מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שבת המלכה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שַׁבָּת הַמַּלְכָּה / חיים נחמן ביאליק

הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה –

בֹּאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.

הִנֵּה הִיא יוֹרֶדֶת הַקְּדוֹשָׁה, הַבְּרוּכָה,

וְעִמָּה מַלְאָכִים צְבָא שָׁלוֹם וּמְנוּחָה.

בֹּאִי, בֹּאִי, הַמַּלְכָּה!

בֹּאִי, בֹּאִי, הַמַּלְכָּה!

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָׁלוֹם!

קִבַּלְנוּ פְּנֵי שַׁבָּת בִרְנָנָה וּתְפִלָּה,

הַבַּיְתָה נָשׁוּבָה, בְּלֵב מָלֵא גִילָה.

שָׁם עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן, הַנֵּרוֹת יָאִירוּ,

כָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת יִזְרָחוּ, יַזְהִירוּ.

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

בֹּאֲכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם!

שְׁבִי, זַכָּה, עִמָּנוּ וּבְזִיוֵךְ נָא אוֹרִי

לַיְלָה וָיוֹם, אַחַר תַּעֲבֹרִי.

וַאֲנַחְנוּ נְכַבְּדֵךְ בְּבִגְדֵי חֲמוּדוּת,

בִּזְמִירוֹת וּתְפִלּוֹת וּבְשָׁלֹש סְעֻדּוֹת.

וּבִמְנוּחָה שְׁלֵמָה,

וּבִמְנוּחָה נָעֵמָה –

בָּרְכוּנוּ לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם!

הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה –

בֹּאוּ וּנְלַוֶּה אֶת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.

צֵאתֵךְ לְשָׁלוֹם, הַקְּדוֹשָׁה, הַזַּכָּה –

דְּעִי, שֵׁשֶׁת יָמִים אֶל שׁוּבֵךְ נְחַכֶּה…

כֵּן לַשַּׁבָּת הַבָּאָה!

כֵּן לַשַּׁבָּת הַבָּאָה!

צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם!

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

פוחת והולך

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

אמר יוחנן המלמד כיוָן שלא לגלגו המשׂכילים מצד אחד, ולא ערערו אנשי-שלומנו מן הצד השני על מה שספּרתי קודם לזה, אות לטובה הוא; סימן הוא, שצדקתי במשפטי, שאין בין המשׂכיל והמאמין בזמן הזה אל השם בלבד; ושאם מרעישין זה כנגד זה שמים וארץ ומעפּרין בעפר, ותוקעין, ומריעין – אך שמָא גרים, ולא יותר…

ואמרתי בלבי – כיוָן שכך, למה זה אנוכי מונע את הטוב מבעליו?

הדבורה יונקת מיץ מדשאים וצמחים ונותנת דבש; ואני, שראיתי הרבה בימי חיי הבלי – אספּר לדורות…

ורוצה אני לספר עתה מה שעתה פעם אחת על זכרוני, בשעת הוראת שעה… כי עכשיו מלמדים גמרא לשעות, והעיקר הם הדברים החיצונים…

ועל פי מקרה נתגלגל הדבר על ידי תלמידי המשׂכיל כמר איציקל, שהוא אוהב להתוַכּח עמי… ואם אני מתיירא מפני בטוּל תורה, ואיני עונה לו לפעמים משום “לא תעשׂה מלאכתך רמיה”, אפשר, שכמר איציקל מאמין, שנעניתי לו והודיתי לדבריו – יהי השם עמו; מה בכך?…

והבחור הזה מתהלל מאד בעולמו…

בפה ממלל רברבין משבּח הוא את הדור, שמלאכתו נעשׂית על ידי מכונות ומנגינאות (לאביו יש בית-חרושת למעשׂה בורית), שהקיטור משרתו, והחשמל – עושׂה רצונו; וטוחנין לו קמח, ואופין לו לחם, ועושׂין לו בורית, ומעבירין אותה מקצה העולם ועד קצהו בקפיצת-הדרך…

ובטוח הוא בבעלי ההמצאות, שהיום או מחר יאספו רוח ויצוו לו לעשׂות כל מלאכה, וגם מעֵין רכב-אש יהיה לנו, כי ישעבדו לצרכינו את אור השמש וקרניו… והעיקר – שברבות הימים נהיה פורחים במגדלים באויר כמלאכי-השרת, להבדיל…

והנה בנוגע למלאכות ותקוּן העולם הזה, כולי עלמא לא פליגי, שדור ודור מגלה חדשות, ומשתבח הננס על גבי הענק. אבל תלמידי איציקל מאמין, שגם רוח האדם – כמו שהוא אומר – משתכלל; שגם באמונות ודעות ומעשׂים טובים אנחנו “משתלמים”… תלמידי איציקל הוא בעל מזג טוב ועולמו כולו טוב: השלום מתגבר בעולם, מידת הרחמים עולה כפורחת (מפרישין הרבה לצדקה, גם אביו הגביר מפזר…) ועוד מעט – וגר זאב עם כבשׂ וגו'.

ובנוגע לזה אני מסופק מאד…

ועלתה על לבי שאלת החכם מכל אדם: מי יודע רוח האדם, העולה היא למעלה?…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.