מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על הדגל

מאת: יוסף אהרונוביץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

זה כשלושים שנה שאנחנו מתעסקים בענייני היישוב בארץ-ישראל, ואף פעם לא התעוררה אצלנו שאלה על דבר הרמת הדגל, גלויו והסתרתו. תמיד, בכל השנים האלו, היה אצלנו הדגל מורם ועומד:

כל מושבה שנבנתה, כל עץ שניטע, כל שעל אדמה שנחרש, נזרע ועובד על ידינו, כל כביש שנסלל בכוחותינו, כל בית-ספר שנוסד, היה עד חי, אשר הכריז על הדגל שעליו אנו חונים. ואפילו באותה התקופה השחורה, בעת ששערי ארץ-ישראל ננעלו בפנינו, גם אז התנוסס דגלנו זה החי לרגלי הרי יהודה והרי כנען, על גבעות אפרים ובין הרי הגלעד, ועמד והעיד על שאיפותינו, עמד והורה על הסיסמה שלנו. ואם הרמת הדגל בפומבי מעידה על כוח מרימיו, הרי היו המפעלים האלה הכוח עצמו, הכוח בצורתו היותר בולטת, שאינו זקוק יותר לעדים וראיות, הכוח שאין בו שום פוליטיקה, שאין לפניו מיסיונרים ואין מאחוריו ציי מלחמה ותותחים, שרק מטרה גלויה וברורה לפניו – עבודה ובנין בתחלתו ועבודה ובנין בסופו. כזאת היתה עבודתנו כל אותן השנים, וכזאת היא צריכה להיות גם עכשיו.

אך הנה, קמה בציוניות תקופה של דבורים וניצחה את תקופת המעשים – ושאלת הדגל נעשתה פתאום לשיחה בפיות אחדים מהעסקנים שלנו בארץ-ישראל. “אם יין-שרף אין לנו, נשוחח על כל פנים על אודותיו” – אומר האיכר הרוסי, והעסקנים הללו רוצים, כנראה, גם כן לשעשע את לבם בשיחות על דבר הדגל במקום העבודה הציונית שאין בידם לעשותה. ואם תמיד ובכל מקום עלולים דבורים יתירים על איזה ענין להשפיל את ערך הענין גופו ולהשכיחו, הנה פה בארץ-ישראל, יכולים הדבורים והמעשים הנפוחים, – שאין להם כל ערך כשהם לעצמם והבאים רק כעין הפגנה, – לגרום לנו הרבה אי נעימות. הקונסטיטוציה התורכית, שפתחה את הפיות והתירה את הידיים של אלה הרוצים באמת לעבוד ולפעול לטובת הארץ, היא פתחה גם את הפיות של נרגנים שונים, הרוצים, תחת מסווה פטריוטי, להפיק תועלת להם עצמם, ומשתמשים למטרה זו בהתנפלות על עמים אחרים, ביחוד – על היהודים. מובן, שכשם שאנחנו מחויבים לקדם את פני הראשונים וללכת איתם יד ביד, ככה אנו צריכים גם להיות מוכנים כלפי האחרונים ולשלם להם כגמולם. אם קום איזה עורך “הכרמל”1, או צורר יהודים אחר, להתגרות בנו מלחמה, לא נתחבא מפניו ובכל תוקף הרגש האנושי והלאומי שבנו נתקומם נגדו. בכלל אין אנו רוצים ואין אנו צריכים להסתיר את שאיפותינו ממי שהוא, כי אין אנו מוצאים בהן שום דבר המתנגד לשאיפת עותומניה המאוחדת. ולהיפך – אנחנו רשאים לדרוש מאת הממשלה התורכית שהיא לא רק שלא תתנגד לעבודתנו בארץ-ישראל, אלא גם תתמוך בה בחומר וברוח, מפני שעבודתנו זו מביאה תועלת לממשלה לא פחות מאשר לנו היהודים. ואולם מתנגדים אנו להפגנות ומילים מפוצצות, שהן נותנות רק פיתחון פה למקטרגים שונים לחשוד בנו במה שאין בנו.

זה הוא הטעם העיקרי, שלנו לכל הפחות, שבשבילו אנו מתנגדים לכל אותה הפומביות הנפוחה, הרגילה אצלנו בכל מקרה קטן, שערכה, בין כלפי פנים ובין כלפי חוץ, הוא תמיד יותר שלילי מחיובי. לא מ“פחדנות” אנו אומרים ככה, אלא משום שדגלנו יקר לנו ואין אנו רוצים להפחית את ערכו. אנחנו פעם הרימונו את הדגל של תחית עם ישראל בארץ-ישראל ואותו לא נמיר ולא נוריד לעולם. תמיד נעמוד על המשמר ונשתדל להשתמש בו באופן רצוי למטרתנו.

תר"ע.


  1. עתון ערבי אנטישמי.  ↩

יוסף אהרונוביץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף אהרונוביץ
רקע
יוסף אהרונוביץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף אהרונוביץ

  1. שאלת הפועלים בארץ-ישראל (מאמרים ומסות)
  2. מכתב לאליעזר שוחט (מכתבים)
  3. פורצי גדר (מאמרים ומסות)
  4. "זרים" במושבות (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ

יצירה בהפתעה
רקע

דְּבוֹרָה בֶּרְטוֹנוֹב מְסַפֶּרֶת

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

מתוך “הפועל הצעיר”, 28.6.1966

אֶל שולחן קטן ביציע של בית-קפה, ישבה לעומתי דבורה ברטונוב והניבה אמרים, מוסבים אל ביקורה וריקודה בארץ-הודו, משם חזרה ימים מספר לפני-כן. אשה שחרחורת, צנועת-גודל, גילה כאילו נעמד אישהו מעבר לעשרים-ושלוש, ודומה כי הזדקנות לעולם לא תגע בה – כך אולי תיראה דבורה בעוברה ברחוב, למי שאינו יודע מה עצור בה. אחרת היא דבורה בהופעתה על במת-הריקוד. כאן גופה משתלח אל כמה ממדים: מעוף נשרי, בעיטה כדורגלנית, הזדקפות למרומים, נחיתה לוּליוֹנית – והפנים משתנים לכמה אנפין: שוֹבבנוּת עליזה, פיקחות, תפילה בקודש, כניעה לייסורים – – הכול לפי יצירת-הבעה שהגתה וכבשה, פרי עיצובים מדוקדקים בגופה ובעצמה מתוך אימונים אין-קץ. בין מראיה כאזרחית ובין תצוּרוֹת גופה-ופניה כמלאכת-מחשבת שבריקוד דראמתי, ישנה דבורה הנותנת שיחה ערה וחודרנית (רק לשעה התנוצצה לפני שיחתה. ואתוודה: משום יצר-הדיבור של עצמי, אפילו אותה השעה האחת לא ניצלתי במלוֹאה). גם הספר שחיברה על הקורות אותה ועלילייתה בגאנה שבאפריקה – “ריקוּד אלי אדמה”, הוצאת “דבר”, תשכ"ד – בכלל שיחה תיחשב: שיחה-שבכתב מורחבת ומחולקת-לפרקים, מאוד אנושית, וכולה מלבבת. סיפרה לי כי נתאַפשרו נסיעתה אל הודו ושהייתה בה על ידי מילגה מאת איילין ג' גאראֶט, נשיאת “מוסד לפאראפסיכולוגיה” שבניו-יורק. כידוע, פאראפסיכולוגיה היא שלוחת-מדע החוקרת תופעות פסיכיות יוצאות-דופן מבחינת הנסיון הרגיל, כגון טלפאתיה, ראית עתידות ורחוקות, וכל כיוצא באלו. הוטל על דבורה לעמוד על מקומו וטיבו של טראנס (הוא מעין מה שנקרא בחסידות הבעש"טנית “בגילופין”) בתרבות-הריקוד ההודית.

שלוש תרבויות – שלוש גישות

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.