מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לְיַד הַחַלּוֹן

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לשכנתי – טוביבה

יֵשׁ גַּם נַחַת, גַּם מַשֶׁהוּ נַחַת

בְּתֵבֵל הַנוּגָה הַזֹּאת:

בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה, מִתַּחַת,

לִשְׁכֶנְתִּי – גִּנַּת יְרָקוֹת.


בַּגִּנָּה, בִּתְלָמֶיהָ הַשְּׁנַיִם,

תַּלְתַּלֵּי אֲפוּנָה יָפִים

וּצְנוֹנִית חַכְלִילִת עֵינַיִם

וְזַנְבוֹת בָּצָל חֲצוּפִים.


וּמִבֵּין הַתְּלָמִים מִתַּחַת

אֶל חַלּוֹן חַדְרִי הַמּוּרָם

דְּמוּת-עָבָר אֲהוּבָה וְנִשְׁכַּחַת

מְטַפְּסָה וּמַבֶּטֶת דּוּמָם.

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

"סם-החיים"

מאת דוד פרישמן (מאמרים ומסות)

כל מי שיש לו איזה מגע-ומשא עם הספרות או איזו דריסת-רגל באיזה עתון, מביטים עליו, כפי הנראה, כעל איש שיש לו לשכת-מודעיון, היודע כל ענין וענין וכל קוץ וקוץ שבעולם, והוא מוכרח לתת תשובות והוראות על כל ענין וענין ועל כל קוץ וקוץ. לפני זמן מועט קבלתי מכתב מאת אשה חשובה – כל אשה היא בחזקת חשיבות – שאינה ידועה לי כלל. המכתב, כמובן, כתוב על ניר ורדי ובלשון צרפתית ומשוח כולו באיזה ריח חריף ומשונה, שקורין לו מתוך דרך-ארץ ריח ניחוח, ומחזיק איזו דפים. האשה הנכבדה שואלת מעמי איזו דברים קטנים: א) האם עליה ללמד את הצעיר שבבניה צרפתית תחלה ואחר-כך אנגלית, או להפך, אנגלית תחלה ואחר-כך צרפתית; ב) מה דעתי בדבר המלחמה העתידה שבין רוסיה וחינה ואם בכלל לא הגיעה עוד השעה להעביר את המלחמות מן העולם; ג) האם מגבעת עם נוצת בת-יענה לבנה על גבי יסוד כהה, בתבנית אניה, מקבילה לשמלה כחולה; ד) מה דעתי על-דבר ניטשה ואם סוף-סוף שופּנהויער אינו גדול ממנו וכו' וכו'. בסוף המכתב, כמובן, גם “עיקר שכחתי” קטן: האין כלל שום, תקוה, כי סוף-סוף יגלו החכמים את ההמצאה הנחוצה, שיוכל אדם לחדש את נעוריו ולהיות צעיר לעולם או לכל-הפחות שיוכל לחיות עד נצח נצחים. האוריגינל של המכתב הזה מונח למשמרת בבית-הרידקציה לכל מי שיחפוץ לקרוא אותו. מובן מעצמו, כי המכתב הזה הביאני קצת במבוכה. אמרו מה שתאמרו: אם כבר יודע אדם לענות על-דבר ניטשה ועל-דבר מגבעת שחורה ועל-דבר המלחמה וכדומה – על השאלה האחרונה, שאלת הצעיריות הנצחית וחיים בלי אחרית, קשה מאוד לענות. על מדוכה זו ישבתי אני בעצמי כשהייתי עוד צעיר מאד, וכתבתי את שירי “אופיר”. ילדות היתה בי. חפצתי בעצמי לרכוש בשבילי צעיריות עולמית וחיי עולם…

אכן כמה נפלא הזמן, שאנו חיים בו! אין כמעט עוד דבר מן הנמנע. בשעה שבקשה ממני אותה האשה החשובה פתרונים לאותה השאלה, שהעסיקה קצת גם אותי, לא ידעתי, כי כבר עומד איש מאחרי כתלינו וההמצאה מוכנה בידו. המעשה כבר נעשה. מצאו את הסוד לחיות חיי עולם, ואין צריך לומר להיות צעיר לעולם. מן צמח הוא, שאדם אוכל ממנו מלא לוגמו וקונה לו צעיריות רעננה באין-סוף וחיים בלי-אחרית.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.