מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על הכנפים

מאת: יהודה שטינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כל ימות-החורף שכבו הדבורים בכוורת שקועות בשנה וחולמות ורואות כנפיים, תעופה, שושנים, גביעים מלאים עסיס.

עד שנכנס קו עליז של שמש האביב דרך האשנב הקטן שבכוורת, פקח להן עינים בעל-כרחן וקרא אליהן בשפת אורים: “חלומות לעצלים, וחיים ותקומה לזריזים.”

תנועה קלה התחוללה בכוורת.

יצאה הדבורה הראשונה לתוך אויר עולמו של הקדוש-ברוך-הוא; מעופפת היא לכאן ולכאן, מעופפת ומזמזמת.

שירה היא זאת על הכנפיים, על הרום, המרחב, הנשגב, האין-סוף.

על החופש המוחלט ועל העבודה מרצון חפשי.

בין כך דפק לה הרעב על לבהּ.

נכנסה לגן, וכבר מצאה שם שושנים מקדימות, יפות, עליזות ומשתובבות על גבעוליהן:

“בחור, בחור, שא עיניך. במי אתה בוחר?”

מיד שכחה הדבורה את רעבונה, והתחילה מזמזמת על יפי השושנים, על המתוק שביופי ועל היופי כולו

ועל העבודה המשמחת, ועל המנוחה שאחרי העבודה, ועל התעופה הקלה שאחרי המנוחה הנעימה.

מבד לבד, מגבעול לגבעול היא מעופפת. מתחבאה ומתגלה בין עלים רכים-דקים, נהנית מן העלמוּת שבאביב ומזמזמת.

שיר היא מחברת על הכנפיים ועל התעופה:

“זזז, הוי מי יתנני כּוּלי כנפיים. כנף אחת גדולה גדולה, בוקעת את האויר, עולה ורוכבת על העבים. מי יתנני מביטה בשמש מקרוב, סופרת כוכבים. שם, במרומי רום, מי יודע, אולי הייתי משיגה גם את סוד החורף.”

ובחצר – ברבור1 רחב-כנפיים מטייל לו בין פילגשיו, מפטפט אליהן בשפת הברבורים הברות שקשה להלמן ולדעת אם הגיגי-אהבה הן או שמא אינן אלא קטטות.

ומתנפח הברבור, ואלמוגיו מתמלאים ומתאדמים, ונוצותיו מסתמרות וכנפיו מתרחבות.

ראתה הדבורה והזדעזעה:

“הוי, כנפיים! לפני כנפיים אלו ודאי שפתוחים השמים, קרוב השמש, מנויים הכוכבים, ארבע רוחות השמים, כל רז לא נעלם. לא נברא העולם אלא בשביל כנפיים אלו.”

ישבה לה על גבעול שושנה, לחבר שיר לכבוד כנפי הברבור.

והברבוריות מצאו תולעת והתקוטטו עליה.

הברבור התנפח, האריך כנף ועג עליה עוגה מסביב.

“בר-בר-בור, אם תתקוטטנה, נשבע אני באלומגי, כי פה תהי קבורתכן.”

“הוי,” מזמזמת הדבורה, “בעל-כנף, נשגב, זכאי, אציל, הלא מטנף אתה את כנפך ברקק.”

“בר-בר-בור, ואלא בשביל מה נבראו הכנפיים?”

“בשביל מה נבראו? הלא לעוף.”

“לעוף? להיכן?”

“להיכן? למרום.”

“למרום? כלום יש שם תולעים וברבוריות?”

“לא. שמש יש שם וכוכבים וכל נשגב ונאצל.”

“בר-בור-בר,” ענה הברבור, ושוב שילשל כנף ועג עליו עוגה.

לא הבינה הדבורה את תשובתו של הברבור.

ישבה לה על גבעול שושנה, והטיחה דברים כלפי-מעלה:

“רבון עולמים, נתת כנפיים למי שאינו יודע אלא ללכלכן.”


  1. תרנגול הודו  ↩

יהודה שטינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה שטינברג
רקע
יהודה שטינברג

יצירותיו הנקראות ביותר של יהודה שטינברג

  1. ל"ג בעומר (פרוזה)
  2. "ניצוץ קדוש" (פרוזה)
  3. רם ורמות (פרוזה)
  4. אב ובנו [ב] (פרוזה)
  5. מתוך וידוי (פרוזה)

לכל יצירות יהודה שטינברג בסוגה פרוזה

לכל יצירות יהודה שטינברג

יצירה בהפתעה
רקע

מעט "פילוסופיא של לוח"

מאת אלחנן ליב לוינסקי (עיון)

1 II

בני-ישראל מונים ללבנה ואומות-העולם – לימות-החמה. כמדומה לך, כי אין כל שייכות וקשר בין “לוחותיהם” ובין “לוחותינו”, אבל אם תתבונן היטב תמצא, כי אמנם קשורים המה ואחוזים זה בזה. כי בעולמות העליונים הוא כמו בעולמות התחתונים: העולמות והגלגלים שבעולמות והספירות השונות סבוכים ואחוזים זה בזה. גלגל חמה מנסר ברקיע וגלגל הלבנה מנסר אחריו… את כל מה שנראה בעולמות הקטנים נראה גם בעולמות הגדולים. גם הם, “העולמות הגדולים”, אשר לכאורה יש להם הכל משלהם ומתפרנסים מדגרמם, אינם יכולים בכל זאת להתבודד במועדם, ומוכרחים להתחבר ולהתאחד עם העולמות הקטנים הסובבים אותם ולקבל לפעמים גם איזו השפעה מהם.

כמדומה לך, כל איש ואיש הנהו עולם קטן בפני עצמו, עם גלגליו וספירותיו, מבלי שיחפץ לדעת מאומה מכל הנעשה סביבו “מחוצה לו”. ובכל-זאת למרות רצונו, הנהו סבוך ואחוז בהמון הגלגלים הסובבים אותו מכל צד, לנוח או לנוע… ואם לפעמים יתרעם האדם על שלילת חפשיותו הפרטית ויקרא תגר על המשטר המוזר הזה – הנה הגלגלים יסבו, עולם כמנהגו נוהג ולית מאן דאשנה ביה.

ואם האדם הפרטי הוא עולם קטן – עם שלם, בודאי, הוא עולם גדול בפני עצמו, תבל ומלואה. לכל עם ועם יש “מאורותיו הגדולים והקטנים”, לכל אחד ואחד “גלגליו וספירותיו”, לכל אחד ואחד ברואיו המיוחדים לו, מלאכיו ושרפיו, חיותיו ובהמתו… בקיצור, כל אחד יחיה את חייו המיוחדים, ובכל-זאת כמה סבוכים ואחוזים הם זה בזה! ובשעה שאיזו יתד נעתקה ממקומה באיזה גלגל באיזה עולם – דוקא באותה שעה נמלא החסרון בגלגל אחר בעולם אחר… ודוקא בשעה אשר הגלגלים בעולם זה יסבו בעצלתים – בעולם אחר יסבו במהירות; ודוקא בעת אשר המאורות נלקים בעולם אחד – יזהירו המאורות בעולם אחר, ודוקא האחד מתמלא מחורבנו של השני. וכמה שישתדלו בני-אדם להפריד עם מעם ולהציב גבולות בין עמים – הדבר לא יעלה בידם, כי הגלגלים החוזרים יסתבכו ויתאחזו זה בזה ויתגלגלו ויהרסו את כל הגבולות. ואם יש שיתרעמו העמים על שלילת “החופש העממי” של כל עם ועם לחיות רק כרצונו על פי רוחו וטעמו – לית מאן דאשנה בהם. הגלגלים יתגלגלו ועולם כמנהגו נוהג.


  1. ftn1א  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.