פֶּרַח הַשָּׁרוֹן, זֶרַע קֹדֶשׁ יְקַר כָּרִים,
מַה-לְּךָ פֹה עַל אֲדָמָה נָכְרִיָּה?
אוּלַי לְפָאֵר בְּךָ גַן פְּרָחִים זָרִים?
קְטָפָתְךָ יַד זָר אִישׁ נָכְרִי בִּצְדִיָּה?
אָמְנָם גַּם פֹּה תִּתְפַּתַּח לַיּפִי,גַּם בֵּין הַחוֹחִים תִּיף תִּתֵּן רֵיחַ;
אַךְ פֹּה צָרֶיךָ הֵם יִתְּנוּ בְךָ דֹפִי,
מִי יָרִיחַ רֵיחֲךָ מִי בְךָ שָׂמֵחַ?
וְשָׁם, פֶּרַח חֵן, שָׁם נִפְקַד מוֹשָׁבֶךָ,שָׁם רֵעֶיךָ אֵלֶיךָ פוֹרְשִׁים כַּפָּיִם;
שָׁם כָּל אוֹהֲבֶיךָ הֵם נוֹהִים אַחֲרֶיךָ,
“שׁוּבָה אֵלֵינוּ חַכְלִילִי עֵינָיִם!”
שׁוּבָה זֶרַע קֹדֶשׁ נְטַע שַׁעֲשׁוּעִים,עֲזֹב אַדְמַת נֵכָר לֹא לְךָ נָכוֹנָה;
עֲזֹב אֶרֶץ אוֹיֵב מְלֵאָה תַעְתּוּעִים,
שׁוּבָה פֶרַח צִיּוֹן, שׁוּבָה צִיּוֹנָה!