לִכְבוֹד אֶחָד מֵאוֹהֲבַי הַנֶּאֱמָנִים
בַּעַל בְּעַמָּיו נִכְבָּד וּנְשׂוּא פָנִים
עֲטֶרֶת זְקֵנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים,
מִנְחָה שְׁלוּחָה הִיא
בְּאַהֲבָה רַבָּה לְאוֹת יְדִידוּת נֶאֱמָנָה.
-
האיש [הח‘ ר’ משה ברלין], אשר על הספר השלוח לו כתבתי את השורות האלה, פגשני אחרי כן ויוכיחני כי שכחתי לנקוב את שמו על ספרי אשר שלחתי לו, אמרתי לו: דוק ותשכח! נפק דק ואשכח. ↩