הֵיכָל קַדְמוֹן אֶחָד – הָיָה בּוֹ פֶּסֶל-עֵץ;

וְהוּא מַגִּיד עָתִיד, מוֹשִׁיעַ וְיוֹעֵץ,

וְחָכְמָתוֹ, חָכְמָה נִסְתֶּרֶת,

כָּל דְּבַר-חִידָה מִיָּד פּוֹתֶרֶת.

עַל-כֵּן הֲמוֹן מַעֲרִיצָיו

צִפּוּהוּ כֶּסֶף וְזָהָב,

הִרְבּוּ זְבָחָיו, קִטְּרוּ לוֹ קְטֹרֶת –

וְכָל מוֹצָא-שְׁפָתָיו קִבְּלוּ לְלֹא בִּקֹרֶת.

וּלְפֶתַע – הוֹי, שַׁעֲרוּרְיָה!

תִּצַּל כָּל אֹזֶן בַּקִּרְיָה.

הַיְאֻמַּן? הִתְחִיל הַפֶּסֶל

לָשֵׂאת דִּבְרֵי פִּטְפּוּט וָכֶסֶל!

כָּל מַעֲנֶה מִפִּיו מֻפְרָךְ,

כָּל נְבוּאָה – עוּרְבָא פָּרַח…

אָכֵן אֶת כָּל הָעָם תַּעְתּוּעָיו הִתְמִיהוּ:

“כֵּיצַד זֶה נִסְתַּלְּקָה הַהַשְׁרָאָה מִפִּיהוּ?”

וְהָעִנְיָן פָּשׁוּט – וּכְלָל לֹא מִסְתּוֹרִי הוּא.

הַפֶּסֶל-הַנָּבִיא חָלוּל הָיָה בִּפְנִים –

וּמִתּוֹכוֹ לָעָם דִּבְּרוּ הַכֹּהֲנִים.

כָּל עוֹד יָשְׁבוּ בּוֹ חֲכָמִים,

הוּא לֹא הוֹצִיא מִפִּיו דְּבַר-טֶפֶשׁ,

אַךְ רַק הִתְחִיל

לֵישֵׁב בּוֹ כְּסִיל –

הִטְפִּיש אַף הוּא עַד גֹּעַל-נֶפֶשׁ.

**

שָׁמַעְתִּי עַל שׁוֹפְטִים כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם,

שֶׁהִצְטַיְּנוּ בְּחָכְמָתָם

כָּל עוֹד מָּצְאוּ מַזְכִּיר חָכָם.