מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לחברי בהיכל שירתנו הר"ר מנחם דאליצקי

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לַחֲבֵרִי בְּהֵיכַל שִׁירָתֵנוּ וּשְׁכֵנִי בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ הר“ר מנחם דאליצקי / י”ל גורדון


לָמָּה תִבְכֶּה, לָמָּה תֵילִיל, נֹדֵד חַלֵכָה,

עַל עֲזָבְךָ אֶרֶץ הֱקִיאַתְךָ מִגֵּוָה?

הִנֵּה גַּם אָנֹכִי מֵאַרְצִי אֵלֵכָה,

גַּם הִיא הֱקִיאַתְנִי – וְנַפְשִׁי מַה שְּׁלֵוָה.


אֲיֻמִּים הַחַיִּים וְנוֹרָא מוּתֵנוּ…!

אַךְ אַל נָא שְׁנֵינוּ מִפְּנֵיהֶם נֵחַתָּה,

לֹא עֵצִים יְבֵשִׁים אָנֹכִי וָאָתָּה,

וּמֵגָּלָם קַהָה לַכְחִיד עָצְמֵנוּ.


אַתָּה הֹלֵךְ לְחַיִּים – לֵךְ וְהִלָּחֵם,

וַאֲנִי עַל מִשְׁכָּבִי אַשְׁלִים מִלְחַמְתִּי

וְכָמוֹנִי כָמוֹךָ אַל נָא נִנָּחֵם

עַל חֲלוֹמוֹת שֶׁתַּחֲלֹם וְעַל אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.


לֹא מִקְסַם כָּזָב רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי

וְתַרְמִית עֵינַיִם גַּם אַתָּה לֹא תֵחַז;

לָכֵן אַל תִּירָא כָמוֹנִי מִשַּׁחַת,

הֵא לְךָ עֵטִי, עֲלֵה רֵשׁ מְקוֹמִי!


ספ"ב 14 יולי 1892.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

דפים מפנקס

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

##[“השחר”]
זה כמה שנים, שבגליציה עומדת וקיימת חבורה ציונית בשם “השחר”, העסוקה בהפצת דעות לאומיות-מתקדמות בין “הבחורים התלמודיים”, כלומר: בין חובשי בית-המדרש, שמספרם לא קטן בכל עיר קטנה שבגליציה. לפני איזה זמן – שׁנתַיִם בערךְ – התחילה חבורה זו להוציא ירחון בשׁם “נוֹגה-השחר”, שקונטרס כפול שלם יצא ממנו עד שנפסק, כנהוג. עכשיו, לאחר שינויים רבים וחשובים בהנהגה, לאחר אספות מוקדמות ומאוחרות וכרוזים מוכיחים ומתחננים והכנות רבות ושונות – שוב, כנהוג – התחיל אורגן זה יוצא שוב: “שנה שניה, חוב' א', מוֹשצ’יסקוֹ-טארנוּב, “השחר” (כבר בלי “נוגה”!), מוקדש לכל ענייני הבחורים התלמודיים”. ל"ב עמודים.

צריך אני להתוודות מראש: בתור איש, שבילה כל ימי שחרותו באהלי יעקב ועסק בהוויות דאביי ורבא, אין בלבי חיבה יתירה ל“ישיבות” ולבחורי-ישיבה. כי מי כמוני יודע, מה רבו הריקניות והבהלה במכון הציבורי הזה – הישיבה – ומה נורא חזיון המכון הזה בחיינו! מי כמוי ודכוותי יכולים לדעת עד כמה אכלו הישיבות הללו כל חלקה טובה בנו, עד כמה אין בהן ולא היה בהן אפילו צד חיובי אחד, עד כמה אין כל אפשרות, שתשפיע הישיבה לטוב אפילו על אחד מחניכיה ואפילו באיזה מובן שיהיה. יתר על כן: תכלית שנאה וביחוד הנני שונא את הישיבות ה“מודרניות”, מן הטיפוס החדש, כביכול, העתידות להעמיד רבנים משכילים (כלומר: צבועים!) ו“מטיפים” לאומיים… והאמת ניתנה להיאמר: לפעמים כשאני מקבל איזו חוברת מן “השילוח”, ובאפי יגיע ריחם של הרבנים הצעירים, “התוספאים” החריפים, הד“ר המפולפלים ובעלי הבתים המיושבים, ריח ההתנפחות המדעית בנדון חכמת-היהדות – מיד הריני מהרהר: אלא מאי? כיצד אפשר שתהא אחרת? מה באמת יש לצפות מכנופיה חקרנית-רבנית-מדרשית-אגדית, מכנופיה ספרותית, המתחככת בצדה של ה”בית לחכמת-ישראל", של הישיבה האודיסאית?!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.