אַמְנוֹן אֲנִי חוֹלֶה –קִרְאוּ אֱלֵי תָמָר
כִּי חוֹשְׁקָהּ נָפַל בְּרֶשֶׁת וְגַם מִכְמָר.
רֵעַי, מְיֻדָּעַי, אֵלַי הֲבִיאוּהָ,
אַחַת שְׁאֵלָתִי מִכֶּם אֲשֶׁר אֹמַר:
קִשְׁרוּ עֲטֶרֶת עַל רֹאשָׁהּ, וְהָכִינוּ
עֶדְיָהּ, וְשִׂימוּ עַל יָדָהּ בְּכוֹס חָמָר.
תָּבוֹא וְתַשְׁקֵנִי, אוּלַי תְּכַבֶּה אֵשׁ
לִבִּי, אֲשֶׁר בִּלָּה בְשָׂרִי אֲשֶׁר סָמָר.