מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֹמֶץ אהבה

מאת: מאיר הלוי לטריס

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

שָׁמָּה עַל עֶבְרֵי יָם רְחַב הַיָּדַיִם

כְּכֶתֶם פָּז יַזְהִירוּ בְּאוֹר הַשּׁמַיִם

טִירוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת לְנוֹכַח נִצָּבוּ

וּבְשִׂיא חָסְנָם עֲדֵי עָבִים יִרְהָבוּ.

מִשְׁבְּרֵי יָם בֵּינוֹתָם יִגְאוּ יִגְבָּרוּ

בְּעַד דַּלְתֵי סֶלַע בָּרַעַשׁ יִסְעָרוּ

בֵּן קַצְוֵי אֶרֶץ בַּשּׁאוֹן מַפְרֶדֶת ­–

וְהָאַהֲבָה לֹא תֵחָת לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת.

כִּי יוּבָל וְנַעֲמָה לִבּוֹתָם נִצְמָדוּ

בְּיִתרֵי הָאַהֲבָה יַחַד נִלְכָּדוּ

בַּבְּרִית עוֹלָם בּאוּ וְאֵין מָה יוֹדֵעַ

בְּסֵתֶר נִשְׁבְּעוּ וֵאלֹהִים שָׁמֵעַ.

נַעֲמָה מְאֹד נָאוָה כְּשַׁחַר נִשְׁקָפָה

הוֹד וְהָדָר עֶדְיָהּ וָחֵן מְעֻלָּפָה

יוּבָל אַבִּיר אוֹנִים וִיפֵה עֵינָיִם

כַּבִּיר כֹּחַ לֵב וָעֹז שִׁבְעָתָיִם;

אַךְ אֵיבַת אֲבוֹתָם יוֹם יוֹם גָּבָרָה

אָז חֻבְּאוּ הַנְּעִימִים וְאַהֲבָה נִסְתָּרָה.

שָׁם עַל גַּג הֵיכָלָהּ נַעֲמָה יוֹשֶׁבֶת

בָּדָד בּוֹכִיָּה מָרַת לֵב נֶעֱצֶבֶת

אֶל עֵבֶר לַיָּם בְּלִי חָשֹׂךְ נִשְׁקֶפֶת

אֶל אוֹהֵב רָחוֹק וְקָרוֹב הִיא מְרַחֶפֶת.

אַךְ בְּלֵב יָם נְתִיבָה מֵעֵינָהּ נִסְתָּרָה

אֲהָהּ! אֵין אֳנִי שָׁיִט אֵין מַעֲבָּרָה!

עַל פֶּרֶץ הַמַּיִם גַּלֵּי יָם גָּאוּ –

אַךְ עֵינֵי הָאַהֲבָה דֶרֶךְ מָצָאוּ.

הִיא בֵין נִבְכֵי עוֹנִי בְיָד מַחֲזֶקֶת

אֱלֵי מְרִירִי יוֹם בְּגִיל שׂוֹחֶקֶת

גַּם כָּל חַיְתוֹ יָעַר חֶמְלָה לֹא יָדָעוּ

תֻּכּוּ דוּמָם לְרַגְלָהּ וּלְקוֹלָהּ יִשְׁמָעוּ.

גַּם מִשּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה אֶרֶץ צַלְמָוֶת

שָׁם יֹאחֵז טַרְפּוֹ עַד עוֹלָם הַמָּוֶת

כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים אֵת מַחְמַד עֵינָיִם

הֶעֱלְתָה הָאַהֲבָה אֶל אֶרֶץ הַחַיִּים.2

גַּם בֵּין נִבְכֵי יַמִּים תּוֹרֶה נְתִיבָה

עוֹז וָאֹמֶץ בְּלֵב יוּבָל הִרְהִיבָה

וּכְבוֹא הַשּׁמֶשׁ אֶל שְׁמֵי סַפִּירִים

אָז יֵרֵד לִשְחוֹת בְּמַיִם אַדִּירִים

וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּתַעֲצוּמוֹת וָחָיִל

בֵּין מִשְׁבְּרֵי מַיִם עַזִּים וְחֶשְׁכַת לָיִל.

עֵינָיו נְשׂוּאוֹת אֶל אוֹר הַשּׁלְהֶבֶת

אֲשֶר לַמָּאוֹר הֶעֱלוּ יְדֵי הַנֶּעֱזֶבֶת

עַל רֹאשׁ הַמִּגְדָל מַגִּיעַ שָׁמַיִם

לְמַעַן בַּחשֶׁךְ יְהִי לוֹ לָעֵינָיִם.

וּמִתְּלָאוֹת דַּרְכּוֹ וְקֹצֶר רוּחַ

בֵּן זְרוֹעוֹת אַהֲבָה אוֹ אָז יָנוּחָ

שָׂכָר יִקַּח לוֹ אָז שִׁבְעָתָיִם

חֶלֶף עֲמָלוֹ עַל מִשְׁבְּרֵי מָיִם

עֵת חִבּוּק יָדַיִם וּנְשִׁיקוֹת עֲדָנִים

שָׁכְחוּ כִּי אֲבוֹתָם עָרוּ מְדָנִים.

כֹּה הִתְעַנָּגוּ עַד צֵאת הַצְּפִירָה

וּבְנֵי תַעֲנוּגִים מִשּׁנָתָם הֵעִירָה

אָז עָזַב נֶאֱנַח אֵת תַּאֲוַת עֵינָיִם

וַיֵּלֵךְ אֶל בֵּיתוֹ עַל בְּמֳתֵי הַמָּיִם.

חֹדֶשׁ יָמִים בָּא וַיֵּצֵא אוֹר שָׁמֶשׁ

וְהֵם יִינְקוֹ עֹנֶג בְּמַחְשָׁךְ וָאָמֶשׁ

וּמַלְאֲכֵי יָהּ מִמְּעוֹן שָׁלוֹם יֵצֵאוּ

וּבְמַצְלִיחֵי דַּרְכָּם אֵלֶּה קִנֵּאוּ.

כִּי מַיִם גְּנוּבִים לִמְאֹד יִמְתָקוּ

מוֹצְאֵיהֶם מָצְאוּ גִיל עֵדֶן יִינָקוּ,

אִם יִקָּטֵף פְּרִי תֹאַר בְּעֶבְרֵי פִי-פַחַת

אוֹ גִילָה כִּי נִגְזְלָה בְּיַרְכְּתֵי שַׁחַת

כּגֹדֶל הָעָמָל וּכְגֹדֶל הַתְּלָאָה

כֵּן תּוֹסִיף עֹנֶג כְּרֶגַע נִמְצָאָה.

יוֹם הוֹלֵךְ יוֹם בָּא יְמֵי קַיִץ חָלָפוּ

עֲצֵי שָׂדַי סָרוּ עֶדְיָם יְעָרוֹת נֶחְשָׂפוּ

הַנֶּאֱהָבִים לֹא רָאוּ צִיץ נֹבֵל וָפֶרַח

כִּי יִקְרַב הַסְּתָיו מִבּוֹר שָׁאוֹן וָקֶרַח

כִּי יִקְצְרוּ הַיָּמִים עָלְזוּ גַם שָׂשׂוּ

כִּי בָאֳהָבִים לַילָה עוֹד יִתְעַלָּסוּ

עַל רוֹב חַסְדּוֹ הוֹדוּ לְאֵל הַשּׁמָיִם

כִּי נָתַן בַּיָּם דֶּרֶךְ מְסִלָּה בַּמָּיִם.

אֶל אָהֳלוֹ בָא שֶׁמֶשׁ בְּהַדְרַת כָּל זֹהַר

אוֹר יְקָרוֹת זָרוּעַ עַל שְׁמֵי טֹהַר

הַנַּעֲרָה מִמְּרוֹם הֵיכָלָהּ צוֹפִיָּה

כִּי יִשְׁקוֹט הַיָּם אַךְ שַׁאֲנָן דּוּמִיָּה

וַיַּעֲלוֹז לְבָבָהּ לִרְאוֹת הַשּׁמֶשׁ

כִּי יָסֵב מַמְלַכְתּוֹ לְמַחְשָׁךְ וָאָמֶשׁ.

מִמַּעַל מתַּחַת אַךְ סַפִּיר לָעֵינָיִם

מִתַּחַת יָם שֹׁקֵט מִמַּעַל שָׁמָיִם

גַּלֵּי הַיָּם יִדְּמוּ אֵין קוֹל וּדְמָמָה

אֵין נֹדֵד כָּנָף אֵין רוּחַ בָּרָמָה

וַתִּשְׂמַח הַנַּעֲרַה עַל שַׁלְוַת הַמָּיִם

וַתַּעַן וַתֹּאמֶר בְּצוּף שְׂפָתָיִם:

"מַה-יָּפִיתָ יָם אַדִּיר נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ!

אוֹדְךָ כִּי רִחַמְתָּנִי תֵּת לִי מָנוֹחַ!

שֶׁקֶר עָנוּ בָךְ כִּי גַלֶּיךָ יִכזָבוּ

כִּי יִשְׁתֹּקוּ כְּרָגַע וּבְקֶצֶף יִרְהָבוּ

אַךְ הָאָדָם כּוֹזֵב אֶבֶן לֵב אָבוֹת

בָּךְ שָׁלוֹם וָחֶמְלָה בָךְ חֶסֶד נְדָבוֹת

כִּי רָאִיתָ בְּעָנְיִי וְעָלַי חָמַלְתָּ

וּבֵין זְרוֹעוֹתַי אֶת דּוֹדִי הוֹבַלְתָּ."

"אֲנִי בְּיַרכְּתֵי בֵיתִי בָּדָד דּוּמִיָּה

יָשַׁבְתִּי קְשַׁת יוֹם מִכְּאֵב לֵב בּוֹכִיָּה

וְחֶמְדַּת הָאַהֲבָה עַזָּה כַּמָּוֶת

בִּלְבָבִי עֲצוּרָה כְּלַפִּיד שַׁלְהֶבֶת;

אַךְ אַתְּ תָּבִיא דוֹדִי עַל רַחֲבַת יָדֶיךָ

וַתְּצַוֶּה “דּוֹמוּ!” אֶל שְׁאוֹן גַּלֶּיךָ.

נוֹרָא אַתָּה מְאֹד עֵת גַּלֶיךָ יִסְעָרוּ

וְעַד גָּבְהֵי שָׁמַיִם יֶהֱמוּ יֶחְמָרוּ;

אָמְנָם נֶשֶׁף חִשְׁקֵנוּ טוֹב בְּעֵינֶיךָ

וּבֵן חַיִל יִדְרוֹךְ עַל בָּמוֹתֶיךָ."

חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה אֶת פְּנֵי הַיָּם לָטָה

עֲרָפֶל חֲתוּלָתוֹ אֹפֶל וַעֲלָטָה

וַתַּעַל מָרוֹם לְהַעֲלוֹת שַׁלְהֶבֶת

וְהִיא נִשְׁאָרָה בַּמָּרוֹם נִצֶּבֶת.

אָז – סוּפָה תֶּאֱתֶה בְּקוֹל מְהוּמָה וָזַעַם

הִתְקַדְּרוּ שָׁמַיִם וַיֶּהֱמֶה הָרַעַם

מְאוֹרֵי אוֹר מִמַּעַל כָּבוּ יוּעָמוּ

וּמִשְׁבְּרֵי הַיָּם בָּרַעַשׁ יִזְעָמוּ;

מִטְרוֹת עֹז שׁוֹטְפִים מֵרוּם שָׁמַיִם

כָּל מְלוֹא תֵבֵל נִדְמָה לַמַּבּוּל מַיִם

בְּרָקִים כְּחִצִּים בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ

וּמְצוּלוֹת תְּהוֹם יִדַּכְּאוּ יִתְהַפָּכוּ

מֵאוֹצְרוֹת אֵל דּוֹהוּ רוּחַ וּסְעָרָה

אַף צָרְרוּ בְּכַנְפֵיהֶם זַעַם וָצָרָה

רָעֲשָׁה הַמְּצוּלָה וַתִּפְעַר פִּיהָ

כְּשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת וְכִשְאוֹל תַּחְתִּיָּה.

"אוֹיָה, אוֹיָה לִי! צָעֲקָה לֹא-רֻחָמָה!

הָהּ! מָוֶת בַּסִּיר! בַּסִּיר מְצוּלָה שָׁמָּה!

אִם לִפְנֵי כִּסֵּא שַׁדַּי בָּאָה תְפִלָּתִי

וַיַּקְשֵׁב וַיִּשְׁמַע בְּחָפְזִי תְּחִנָּתִי.

אוֹיָה לִי! אִם בָּא עַתָּה אֶל מַעֲמַקֵּי מָיִם

לֹא יָשׁוּב לִרְאוֹת עוֹד אֶרֶץ וְשָׁמָיִם

גַּם צִי אַדִּיר, יִשְׂחַק לְסוּפָה וּסְעָרָה,

לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכּוֹן כִּי גָדְלָה הַצָּרָה!"

"אַלְלַי לִי! הוּא יָרַד אֶל זֶרֶם הַמָּיִם

וְאִם יַעַמְדוּ לְשִׂטְנוֹ אֵמִים רִבּוֹתָיִם

כִּי בִּלְבָבוֹ לֹא יָבוֹא מֹרֶךְ וָרַעַד

וְאִם בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת בַּמְּצוּלָה מִבַּעַד!

גַּם בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּע כִּי לֹא יַעַזְבֵנִי

כִּי רַק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵינִי.

אוֹי לִי! מִדֵּי דַבְּרִי הוּא בִתְהוֹם רַבָּה

וּבְקֶצֶף וָרַעַשׁ עָלָיו נָסַבָּה

יַם זֹעֵף פָּעַר פִּיו כְּקֶבֶר פָּתוּחַ

לִפְנֵי זַעֲמוֹ מִי יַעֲמוֹד? מָתַי יָנוּחַ?" –

"הָהּ יָם בֹּגֵד! מָלֵא תּוֹךְ וּרְמִיָּה!

זָהֳרָךְ הָיָה מַסְוֶה לְמָשְׁכוֹ בִצְדִיָּה!

כִּרְאִי מוּצָק הָיִיתָ אֵין קוֹל וּדְמָמָה

גַּלִּים שָׁלוֹם יָנוּחוּ אֵין סָאוֹן בְּרָמָה

עֲדֵי מָשַׁכְתָּ דוֹדִי שָׁלֵו אַחֲרֶיךָ

אָז תִּתְנַפֵּל עָלָיו בַּחֲרוֹן זַעֲפֶּךָ!

תֵּרֶא כִּי אָזְלַת יָד וּתְשׁוּעָה נִסְתָּרָה

וַתְּבַהֲלֵהוּ בַחֲרוֹנְךָ בַּגַּלִּים וּסְעָרָה!"

וּסְעָרָה וָגַלִּים בְּדַבְּרָהּ יִגְבָּרוּ

כְּתוֹעֲפוֹת הָרִים מַיִם עַזִּים יֶחְמָרוּ

כַּסִּיר עַל אֵשׁ אֲבַדּוֹן רֻתְּחָה הַמְּצוּלָה

בּקוֹל רַעַשׁ וִילֵיל שָׁאוֹן וַהֲמוּלָה!

בֵּין נִקְרוֹת צוּרִים הַגַּלִּים יִלחָצוּ

כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתּוֹ יְגוֹעֲשׁוּ יִפְרָצוּ

עַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל הַלֶּהָבָה כָּבָתָה

אֵין אוֹר זוֹרֵחַ רַק לַהַב סוּפָתָה!

וַתּוֹסֶף וַתִּתְחַנֵּן: "אֵלִי הוֹשִׁיעָה!

מִמְּצוּקוֹת צַלְמָוֶת אֵת דּוֹדִי הוֹצִיאהָ!

וַיִּדֹּם הַסַּעַר עוֹד אַפּוֹ לֹא יַחַר

וּבְשַׂלְמַת אוֹר מִקָדִים עָלָה הַשּׁחַר

אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ

וַיְגָרֵשׁ לְפָנָיו חֵיל שׁוֹאָה וְאָמֶשׁ

גַּלִּים בְקוֹל דְּמָמָה לְאַט לְאַט יִתְהַלָּכוּ

עַל בָּמֳתֵי דָכְיָם בְּאֵין שָׁאוֹן יִדְרָכוּ

כֹּה נָזְלוּ מַעֲדַנּוֹת נָדוּ גַּם נָעוּ

וְאֶל שְׂפַת הַיָּם – גְּוִיַּת אָדָם נָשָׂאוּ.

הִנֵּה בָא! לֹא אֵחַר לָבוֹא הַנַּעַר

לוּלֵא עֲצָרוּהוּ מָוֶת וָסַעַר.

וַתַּכִּירֵהוּ רֶגַע שָׂמָה בוֹ עָיִן

אָז לֹא הוֹרִידָה בֶכִי, קוֹל ילֵיל אָיִן,

עַל עַפְעַפָהּ צַלמָוֶת וְהִיא נֶעְכָּרֶת

וּבִכְאֵב לִבָּהּ עֲלֵי עָמְדָהּ נִשְׁאָרֶת;

רַק בְּקֶרֶב לְבָבָהּ וּבְנַפְשָׁהּ כִּי מָרָה

קִנְּנוּ כָּל יָגוֹן כָּל עֶצֶב וָצָרָה.

וַתִּתְנַפֵּל מֵעַל הַמִּגְדָּל לְיַם בָּטוּחַ

וְשִׂמְלָתָהּ בְּנָפְלָהּ מְרַחֶפֶת בָּרוּחַ.

הַנֶּאֱהָבִים גַּם בְמוֹתָם הָהּ! לֹא נִפְרָדוּ

כִּי עַל מַשְׁבְּרֵי הַיָּם עוֹד יִתְלַכְּדוּ

פְּנֵיהֶם כִּבְאוֹר חַיִּים הֵן עוֹד יִצְהָלוּ

כִּי אֶל הָאַהֲבָה אֶשְׁכָּר יוּבָלוּ,

וּנְעִים עֲדָנֶיהָ רֹאשׁ שִׂמְחָה וְנָחַת

לֹא יִשְׁלוֹל הַמָּוֶת גַּם בְּיַרְכְּתֵי שָׁחַת.


  1. Nach Schiller’s Ballade: “Hero und Leander”.  ↩

  2. ירמוז על המשל אשר הזכירו משוררי יון, כי נעים זמירות Orpheus במות אהובתו, ירד אחריה בקול כנורו חיים שאולה ויצילה מרדת שחת ותחי רוחה ותשב אתו אל ארץ החיים. ויצו עליו בכור המות לאמר: אל תבט אחריך לראות פניה בטרם תראו אור שמש. ולא יכול להתאפק מראות פניה ולא שמר את המצוה ויבט אחריו – ואיננה, כי שב המות לקחתה בזעם אפו.  ↩

מאיר הלוי לטריס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מאיר הלוי לטריס
יצירה בהפתעה
רקע

אשת חבר

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)


חדר של ד' אמות, קירותיו רטובים, פינותיו מכוסות קורי עכביש, ויתד בתווך לקורה – זכר למנורה; בו כירים ריקים, תנור מלא בקיעים, שלושה כיסאות, שולחן וארגז …המחסור והעוני נשקפים מכל עבר ופינה.

בערשׂ שוכב נרדם ילד, אשר פניו ירוקים וראשו גדול יותר מדי. על הארגז יושבת האם ומניעה את ערשׂ הילד ושומעת את הלימוד של אישה היושב אל השולחן, כל אלה יחדיו ממלאים את החדר עד אפס מקום.

והוא קורא בקול זמרה נעימה, איזה מלים יבלע כבכּורה בטרם קיץ, ואיזה מהן ימשוך כמשוך היובל; יש מלים אשר תפולנה מלשונו כמו מעצמן, יש אשר הוא יהדוף אותן בחפזה ובכוח, ויש אשר יוציאן בשריקה מבין השינַים. לרגעים יחטוף לפתע פתאום מכיסו את המטפחת, שהיתה לפנים אדומה, ימחה זעת מצחו ומיץ אפיו, אחרי כן יניחנה על ברכיו ומשם יחטפנה וישיבנה אל כיסו, או יקח אחת מכנפותיה לנקות בה את שיניו. גם כשוב המטפחת אל המנוחה עוד לא תדענה ידיו מנוחה; הימנית תסלסל בפאותיו, השׂמאלית תמשש את זקנו, או יחדיו תכּינה על הברכים או על השולחן …כל עצמות האיש מלאות תנועה; רגליו יהפוך תמיד, רגע יניח העליונה על התחתונה ורגע להפך, פעם יגביה את הימנית לשׂימה כר לשבתו, ופעם תקח השׂמאלית את מקומה, וכולו מתנועע כקנה לפני הרוח, גם המצח עובד את עבודתו בהיקמטו פעם לארכו, פעם לרחבו ופעם לאורך ולרוחב יחד, אז ירבצו הקמטים כעין קמץ, השתי לרוחב מלמעלה וחצי העֵרב לאורך מלמַטה, ופתאום ייעלמו כל הקמטים והנה חלקלקות על הפנים והמצח, אות הוא כי הודוֹ"ק נגלה לפניו כספר פתוח! ואז הוא מרבה לשאוף את הטבק בחוטמו המכוסה זיעה, וכך הוא לומד בחשק, באהבה ובהתלהבות, ואשת חיקו שומעת ונהנית בעולם הזה! את ערשׂ הילד הישן תניע ברגלה בלי דעת, ועיניה תלויות בבעלה. על פניה שפוכה קורת-רוח ועיניה מפיקות גאוָה וגדלות: הן לריעותיה נתנו נדוניה הרבה יותר מאשר לה, ובעליהן במה נחשבים הם נגד בעלה, גם לא כקוף בפני אדם.

אך פניה התחילו להשתנות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.