כְּשֶׁיּוּפִּיטֶר רַב-הַמַּעַשׂ
בָּא לְאַכְלֵס אֶת הָעוֹלָם,
נוֹצְרוּ הַיְּצוּרִים לְכָל מִשְׁפְּחוֹתָם –
וְגַם חֲמוֹר רִאשׁוֹן נִבְרָא אָז.
אִם בְּמֵזִיד אוֹ בִּשְׁגָגָה,
מֵרֹב טִרְדָה אוֹ דְאָגָה,
נִתְּנָה לוֹ לַחֲמוֹר קוֹמָה כָּל-כַּךְ קְטַנְטֹנֶת
כְּאִלּוּ הַסְּנָאִי שִׁמֵּשׁ לוֹ לְמַתְכֹּנֶת.
מוּבָן, לֹא שָׂם שׁוּם חַי לִבּוֹ לַזַּאֲטוּט,
אִם כִּי הָיָה הַגּוּץ מָלֵא רַבְרְבָנוּת.
אֵין בִּרְצוֹנוֹ לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶט:
לְהִתְפָּאֵר נַפְשׁוֹ חוֹשֶׁקֶת.
אוּלָם בַּמֶּה? קוֹמָה כָּזֹאת –
אֶפְשָׁר בָּהּ רַק לְהִתְבַּזּוֹת.
מַתְחִיל הַגּוּץ לִטְעוֹן אֶל צֵאוּס נִרְגָּזוֹת:
"כֵּיצַד אוּכַל לָשֵׂאת עַוְלָה זוֹ מִיָּדֶיךָ?
לְפִיל, אַרְיֵה, נָמֵר – כָּבוֹד כָּל-כַּךְ גָּדוֹל;
בָּהֶם, וְרַק בָּהֶם, יָשִׂיחוּ בְּלִי-חָדֹל.
וְלָמָּה תִּתְאַּכְזֵר אֶל הַחֲמוֹר עַבְדֶךָ?
עָלַי שׁוּם חַי לֹא יְדַבֵּר,
בִּי שׁוּם בְּרִיָּה אַף לֹא תַּשְׁגִּיחַ;
וְלוּ הָיָה גָדְלִי כְּעֵגֶל, לֹא יוֹתֵר,
הָיִיתִי מְבַיֵשׁ כָּל לַיִשׁ וְנָמֵר;
כְּבוֹד שְׁמִי הַמְהֻלָּל אֶת שְׁמָם הָיָה מַשְׁכִּיחַ;כָּל פֶּה הָיָה מַפְלִיג בְּשֶׁבַח הַחֲמוֹר".
יוֹם-יוֹם הוּא שָׁר אוֹתוֹ מִזְמוֹרוְאֶת יוּפִּיטֶר כֹּה הִטְרִיחַ
עַד שֶׁסּוֹף-סוֹף זְמָמוֹ הִצְלִיחַ:
הוּא נַעֲשָׂה בְּהֵמָה
רַבָּה וַעֲצוּמָה!
וְאַף נִתַּן לוֹ פְּרָס: קוֹל פֶּרֶא, עַז כַּסַּעַר,
אֲשֶׁר הִפִּיל אֵימָה עַל כָּל שׁוֹכְנֵי-הַיַּעַר:
"מִיהוּ אוֹתוֹ יְצוּר-מָגוֹר?
וַדַּאי שִׁנָּיו כְּחֹד-מַסּוֹר?
וַדַּאי קַרְנָיו רַבּוֹת מִסְּפוֹר?
– כַּךְ בְּמוֹרָא גָּדוֹל רִנֵּנּוּ
כָּל הַחַיּוּת עַל גַּנְדְּרָנֵנוּ.
אַךְ מֶה הָיָה הַסּוֹף? עָבַר אַךְ זְמַן קָצָר –וּכְבָר נוֹדַע בְּכָל אָתָר,
מָה טִיב חֲמוֹר-חמורותים;
שְׁמוֹ, סֵמֶל קֹצֶר-הַבִּינָה,
הָיָה לִצְחוֹק וְלִשְׁנִינָה –
וְעֲל גַּבּוֹ הוֹבִילוּ מַיִם.
**
אָמְנָם לְתֹאַר רָם יָאָה קוֹמָה רָמָה;
אֲבָל מָה בֶּצַע בַּקּוֹמָה,
אִם קַטְנוּנִית הַנְּשָׁמָה?