שְלשָׁה יְהוּדִים / נפתלי הרץ אימבר

יְהוּדִים שְׁלשָׁה בְּטַלֵּיתִים

יִתְפַּלְּלוּ בְּנֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה;

תֹּאַר צַלְמָם כַּמֵתִים

וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה מִזְרָחָה…

מַבַּט הַפָּנִים אֲיֻמָּה,

כְִּוֵּר יְצַפֶּה לָאוֹרוֹת;

יְקַוּוּ בְּנֶפֶשׁ עֲגוּמָה

לְאַרְצָם וּלְבֹקֶר הַדּוֹרוֹת…

לִבְנַת הַטַּלִּית רְאוּ,

מָשְׁזָר בְּזֵר הַתְּכֵלֶת;

דֶּגֶל יְהוּדָה — דְּעוּ,

בּוֹ תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת…

סֵמֶל זֵר הַתְּכֵלֶת

בְּלִי אֹמֶר שְׂפָתַיִם;

יַטִּיף תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת

עוֹד לִשְׁכּוֹן בִּירוּשָׁלָיִם…

וְלִבְנַת הַטַּלִּית אוֹת לַקָּמִים

פֹּה עֲלֵי אֲדָמוֹת;

יָדֵינוּ נְקִיּוֹת מִדָּמִים

יְהוֹתְתוּ עָלֵינוּ אֲשָׁמוֹת…

עֵת מְאַרְצָם עָלוּ,

בְּקוּם עֲלֵיהֶם אָדָם.

מִכָּל — רַק הִצִּילוּ

הַדֶּגֶל זֶה בְּיָדָם…

כֵּן לָאֵל יִתְפַּלֵּלוּ

מִכָּל צַר פָּדָם;

לִדְבָרוֹ רַק יְיַחֵלוּ

וְדִגְלָם זֶה בְּיָדָם…

כָּל עוֹד יְהוּדִים שְׁלשָׁה

יַחֲזִיקוּ בְּיָדָם דִּגְלֵנוּ,

עוֹד פְּלֶשֶׁת נִכְבּשָׁה,

נִירַשׁ אֶת אַרְצֵנוּ…

(תרס"ג)