מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על השחיטה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עַל הַשְּׁחִיטָה / חיים נחמן ביאליק

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!

אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –

וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו –

הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,

וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –

עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!

עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,

וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –

וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!

דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,

דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –

וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!

אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –

יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!

וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;

אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה

וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –

וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!

יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם

כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

אייר, תרס"ג.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

רות

מאת דוד פרישמן (מאמרים ומסות)

פורסם ב“הצפירה”, 1 ביוני 1911

לפני הצהרים: – אני מחזיק בידי בספר קטן וקורא בו. האם יודע אני עד כמה פעמים כבר קראתי בספר הקטן הזה ונפשי לא תשבע אותו? הנה האידיליה היותר יפה שבספרות-העולם. תחלת קציר שעורים. על פני השדה בוערת השמש. הרוח אשר מסביב זולף ריחות עדנים עם שלות עולמים ועם שלום-נצח. בשבלים אחרי הקוצרים מלקטת אשה נכריה, צעירה ויפה, ואוספת בעמרים. לרגעים היא הולכת אל הכלים, והנערים שואבים לה והיא שותה מן הדלי. הנה בעל-השדה בא. הנער הנצב על הקוצרים מתעורר. ה' עמכם! – “יברך ה'!” – למי הנערה הזאת? – “נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדי מואב!” – רות שומעת והיא חפצה לתקן את השגיאה הקטנה: הן לא נערה היא עוד, כי אם אשה, אשה צעירה ואלמנה, ורק אסונה הקטן הוא, כי עוד מראיה כמראה נערה קטנה – ואולם נכלמה היא ולשונה תדבר אל פיה. ובועז עומד ומשתאה לה: מה נחמדה המואביה הקטנה הזאת! אך פתאם הוא מוריד את עיניו לארץ. ואולם רות לא תוריד את עיניה; היא לא נשאה עוד אותן כלל. עיניה רק בשדה אשר יקצורון ומחשבותיה רק בחמותה. הן חמותה מחכה לה ועליה עוד ללקט. מרגע לרגע היא מביטה אל מטפחתה ואל אשר לקטה. מי יתן והרשו לה לשול קצת גם מן הצבתים. ופתאם והנה קול חצוצרה. עת האוכל באה. האשה הצעירה, אשר פניה כפני נערה, יושבת מצד הקוצרים ואוכלת מן הלחם וטובלת את פּתה בחומץ – ואולם מרגע לרגע יגש אליה בועז וצובט לה קלי והיא אוכלת מידו. מה תמימה עוד הנערה-האשה הזאת! ואחרי-כן שול ישול לה גם מן הצבתים ואומר לה, כי תדבק עם נערותיו. ההבינה האשה התמימה את אשר הוא שואל? אכן תמימה היא קצת יותר מדי! – מה מאושרה היא, כי היא יכולה ללקט עד הערב וכי אחרי חבטה את אשר לקטה והנה הוא כאיפה שעורים. איפה אחת תמימה! בשמחה רבה היא נושאת את צרורה ובאה העירה ומראה לחמותה את אשר לקטה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.