מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חניבעל

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חַנִיבַעַל / שאול טשרניחובסקי

יוֹם גְּדוֹלוֹת אָז וְיוֹם הֲרַת עוֹלָמוֹת בָּאִים:

אִם רוֹמָא תְהִי הַכֹּל אוֹ קַרְתָּא-חַדְתָּא אֶפֶס?

בַּכַּף הָאַחַת – שֵׁם, בַכַּף הַשְּׁנִיָּה – יֶפֶת,

וּבְיַד הַגְּזֵרָה הִיא שְׁתֵּי כַפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם.

הָיִיתָ אַתָּה שַׂר שֶׁל שֵׁם, נֵץ גְּבַהּ-עֵינָיִם

בֵּין תַּרְנְגֹלֵי-לוּל וְשֶׂכְוִים לְמוּדֵי רֶפֶת,

הוֹי בּוֹנֶה מִגְדַּל-עֹז עַל מַסַּד חוֹל וָגֶפֶס:

הַכְּנַעֲנִי – תַּגָּר-סְתָם, יִשְׂרָאֵל – עַם תַּנָּאִים!

בֶּן-רוֹמָא, שׁוּר הָהָר, הִסְתַּכֵּל בְּעַרְפִלָּיו,

שָׁם חַנִּיבַעַל בָּא, פָּרָשֵׁי-לוּב בְּחוֹל-עָב?

אֱמֹר לְלִבְּךָ הָס, וְתִּשְׁמַע נַחֲרַת פִּילָיו…

אַךְ עֵינֵי נִינֵי-צוֹר בְּאֵשׁ-כִּילַי מוֹצְאִים סְפוֹרוֹת

1 לַהוֹן שֶׁל טַבְּעוֹת-פָּז, – גִּבּוֹרָם מוֹדְדָן בְּדָלְיָו;

יְצַו – וְעָרָיו הֵם יַנְחִילוּ שְׁמוֹ לְדוֹרוֹת – – –

אודיסה, 1921


  1. אחרי המלחמה ליד העיר קאן שלח חניבעל לקרתא–חדתא דלי מלא מטבעות זהב, שהיו אות לפרשים הרומאים.  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

גוי קדוש

מאת נחמה פוחצ'בסקי (פרוזה)

במושבה שוררת דממה אף על פי שהשעה אינה מאחרת ביותר – עשר דפיקות השמיע הארלוגין דרך אחד החלונות הפתוחים.

הירח טובל ברום שמיו התכולים-כהים ומשדר למלטה מבטים מלאי רֹך ולטיפות. לכאורה נחה דעתו של מושל לילה, בהסתכלו ממרומיו בפני רחוב יפה זה, המקשט בתותים עבותים וגגות פרחים, – ולפיכך כה נהירין פניו, נהירין. – –

בולט לובן הבתים מתוך האפלולית הקלושה של צללי העצים; ענפי התותים עם טרפיהם הרחבים מצֻירים על פני הקירות כמו על בד צח ולבן.

ברחוב עובר זוג מטילים, ששיחתם החשאית מעוררת געגועים בלב העלם התימני היושב בדד על ספסל בין שני ברושים זקופים שעל יד אחד השערים.

– מזל!… איך מזלי? – לוחשות שפתי העלם והוא מבלי משים נועץ את עיניו בבית המואר שכנגד.

… זאת לא מזל מתהלכת שם בחדר ומגישה אוכל לחוג’ה, שאִחֵר לבא מבית הועד? – חולפת השאלה כברק במחו של זכריה עוג’ן, ומיד הוא צוחק לשטותו. – הרי מזל רחוקה כעת ממנו, רחוקה! הריהי בעיר, בבית ההוא הקטן והנמוך שעל חוף הים! – –

זוקף זכריה את אזנו להמית גלי הים הבאה ממרחק, מעבר החולות; עוד יותר תוקפים הגעגועים את לבו והוא מונה בצער את הימים שלא ראה את מזל.

ארבעה ימים וארבעה לילות כבר עברו! הוא אז חכה לה בערב בסימטא הגדורה שטה פורחת. הריח החריף של הפרחים הקטנים והסגלגלים, הטיל כמו שכרון עליו. סבב ראשו ונפשו כלתה למזל שאחרה לבא. הרבה הוא להרהר אז בשאלה, כיצד להבטיח את הקשר עם מזל, שלא ינתק? ונתן אל לבו להציע לפניה לקרא שני עדים ולקדשה לפי שעה, כמו שנהוגים לעשות בתימן, בעת שאיש רוצה להיות בטו, כי אחר לא ישלל את ילדתו ממנו…

הוא החליט לשאל את פיה באותו ערב ואם תסכים לזה, הוא, יקדשה לפני עדים בעדי של אמו, שני חרוזי האלמוגים המחברים בקשורי כסף וחביונת כסף באמצע; ותאר הוא בלבו מה יפה יהא העדי, כשהוא יענד את צוארה הדק והצח של מזל…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.