מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אנוכי לציון

מאת: צבי אלעזר טלר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אָנֹכִי לְצִיּוֹן / צבי אלעזר טלר

הַאָשִׁיר, אִם אֶחְדַל, זֹאת שְׁאֵלָה קָשָׁה,

מִלְחָמָה בֵין הַשֵּׂכֶל וְהַהַרְגָּשָׁה.

חֲדַל אַל תָּשִׁיר! הַשֵּׂכֶל יְחַוֶּה דֵעַ,

לָמָּה זֶה תָשִׁיר וּלְךָ אֵין שׁוֹמֵעַ?

מְשׁוֹרְרִים לוֹעֲזִים הֵם יָדָם רוֹמֵמָה,

הֵם עוֹשִׂים חַיִל וּמַשְׂכֻּרְתָּם שְׁלֵמָה.

בְּשָׂפוֹת עֲשִׁירוֹת יָשִׁירוּ יַעֲשִׁירוּ,

הֵם חַיִּים לְחַיִּים כִנּוֹרָם יָעִירוּ.

וְאַתָּה מְשׁוֹרֵר עִבְרִי בְּשָׂפָה עֲנִיָּה,

שִׁירָה עִבְרִיָּה לְאַחֶיךָ נָכְרִיָּה!

שִׁירָה שִׁירָתְךָ! הַרְגָּשָׁה אוֹמֶרֶת,

כְּצִפּוֹר זֹאת שָׁם בַּיַּעַר מְשׁוֹרֶרֶת;

הִיא תָשִׁיר וְלֹא תִשְׁאַל אִם לָהּ שׁוֹמֵעַ,

אִם יֵשׁ שִׁירָהּ מֵבִין נַגֵּן יוֹדֵעַ.

אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ: אֶת קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי,

זַמְרִי כִי טוֹב כִּי נָעִים הָרִיעִי!

לֹא תֵדַע אִם הִיא מְשׁוֹרֶרֶת מְצֻיֶּנֶת,

הִיא שִׁירָה לוֹקַחַת וְשִׁירָה נוֹתֶנֶת,

וַאֲנִי נִפְעָם לֹא אֵדַע אַכְרִיעַ,

כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל, לְמִי רוּחִי אַבִּיעַ?

וָאֹמַר לְצִיּוֹן כִּנּוֹרִי אָעִירָה,

אָנֹכִי לְצִיּוֹן אָנֹכִי אָשִׁירָה!

צבי אלעזר טלר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של צבי אלעזר טלר
רקע
צבי אלעזר טלר

יצירותיו הנקראות ביותר של צבי אלעזר טלר

  1. קשר בן נתניה (מחזות)
  2. נס ציונה! (שירה)
  3. זרע קודש (שירה)
  4. אינני יודע (שירה)

לכל יצירות צבי אלעזר טלר בסוגה שירה

לכל יצירות צבי אלעזר טלר

יצירה בהפתעה
רקע

אחד דוגמה לרבים

מאת אלתר דרויאנוב (פרוזה)

א לפני ימים מועטים עזב הד"ר ליפא את יאַסי ויצא לגור בגליציה, ארץ-מולדתו. בסעודת-הפרידה, שערכו “בני-ברית” לכבודו, נתגלגלה השיחה על הגימנסיה היהודית, שבנה ה' מוריץ וַכְטֶל ביאסי. הוברר, שבגימנסיה זו אין אפילו מורה אחד יהודי, ומובן, שאין בה גם זכר ללמודים העבריים. ה' וכטל, שגם הוא היה באותו מעמד, השיב תשובה קצרה: “רבותי, כל טענותיכם ותביעותיכם נובעות מטעות אחת יסודית. מעולם לא היתה כונתי לבנות גימנסיה, שתהיה יהודית לפי מהותה. לא בניתי אותו בית ולא יסדתי אותה גימנסיה אלא משום שצר המקום לילדי-ישראל בבתי-הספר של הממשלה. בניתי גימנסיה, שמקבלים בה יהודים, – ותו לא”.

רבים מבין המסובים התמרמרו וכעסו על תשובה זו. מסופקנו אם צדקו. אין דנים אדם לגנאי בשביל שהוא מגלה בדברים פשוטים וברורים מה שבלבו. ומכל-שכן אם אין בלבו אלא מה שבלבם של אחרים. יהודים לרבבות, – ומי יודע, אם רק לרבבות, – יש להם רק כונה אחת בחנוך-בניהם – לעשותם לאנשים, ואין להם שום כונה לעשותם ליהודים. אב, השולח את בנו לגימנסיה יהודית, הרי הוא עושה כך לא משום שהוא רוצה בגימנסיה יהודית מלכתחילה, אלא משום שדלת הגימנסיה של הממשלה נעולה בפני בנו. כל-זמן שעדיין יש לו ספק תקוה להכניס את בנו לגימנסיה של הממשלה, או לכל-הפחות, לגימנסיה פרטית של גויים, לא ישלחו לגימנסיה יהודית. יהודים לרבבות מבקשים בשביל בניהם ובנותיהם לא בתי-ספר, שיהודיים הם לפי מהותם, אלא הם מבקשים בתי-ספר, שמקבלים בהם יהודים. זוהי המדה ואין אחרת בלתה.

זוהי המדה גם בקרב יהודי-רוסיה. חנוני מישראל, שאינו יכול להעיד על הסחורה שבחנותו, כי שלו היא, מוכן ומזומן לשלם מאות רובלים ובלבד שיזכה בנו לגימנסיה כללית. ואם עני מישראל כך, עשיר מישראל לא כל-שכן. לשעבר היה אור מבהיק מעיני אב ואם יהודים בשעה שכרכו את בנם בטלית והכניסוהו ל“חדר”; עכשו הוא מבהיק מעיניהם בשעה שהם מלבישים אותו מונדיר ומכניסים אותו לגימנסיה כללית. וכבר היתה כניסה זו לחג-משפחה, שמברכים עליה ברכת “מזל-טוב”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.