁוְא וּבֶהָלָה.

אָמְנָם קָרְבוּ תְחִלָה

לַמֶּלֶךְ בִּזְחִילָה

וְאַרְצָה לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ אַפַּיִם;

אַךְ בְּעוֹד יוֹם אָמְרוּ: “נִגַּשׂ אֶל רוּם הוֹדוֹ”;

אַחַר – לָבְשׁוּ עַזּוּת: “נֵשֵׁב-נָא לְצִדּוֹ”:

וְסוֹף-דָּבָר? מִקֵּץ יוֹמַיִם

פָּנוּ לַמֶּלֶךְ אֲחוֹרַיִם.

הַכֹּל סוֹבֵל דוּמָם הַמֶּלֶךְ בְּחַסְדּוֹ:

כָּל הַמֵּגִיס בּוֹ לֵב – בּוֹעֵט בּוֹ בְּרַגְלַיִם.


קָץ לֵב הַצְּפַרְדֵּעִים בַּמֶּלֶךְ הַבַּטְלָן.

וְשׁוּב בִּקְּשׁוּ מֵעָל לָתֵת לְמַמְלַכְתָּן

שַׁלִּיט בֶּן-חַיִל לְתִפְאָרֶת.

הַפַּעַם מֶלֶךְ חַי – עָגוּר לָהֵן נִתַּן,

וְהוּא הִתְחִיל לִמְלוֹךְ אַחֶרֶת.


עָגוּר הַמֶּלֶךְ – לֹא בּוּל-עֵץ:

עִמּוֹ אָסוּר לְהִתְלוֹצֵץ.

רַחֵם בַּדִּין אֵינוֹ יוֹדֵעַ:

אֶת הָאָשֵׁם פָּשׁוּט – בּוֹלֵעַ.

וּמִלְּפָנָיו – יִשְׁמוֹר הַשֵּׁם! –

כָּל הַנִּשְׁפָּט יוֹצֵא אָשֵׁם.


שַׁחְרִית, עַרְבִית וְצָהֳרָיִם

יוֹשֵׁב הַמֶּלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט.

עֹם כָּל מִשְׁפָּט לְפִיו יֵשׁ פַּת –

וְהוּא אֵינוֹ מַשְׁאִיר שִׂירַיִם.

עַל עַם שׁוֹכְנֵי-בִּצוֹת בָּאִים יָמִים רָעִים:

פּוֹחֵת מִיּוֹם לְיוֹם מִסְפַּר הַצְּפַרְדֵּעִים.

מִדֵּי יִפְגּוֹשׁ מַלְכָּן בַּדֶּרֶךְ בִּצְפַרְדֵּעַ,

מִיָּד יִשְׁאַל אוֹתָהּ לִשְׂמָהּ –

וּכְבָר קוֹרֵא הוּא כְּתָב-אַשְׁמָה,

מוֹצִיא פְּסַק-דִּין – וְחִישׁ בּוֹלֵעַ.


וְשׁוּב הָעָם הַמִּתְמַרְמֵר

זָעַק, בִּקֵּשׁ עֶזְרָה מִמַּעַל:

"סוֹף לַבְּלִיעָה וְלַבְּלִיַּעַל!

יֻחְלַף הַמֶּלֶךְ בְּאַחֵר!

נִלְאֵינוּ כְּבָר נְשׂוֹא: אֵין לְהוֹצִיא לָאוֹר עוֹד

אֲפִילו קְצֵה-הָאַף מִפְּנֵי אוֹתוֹ אָרוּר;

אַף לְהַשְׁמִיעַ קוֹל-קִרְקוּר

נָגוּר מִפַּחַד הֶעָגוּר.

הוּא רַק אֲפִילו מִבַּצֹּרֶת".


– “הוֹי, עַם אֱוִיל וּכְפוּי-טוֹבָה!”

עָנְתָה בַּת-קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם:

"הֵן, תַּחַת שֶׁבֶת בְּשַׁלְוָה,

כְּבָר הִטְרַחְתּוּנוּ פַּעֲמַיִם:

הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן – נִפְסַל, כִּי הוּא שָׁקֵט,

הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי פָּסוּל כִּי הוּא פָּרוּעַ;

וּבְכֵן הַחְזֵקְנָה בּוֹ כָּעֵת

לְבַל יָבוֹא תָּחְתָּיו גָּרוּעַ".


© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה ריכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

חג מחולל

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

מתוך טיט, זוהמה ותוהו-ובוהו הגיח ביתו של אפרים-מאיר ויצא בריאה חדשה. נקי, מצוחצח ומסויד, הקירות נוצצים לבנים כסיד ההיכל, וכאילו מחייכים בחיוך של ילדים השמחים בעצמם; הרהיטים מרוחצים ומשוחים; הרצפה נוצצת. האוויר שבחדר התדקק, וכשאתה מוציא הברה מפיך, היא עוברת ומתגלגלת חפשי בחללו של החדר, עד שאינך מכיר את קולך, ונדמה לך, כי לא אתה אלא הצורות הנשקפות מתוך הראי הבהיר שעל הקיר הוציאו את ההברה.

כל החפצים שבחדרים לוחשים ואומרים: ערב פסח היום.

לא האמינה שרה, אשתו של אפרים-מאיר, שתיפטר כל-כך מהרה מהחמץ. אשה חולנית, בית מלא טפלים, בעל קצת קפדן. אוהב הוא, שיהי הכול נגמר ונעשה על צד היותר טוב.

מן השמים ריחמו עליה והזמינו לה את רבקה המשרתת לימים אלו. אלמלא אשה זו, ספק הוא, אם היתה נגאלת בשנה זו מתוך החמץ.

רבקה איחרה קצת לבוא. היא באה אחרי ראש-חודש. ואף-על-פי-כן הרי נגמר אצלה הכל בזמנו.

קודם לכן לא יכלה לבוא. היא ישבה בתוך ד’ אמות מצומצמות והמתינה לנס, שמא יזדמן סוף-סוף. כבר עמדה חורף כולו בנסיון של קור וקפאון, רעב כמשמעו, ומחסור בכל אכזריותו. עזובה, הפקר לאסון, שרויה בצער-געגועים כאשה וכאם, לא חפצה להראות לרבונו-של-עולם דרך ולרדת למדרגה כזו. ומכיוון שכל-כך התעקשה, הרי מן הדין היה, שתחכה עוד שבוע, עוד ימים. אפשר יזדמן.

חיכתה, חיכתה, וסוף-סוף נכנעה מפני רצונו של רבון העולמים.

ואחרי שכבר היה הכול מסודר בבית, וחצי-תריסר בניה של שרה כבר יצאו רחוצים ולבושים והשמש החולנית נטתה לצד מערב והכינה מקום לליל החג, ישבה רבקה לקלף בולבוסים לסעודת-הערב והשתקעה במחשבות.

אשתקד לא עלה על דעתה, שתגיע לידי כך.

פרנסה? אין זה ענין לכאן! לא ראתה רבקה עדיין אדם שיאמר: יש לי פרנסה יותר מדי, בואו וטלו קצת ממנה. ושוב לא ראתה אדם בוטח בהקדוש-ברוך-הוא, שימות חס-ושלום ברעב. אשה שיש לה בעל, יש לה פרנסה. פעמים בדוחק, פעמים בריווח. כך הם החיים, מרור וחרוסת יחד.

נזכרת רבקה במרור, מיד הוא פוסקת בקילוף ולוקחת קלחי-חזרת ומתחילה מפוררת אצל התנור כדי להפיג מרירותו, שיהי כשר לסעודה. ושוב משתקעת בהרהורים וזכרונות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.