מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חרבות

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חֳרָבוֹת / שאול טשרניחובסקי

… וּבְאֵשׁ אַרְגָּמָן עוֹד כָּל יַרְכְּתֵי יָם תִּבְעַרְנָה,

מִסָּבִיב הָשְׁלַךְ הָס, וְלוֹט הַנֶּשֶׁף רַךְ;

שִׁבֹּלֶת דְּנִפֶּר תֵּט, בְּתַלְתַּלֵּי-אוֹר תִּנְהַרְנָה

בְּנוֹת-גַּלִּים בְּאֵבֶל קוֹל בְּמַעֲבִית אַגְמוֹן שַׁח.


כַּעֲנַן-הַתְּכֵלֶת שָׁם הַגְּבָעוֹת תְּתֹאַרְנָה,

עֲרָפֶל שָׂב וָדַק יְחַבֵּק גַּיְא וּסְבַךְ;

בֵּין שִׁנֵּי סַלְעֵי-עֹז שִׁבֲּלֵי-אוֹן תִּסְעַרְנָה,

וּדְנִפֶּר קִצְפּוֹ יַז כִּזְאֵב יִלְכְּדֶנּוּ פָּח.


עֲרְפֶל-נְצָחִים גַּז, שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר נְמַקִּים;

עַל תִּלּוֹ מַחֲנֶה עָז, יָרִיעַ חֵיל קָזַקִּים,

אֵשׁ צוֹפִים עַל שִׂיא הַר, בְּרַק רֹמַח בְּמֵי הַיְאֹר.


לִי לָאַט שִׂיחַ גָּל; אֵי גְבוּל כִּי תֵּדָעֶנּוּ?

בַּחֲלִיפוֹת עִתִּים יֵשׁ, שֶׁעָבַר חַי עוֹדֶנּוּ,

וְנִגַּשׁ יוֹם בְּיוֹם כַּצֵּל בַּעֲקֵב הָאוֹר…


אִי כורטיצה1, 1895


  1. מקומו של המחנה הראשי של הקוזאקים Запорожская СѢчь  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

שיחת חסידים

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

ביום הראשון של חול-המועד פסח יצאו ר' שכנא ור' זרח כחום היום לשׂוח קצת.

ר' שכנא הוא דל-בשׂר וגבה-קומה, ממה איש-מידות, אך ראשו כפוף, לבל ידחַק, חס ושלום, את רגלי השכינה, ור' זרח דל-בשׂר גם הוא, אך גם קצר-קומה, וכשר' שכנא מדבר אליו הוא מתנשׂא קצת על בהונות רגליו ומרים את ראשו.

ר' שכנא הוא משׂרידי הזקנים לחסידי קוצץ, ור' זרח – משׂרידי הזקנים לחסידי בֶּלז. לפנים היה ר' זרח מפקד צבא בּלז בהצותו על חניכי קוֹצץ, ו' שכנא עמד בראש גבורי קוֹצץ במלחמתם עם חסידי בּלז, ואז לא יכלו דבּר איש את רעהו לשלום.

אך דור אחר קם. דור ודורשיו, דור ומנהיגיו, ונסוגו הזקנים אחור, ויעמדו צעירים תחתם. ור' שכנא ור' זרח עזבו את המנינים וישובו אל בית-המדרש, שיצאו ממנו בימי נעוריהם.

ובימות הגשמים, על ידי התנור החם, נפגשו ועשׂו שלום ביניהם, ועתה הם יוצאים את העיר לשׂוח לרוח היום…

והשמש מחממת את שכמם של הזקנים בבכּורי קרניה, ולהקות להקות צפרים עפות ופורחות באויר ממעל לראשיהם; זה עתה שבו, והן מתפזרות לבקש את קניהן מן השנה שעברה. ומתחת עולה ומתנשׂא ירק עשׂב, ועל כל עשׂב ועשׂב עומד מלאך ומכה אותו בקרן אור, ומצווה וקורא: גדל! גדל!

והזקנים הולכים לאט-לאט, עקב בצד אגודל, ומשוחחים.

– חסידי קוֹצץ הראשונים – פתח ר' שכנא ואמר – בהצעירים, התועים ללא דרך, איני מדבר – אבל הזקנים שבחסידי קוֹצץ, אינם מדקדקים הרבה באמירת ה“הגדה”!

ור' זרח שׂוחק בלאט:

– לא הגדה עיקר, אלא הקניידלי"ך!

ור' שכנא עונה בכובד-ראש:

– אל תזלזל בכבוד הקניידליקך, זרח! מנהג ישׂראל הם, ודברים בגו!

– בלי ספק – אצל העשירים! – שם ממלאים אותם בדברים טובים מאד…

– ואתה יודע את הענין של “לא תסגיר עבד אל אדוניו”?…

– איני לומד חומש עם רש"י; די לי בכוָנות התפלה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.