אֵינִי רוֹאָה אוֹתוֹ.

אֲבָל אֲנִי זוֹכֶרֶת.

זוֹכֶרֶת אֶל נָכוֹן: הוּא כָּאן, יֶשְׁנוֹ.

מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת מָגֵן לִי וּמִשְׁמֶרֶת

רִבּוּעַ אוֹר זָהֹב שֶׁל חַלּוֹנוֹ.

לוּ אַךְ זָכַרְנוּ: יֵשׁ!

לוּ אַךְ נִתַּן לָדַעַת:

יֵשׁ מִי בִּלְתִּי נִרְאֶה וּוַדָּאִי כָּאוֹר,

וְזֵכֶר קִרְבָתוֹ כְּיָד מַרְגַּעַת

עַל מֵצַח מְיֻזָּע שֶׁל עֲיֵפֵי מָגוֹר.

סיון, תר"ץ