חִקּוּי נָבוֹן אֵינוֹ עָוֹן;
בּוֹ כָּל אָדָם יִמְצָא תּוֹעֶלֶת.
אַךְ יִשְׁמְרֵנוּ אֵל עֶלְיוֹן
מִן הַחִקּוּי מִתּוֹךְ אִוֶּלֶת!
אָבִיא דּוּגְמָה מִמֶּרְחַקִּים.
מַי שֶּׁרָאָה קוֹפִים, יוֹדֵעַ,
מָה חִישׁ הַכֹּל הֵם מְחַקִּים,
בִּפְרָט – דָּבָר מְשַׁעֲשֵׁעַ.
אֵי-שָׁם בְּאַפְרִיקָה יָשְׁבָה עַל עֲנָפִים
שֶׁל עֵץ עֲבֹת סִיעַת קוֹפִים.
עַל חִזָּיוֹן מוּזָר הֵם שָׂחוּ:
צַּיָּד, עֲטוּף רִשְׁתּוֹ, גִּלְגֵּל עַצְמוֹ בָּאָחוּ.
"רְאוּ, רְאוּ אֶת הַשּׁוֹבָב!
מַה מְרֻבּוֹת אַמְצָאוֹתָיו!
אֵיךְ יִתְהַפֵּך וְיִתְגַּלְגֵּלָה!
הִנֵּה יִזְקוֹף גּוּפוֹ כְּחֵץ,
הִנֵּה – כִּפְקַעַת יִתְכַּוֵּץ!
פִּלְאֵי-פְּלָאִים! וְאֵיךְ לֹא יֵלָא?
כְּדַאי, אַחִים, לִלְמוֹד לַהֲטוּטִים כָּאֵלֶּה!
אַךְ יִסְתַּלֵּק לוֹ וְיִרְחַק,
נַמְשִׁיךְ אֲנַחְנוּ בַּמִשְׂחָק!"
הוּא בֶּאֱמֶת הָלַךְ – וְהוֹי, מַה טּוֹב: בָּאָחוּ
אַף כְּלֵי שַׁעֲשׁוּעָיו, רִשְׁתּוֹת-חוּטִים, נִשְׁכָּחוּ.
“נִפְלָא!” – קָרְאוּ כֻּלָּם: "עַכְשָׁו
אַל נְאַבֵּד-נָא זְמָן לַשָׁוְא!"
יָרְדָה לַאֲדָמָה הַכַּת הַמְחֻכֶּמֶת.
רַבּוֹת רִשְׁתוֹת-הַנּוֹי לִכְבוֹד אוֹרְחֵי-הַחֶמֶד!
הֵם מַתְחִילִים, שְׂמֵחִים מְאֹד,
לְהִתְעַטֵּף, לִקְפּוֹץ, לִרְקוֹד…
כֻּלָּם צוֹרְחִים – חֶדְוָה רוֹעֶשֶׁת!
הִנֵּה מָה טוֹב וּמַה נָּעִים!
אַךְ הַשִּׂמְחָה יָרְדָה פִּתְאֹם פְּלָאִים
בְּבוֹא הַזְּמַן לָצֵאת מִסְּבַךְ הָרֶשֶׁת…
וּבֵינָתַיִם הַצַּיָּד
חָזַר עֹם צְרוֹר שַׂקִּים בַּיָּד.
כַּאן שִׂמְחָתָם בִּכְלָל פָּסָקָה.
הֵם הִתְחַבְּטוּ, חָתְרוּ לָצֵאת,
אַךְ לֹא יָכְלוּ לְהִמָּלֵט –
וְכָל אֶחָד הֻכְנַס הַשַּׂקָּה.