מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עַל חָרְבוֹת בֵּיִת-שָׁן

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

ויבאו פלשתים… וימצאו את שאול… ויכרתו את ראשו… ואת גויתו תקעו בחומת בית-שן (שמואל א', ל"א)


כִּי יִכְבּוּ עַל חֶרְמוֹן הָהָר

נְגֹהוֹת בֵּין-הָעַרְבָּיִם,

כְּתֹם רֹן הַזָּמִיר הַשָּׁר,

וּכְהִדֹּם מַבּוּעַ הַמָּיִם;


עֵת דּוּמָם יָנוּחַ הַגָּן,

יִכָּנֵף זֵפִיר בֵּין הֶעָלִים, –

עַל עִיֵּי מַשּׁוּאוֹת בֵּית-שָׁן

יִנָּטוּ מִסָּבִיב הַצְּלָלִים.


דּוּמִיַּת הַקֶּבֶר בַּכֹּל,

עֲטַלֵּף יְרַפְרֵף לוֹ חֶרֶשׁ…

צֵל מֶלֶךְ בְּצַעֲדֵי אֵין-קוֹל

שָׁם יִתְעֶה, בֵּין סֶלַע וָטֶרֶשׁ…


וּלְאִטּוֹ הוּא עוֹלֶה בַתֵּל

בִּדְמִי לֵיל עֲרִירִי-הָעָיִן,

חֲגוּר כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ הַצֵּל,

בִּנְדָנוֹ הַשֶּׁלַח רַק אָיִן.


וּכְבָר רַד גַּם כּוֹכַב-הַצִּיר,

כַּסַּפִּיר שְׂפַת יָם-הַמֶּלַח,

בַּפָּז שָׁם יִתְנוֹסֵס הַשְּׂנִיר –

וְהוּא טֶרֶם מָצָא הַשֶּׁלַח.


גַּם אַפְסֵי פְאַת קֶדֶם בָּאוֹר,

יָנוּסוּ צְלָלִים וַעֲנָנִים, –

אָז יִרְגַּז צֵל שׁוֹכְנִי הַבּוֹר,

אַף יֶחְוְרוּ רָשְׁמֵי הַפָּנִים.

וִינוֹפֵף הַיָּד, יַחֲרֹק שֵׁן,

מֵעֵינָיו נִשְׁקֶפֶת הָאֵימָה:

“אִנָּקְמָה!”… בְּהָדָר וְחֵן

יוֹפִיעוּ גַבְנוּנִים וּשְׁדֵמָה…


בַּלֵּיל בַּלֵּיל אָנָה וְאָן

יִתְהַלֵּךְ צֵל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ

בֵּין עִיֵּי מַשּׂוּאוֹת בֵּית-שָׁן,

וְעֵינָיו מְבַקְּשׁוֹת הַשֶּׁלַח.


כִּי יָבוֹא יַגִּיעַ הָאוֹת,

וִישֵׁנֵי הַקֶּבֶר יָקִיצוּ,

אָז יִמְצָא הַחֶרֶב הַזֹּאת,

אֵשׁ נִקְמַת-עַד עֵינָיו יָפִיצוּ.


“הוֹי, חֵילִי!” – “הִנֵּנוּ!” – "הַכֹּל

לְחֶרֶב נוֹקֶמֶת לְטֶּרֶף!! "

וְאֵל אֵלִים אָז יַרְעֵם בְּקוֹל

וְיִקְרָא לִמְשִׁיחוֹ אָז: הֶרֶף!


שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּתְהוֹם!

כֹּה אָמַר אֱלֹהִים גַּם יָקֵם:

סָלַחְתִּי לְכָל שׁוֹפְכֵי הַדָּם!

סָלַחְתִּי, כִּי בְחֶסֶד אִנָּקֵם!


אודיסה, 1898

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך הפנקס

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)


בימים אלה היו לי איזו דין ודברים עם לאומי משלנו. זהו בחור כבן עשרים וחמש, בטוח ומיושב, מי שהיה לפנים סטודנט שלא מן המנין באחת האוניברסיטאות שבשויצריה ועכשיו הוא סופר באחד המכוֹנים הציוניים ומקבל שכרו. מתגורר הוא בבית פולני לא -עשיר, אב לבנים ולבנות, והאיש, דיירנו-לאוּמִיֵנוּ אינו מדיר עצמו הנאה, כמובן, מכל מה שׁבבית-בעל-מעונו, בן הלאום האחר, ואינו מזיר עצמו מכל. אתן, את בנות הפולני, הוא מדבר ב“שפה ברורה”, אם כי, אהה, לא בעברית.


מובן מאליו, שכל זה – אגב אורחא. העיקר הוא שהאיש אשר היו לי דין ודברים עמו הוא ציוני-לאומי. ציוני? איני יודע. כמדומני, שעל דבר נסיעה לפלשתינה, על-דבר הכשרת הישוב על-ידי עצמו, לא חשב ולא יחשוב לעולם כאמור, הוא משרת במוסד ציוני ומקבל שכרו, כאמור; הוא מרגיש עצמו בטוב במעונו ההוֹוי, ולמה יעזוב את החיים וילך לנוע על המתים? אולם האיש טוען דוקא, שהוא ציוני, ציוני-לאומי. יתר על כן, הוא לאומי, שהלאומיות העברית היא פריבילגיה רק לו, או יותר נכון: שמונפוליה לו על הלאומיות העברית, ומרגלא בפומיה: “אתכם אני יודע, אה, יודע היטב! מה אתם רוצים? פתחו חנויות ואל תתאמרו ללאומיים!”.


על מה דיברני? מה היה תוכן השיחה שלנו? נו, כלום צריך הדבר לאמרו? הלא מובן הוא מאליו. באמת ובתמימות. הלא אין לנו ענינים אחרים. חי-נפשי, איני מדבר עתה בליצנות או בסארקאזמוס, אלא בפשטות פשוטה. על מה היה לי לדבר עם הלאומי? על מה היה לי להתווכח עמו אם לא על השאלה: עברית או ז’ארגון?


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.