מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אַלְמָנָה צְעִירָה לְיָמִים

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אַל תַּאֲמִינוּ לַדְּמָעוֹת תּוֹרִיד יְפַת תֹּאַר

כִּי תִתְיַפֵּחַ תַּשְׁמִיעַ קוֹל בְּרָמָה:

"נֵצַח אֶהְיֶה אַלְמָנָה לֹא נֻחָמָה,

כִּי אֵרֵד אֶל אִישִׁי אֲבֵלָה קָבֶר!" –

אַל תַּאֲמִינוּ לַדְּבָרִים דִּבְּרָה בִּיגוֹנָהּ,

כִּי רַק רֶגַע בְּעָצְבָּהּ, חַיִּים בִּרְצוֹנָהּ;

הַזְּמָן רוֹפֵא אָמָן חִישׁ יַעַל אֵבֶר,

יַעַל צֳרִי אֶל כָּל צָרָה וָאֵבֶל

וּמְעַט מְעַט תָּשׁוּב בָּהּ חֶמְדַּת הַתֵּבֶל.

יִסָּכְרוּ מַעְיְנוֹת דִּמְעָה וָבֶכִי,

אֶל גַּלְגַּל הָעַיִן תָּשׁוּב הַתְּכֵלֶת,

אֶל גָּרוֹן נָטוּי לִבְנַת הַחֲבַצֶלֶת

וּצְחוֹק שַׁעֲשֻׁעִים לִמְקֻצְעוֹת הַלֶּחִי.

הָאַלְמָנָה תִּתְנַחֵם לֹא עוֹד תִתְיַפֵּחַ,

תִּרְדֹּף הַחֲיִּים, הַמֵּת יִשָּׁכֵחַ –.

הַמְּבַקְּשִׁים אַלְמָוֶת תַּחַת יָרֵחַ

לִמְצֹא אוֹתוֹ בִּלְבַב אִשָּׁה בַּל תּוֹחִילוּ

אִם אֶת זֶה הַמָּשָׁל לִשְׁמֹעַ תּוֹאִילוּ.

בַּעַל אִשָּׁה יָפָה בָּא אֶל אֲבֹתָיו.

"הוֹי – קָרְאָה – אִישִׁי! לֹא אֶחְיֶה בִּלְתֶּךָ

חַכֵּה נָא כִּמְעַט, גַּם אֲנִי אַחֲרֶיךָ".

וּבְגַפּוֹ הוּבַל הַמֵּת אֶל קִבְרוֹתָיו. –

לַיְפֵהפִיָּה אָב זָקֵן וּמְלֵא דָּעַת

וַיְדַבֵּר עַל לֵב בִּתּוֹ הַנֶּעֱצָבֶת:

רַב מִהְיוֹת עֵינֵךְ הַיָּפָה דּוֹמָעַת!

הַיְסֻפְּרוּ אַנְחוֹתַיִךְ בַּקֶּבֶר וָמָוֶת?

אִם תִּפְדִּי אִישֵׁךְ כִּי יָפְיֵךְ תַּשְׁחִיתִי?

שִׁכְחִי הַמֵּת, לִבֵּךְ לַחַיִּים שִׁיתִי!

הֵן לֹא הַיּוֹם אַף לֹא מָחָר לָאִישׁ תֶּהִי,

אַךְ כִּכְלוֹת עֵת אֶבְלֵךְ וּכְתָם הַנֶּהִי

כִּי יָבֹא נַעַר נֶחְמָד וּכְלִיל יֹפִי

וִידַבֵּר עַל לִבֵּךְ אוֹתָךְ לָקַחַת,

אָז אַל נָא תַּעֲטִי בוֹ, אַל נָא תִּקְצֹפִי.

“לֹא! – קָרְאָה – כִּי אֵרֵד אֶל אִישִׁי שָּׁחַת”

וַיִּדֹּם הָאָב מִדַּבֵּר אֵלֶיהָ

עַד תָּפוּג תּוּגָתָה בִּרְבוֹת יָמֶיהָ.

כִּכְלוֹת הַחֹדֶשׁ אַחֲרֵי מוֹת הַבָּעַל

וַתִּשְׁקֹט הַמְבַכָּה, חָרְבוּ פָּנֶיהָ;

עוֹד יוֹם – וּלְרֵעוֹתֶיהָ אֹזֶן הִטָּתָה,

וַתָּסַר הַצָּעִיף וּשְׂמָלוֹת עָטָתָה,

וַתָּסֶךְ בַּשֶּׁמֶן וַתִּנְעַל נָעַל,

וַתַּעַד חֶלְיָתָהּ וַתָּשֶׁת עֶדִי

וַתֵּצֵא לָחוּל בִּמְחֹלוֹת עֵין גֶּדִי –

אָז שָׁבוּ הַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתָמוֹ!

וּבְלֵב נוֹאָשׁ וּבְנֶפֶשׁ נוֹבֶלֶת

שָׁב הַחֵפֶץ, הִתְגַּנְּבָה תּוֹחֶלֶת,

תַּעֲנֻגוֹת הַחַיִּים שָׁבוּ כֻּלָּמוֹ;

הָאָב מַחֲרִישׁ אַךְ נַפְשׁוֹ בּוֹ שׂמָחַת

כִּי גַּם זִכְרוֹן הַמֵּת יָרַד הַשָּׁחַת;

וּבִרְאוֹת הַבַּת כִּי יַחֲרִישׁ אָבִיהָ

לֹא עוֹד הִתְאַפְּקָה וַתִּפְתַּח הִיא פִּיהָ:

"מַה-תִּדֹּם – קָרְאָה – וּבְמִלִּין עָצָרְתָּ –

אַיֵּהוּ הָעֶלֶם אֲשֶׁר אָמָרְתָּ?

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

ממעמקים

מאת יחיאל מַר (שירה)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לראש הדף

לֹא עוֹד חֲלוֹמוֹת שֶׁגָּבָהוּ,

וְלֹא הַנּוֹפִים הָרְחוֹקִים.

כִּזְּבוּ הָאֵלִים שֶׁנִּבָּאוּ —

אָבְדוּ הַיָּמִים שֶׁלֹּא בָּאוּ,

וְאַף הַכְּזָבִים — מְתוּקִים.

אֲבוֹי לְאוֹחֲזֵי-הַשִּׁבֹּלֶת

וְשָׁנוּ: מֶה חָסֹן הָאִילָן!

אֲנַחְנוּ שִׁבַּחְנוּ הַסֹּלֶת,

שָׁלַחְנוּ יָדֵינוּ לַפְּסֹלֶת,

נָשְׁרָה מִגָּבְהֵי-הַשֻּׁלְחָן…

וּבְבוֹא הָאֶחָד לֹא הִכַּרְנוּ

כִּי הוּא הַטָּהוֹר בַּדְּלוּחִים!

פָּנָיו — לֹא פָּנֵינוּ הִסְתַּרְנוּ —

וְאֶת הַמַּרְאָה כִּי שָׁבַרְנוּ,

הִיא אָמְרָה: מְשַׁבְּרַי הַבְּרוּכִים!

וְאָז עַל קִבְרוֹ בָּכִינוּ,

בִּדְמָעוֹת מוּכָנוֹת לְמוֹתוֹ.

פִּתְאֹם רְעֵבִים כֹּה הָיִינוּ —

וְאֶת הַתִּקְרֹבֶת הֵכִינוּ

רְחוֹקָיו שֶׁל הַמֵּת בְּעִתּוֹ!

אֶת שְׁמוֹ לֹא חָרַתְנוּ עַל לוּחַ,

וְהָלַכְנוּ קְבוּרִים בָּעוֹלָם.

אֲבָל הוּא הַיָּחֵף, הַשָּׁכוּחַ,

חָזַר בַּלֵּילוֹת עִם הָרוּחַ —

וְאָהַב, וְאָהַב אֶת כֻּלָּם…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.