מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

התזכרי ליל אביב?

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[התזכרי ליל אביב?] / רחל

הֲתִזְכְּרִי לֵיל אָבִיב? רֵיחַ גֶּשֶׁם נָדַף

מְצַפָּה לְשׁוֹאָה הִתְעַלְּפָה אֲדָמָה

מַה נָעַם לִשְׁנֵינוּ חֶמְדַּת לְבָבִי

אֶל הַלַּיְלָה לְהַקְשִׁיב בִּדְמָמָה.


נֶאֶלְמוּ הַפְּרָחִים גַּם הַיַּעַר

בַּמֶּרְחָק הַכָּחֹל אֶשָּׂא בְּרֹב רְעָדָה…

בַּלֵּב כֹּה יִרְבּוּ הֲזָיוֹת עֲלוּמִים

כִּפְרָחִים גַּם אֲנַחְנוּ דָּבָר לֹא נֵדָה


הִסְתָּרְגוּ הִתְפַּתְּלוּ צִלְלֵי עֲנָפִים

עַל שׁוּלֵי הַשְּׁקִיעָה בַּזָּהָב הַחִוֵּר.

הִיא גָּזְלָה מֵאִתָּנוּ מֵיטַב הָאוֹרָה

וְנִלְחַשׁ לָהּ אֲזַי דַּעֲכִי נָא מַהֵר.


וַתִּדְעַךְ הַשְּׁקִיעָה

וְאִשֵּׁי שְׂעָרָהּ הִבְהֲבוּ בַּמֶּרְחָק.

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

באסיפה

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

בשעה תשע בערב קבּלתי הזמנה לאסיפה “ברשיון”, שהתחילה בשעה שבע, כלומר, בשתי שעות קודם לכן. אני מתבונן בחותמת הדואר: היא עוד משלשום. אני שואל את נושׂא-המכתבים, מה פירוש הדבר, והוא מחייך: מכתבים “חשודים” אומרים למסור ככל המאוחר, לפחות באיחוּר של יום אחד. כן ללכת, לא ללכת – אני מציץ החוצה מבעד לחלון: הרחוב שקט. אני מוציא את ראשי מבעד לאשנב: אין נשמע דבר, אלא מרעים לרגעים קול צלצולם של זוגי המגררות – אין יורים ברחובות. הישיבה בבית כבר מרגיזה, האדם מרגיש עצמו תלוש מן החיים, משולח לפינה נידחת, שכוּח מן הבריות, מאלוהים ומן העולם גם יחד.

אני הולך.


השלג חורק חריקה מפחידה מתחת לרגלים. מעל לראש רקיע-פלדה אפל ונמוך עם מחצית של ירח בצבע כסף עמום, כאילו מישהו נגס ממנו את המחצית האחרת או הפיל אותה ביריה. וכך הוא נודד לו הלאה, הירח – בעל-מום. פה ושם נראות קבוצות של כוכבים מצטופפים יחדיו מפחד. הרחובות ריקים, התריסים מוגפים.

ליד קרן-זוית של רחוב עומדים שני חיילים מעוטפים באפוֹר, קר להם והם משתעממים. הם רוקעים ברגליהם בשביל להתחמם, מפהקים, ואחד מהם, שומע אני בהתקרבי אליהם, אומר לחברו:

-כמה הייתי רוצה לירות עכשיו לפחות יריה אחת!

-משעמם! – מודה השני.


השבח לאל, כבר אני נמצא באסיפה. האולם מלא מפה אל פה. מישהו – הנואם השני או השלישי – ניצב על האלמימר ועומד באמצע דרשתו. בקול של קינה ובלשון של קללה הוא נושׂא את דברו:

“בתים בניתם ולא ישבתם בהם… עצים נטעתם, ומפּרים לא טעמתם; בדים ארגתם ותפרתם, וזרים לבשו אותם, ובעצמותיכם חדרה הקרה; דגן ושיפון טחנתם, ומעולם לא אכלתם לשׂוֹבע! ואת בניכם ובנותיכם מבין זרועותיכם הוציאו, ולעבודת פרך, זרה וקשה, לקחו אותם”…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.