מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דברים אחדים

מאת: דוד פרישמן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

דְּבָרִים אֲחָדִים / דוד פרישמן

המכתבים האלה, הנתונים פה לפני הקורא בקֹבץ אחד, נכתבו בזמנים שונים במשך עשרים וחמש שנה ויותר. מובן מאליו, כי דברים שנכתבו במשך עת ארֻכּה כזו במצבי-רוח שונים אי-אפשר שיהיה ערכם שוה. יש בהם הרבה שעדין טל של שחרית שוכב עליהם, יש בהם גם-כן שהקול היוצא מהם אינו עדיין קולו של איש שנתבשל כל צרכו, ויש בהם גם כאלה שֶׁכָּל מלה ומלה מהם היא ספורה ומדודה ושקולה. אבל המחבר לא מצא לנכון לשַׁנות במכתבים האלה מן המטבע שטָּבע בהם בראשונה והניח אותם כמעט כמו שֶׁיָּצאוּ מתחת עטו. יהיו-נא הדברים לעיני הקורא כמו שהם, ואם יַלדות היתה בי – הלואי שלא תְבַיֵּש פעם זקנותי את ילדותי. בכל אֹפן אַל-נא אתיַפּה ממה שהייתי. לוח-שגיאות לדפים ראשונים של ספר-החיים הוא אפשר השגיאה היותר גדולה.

לכל-הפחות נחמה אחת יש לי: בכל הזמנים השונים האלה גם-יחד היו לבי ופי שוים. אם דברתי דבר שלא כהוגן או שלא כצורה, באמונה ובתָם לבי דברתיו. הרוח הנוהג אותי היה תמיד רוח אחד.

ד.פ.

ורשה, אוקטובר, 1913.

דוד פרישמן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פרישמן
רקע
דוד פרישמן

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פרישמן

  1. כה אמר סרתוסטרא (פרוזה)
  2. הַצֵּל (פרוזה)
  3. דניאל דרונדה (פרוזה)
  4. בגדי המלך החדשים (פרוזה)
  5. הזמיר (פרוזה)

לכל יצירות דוד פרישמן בסוגה מכתבים

לכל יצירות דוד פרישמן

יצירה בהפתעה
רקע

המנוח לוינסקי

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

עוד מעט והמציאות האכזריה, ההדיוטית, תרגיל את אזן הקורא הזר גם לזווג משונה של מלים כאלה: “המנוח לוינסקי”.

אנו חבריו הקרובים של לוינסקי, לא נתרגל לזה עוד זמן רב. האזן נכוית בכל שעה והמח אינו הולם: האיך? לוינסקי – והמנוח!

הוא" רחב הכתפים ואיש המדות, כבד הגוף וקל השיחה; הוא, הילד הגדול, התמים בפקחותו, עם השחוק הענוג שבפתח שפתיו, עם סבר פניו היפות ועם החן והחסד שבעיניו הטובות והלֵאות קצת; אותו הגברתן, גבר החמודות, מתוּן התנועה, שהלוכו בנחת ודעתו פזורה עליו קצת וגבו כפוף קמעא, כאילו איזה עול סמוי מן העין נעים למשא נתון עליו! אותו לוינסקי, ה“מחותן בכל החתונות” והמצוי לנו בכל החברות ובכל הקונגרסים ובכל הועידות ובכל עתון וירחון – ובכלל, בכל מקום שיש שם פרכוס כל-שהוא של “דופק” היהדות; הוא לוינסקי, התובע והנתבע התמידי, העושה ומעשה תדיר וידו באמצע כל המעשים; הוא שהיה מוליך ומביא לנו בכל שנה חבילי-חבילות של “פריסות-שלום” נעימות, מעיר לעיר ומחבורה לחבורה ומקבוץ לקבוץ, ובא אצלנו בכל חודש ב “מחשבות ומעשים” שלו ובכל ערב יום-טוב ב “מעט פילוסופיה” שלו; הוא שהיה חי ופועל פי שבעה מכלנו – והכל בדרך-אגב, וכותב פי שבעה מכלנו, – והכל כלאחר יד; הוא, הנחמד והחביב והקרוב ללב כל אחד מאתנו בכל עת ובכל מקום – הוא, אותו לוינסקי, נעשה פתאם ל “מנוח”.

ואולם הדבר הנורא, הדבר המוזר הזה כבר נעשה – ולפתע פתאם, מבלי אשר פלל לו איש. לוינסקי איננו. לא נשאר בלתי-אם מקומו הפנוי, חלל ריק. עתה הנה ה “שבחים” באים. עלינו לשבח.

אם יש מי שהשבחים וההספדים ישככו צערו – אשריו. אני לא להספיד ולא לשבח הייתי רוצה, אלא לספר מקצת מאשר ידעתי על לוינסקי ועל דרכיו מיום הכירי אותו ועד יומו האחרון.

את לוינסקי שבכתב, לכל כנוייו הספרותיים, ידעתי זה כעשרים שנה ועוד. תחלתו בספרות חלה כמעט בזמן אחד עם זו של “אחד העם”. אנו, פרחי משכילים בעת ההיא, היינו שותים בצמא את דברי שניהם. את “אחד העם”, הרב המחמיר, הערצנו, ואת ר' קרוב, הידיד המקיל, אהבנו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.