אִם לִבִּי טָהוֹר בִּי וְנַפְשִׁי נִכְנַעַת

לְגַלֵּי יָמַי, בָּהֶם אֶשְׂחֶה,

קַל לִּי, קַל בְּלִי דַעַת – וּבְלִי דַעַַת

הִנְנִי בוֹכֶה.

וּבְפָרְשִׂי זְרוֹעַי עַל פְּנֵי הַזֶּרֶם

אֶל הַבָּא בְלֹא-אׂמֵֶר אֶתְרַפֵּק –

עַד אֶטּשׁ זְבוּל-אֶרֶץ וּבְטֶרֶם

אֶסְתַּלֵּק.

וְאִם פַּעַם מֵחַלּוֹן פָּתוּחַ

יֶחֶרְדּוּ לָרְחוֹב צְלִילֵי כִנּוֹר,

וְאֶדׂם תַּחְתַּי בָּכָֹה, וְנוּחַ,

וְנָצֹר…

כְּאִשָּׁה אוֹהֶבֶת וְנִכְנַעַת,

כֵּן נַפְשִׁי כוֹרַעַת בְּלִי מֵשִׂים,

כֵּן תֶּאֱהַב וַתִכָּנַע בְּלִי דַעַת

לַחַיִּים.

אֵין חַכּוֹת וְאֵין בַּקֵּשׁ בֶּחָלֶד!

ישׁ לָשׁוּט, לִשְקׂעַ וְלִבְכּוֹת;

וְדִמְעָה זוֹ אַט בַּלְּחִי נוֹזָלֶת –

אַל מְחוֹת!

יפו