רקע
בנימין זאב הרצל
הקונגרס [השני]

בפעם השנית מתאספים באי-כח העם היהודי בבזיל. אנחנו, אשר מתוך מכשולים אין מספר קראנו בשנה שעברה לקונגרס הראשון של ציוני כל העולם, אנחנו מרגישים ברגע הזה שמחה ודאגה כאחד. הן עלינו להמשיך מפעל, שתחלתו היתה קשה, ולא רק לשכללו בלבד, אלא גם להגן על הנעשה מפני ההריסה.

בשנה הזאת לא יהיה לנו עוד להזהר מפני חסר-ההבנה מצד שאינם-בני-ברית באותה המדה, שנזהרנו בה בשנה שעברה. בכלל נודע כבר בכל מקום, מה שהציונים חפצים ומה הוא הקונגרס הבזילאי. בשנה שעברה עוד היינו מוכרחים להגן מראש על מחשבותינו מפני החשדים היותר נבערים. מוכרחים היננו להגיד מפרש כי אין בדעתנו לקשור קשר בין לאומי נגד התושבים הנוצרים, וכי אין אנו יוצרים הסתדרות, שתקיף את כל העולם ותכניע אותו תחת השפעת היהודים. בשנה הזאת אין לנו צֹרך בגלויי-דעת כאלה. רק מי שמתכַּוֵּן לדבר שקר, יכול לבֹא עלינו בעקיפין כאלה. היום כבר נודע בכל מקום, כי הקונגרס הציוני אינו אלא מקום לוכוח גלוי, החפץ להסיר באמצעים נאותים את העֹני המעיק לרבים, את העֹני הבלתי רגיל של העם היהודי.

על כל אלה דנו בקונגרס הראשון בכבד-ראש וביקר, שהצליחו לעורר בשבילנו את השתתפותם של חוגים רחבים. לא נשאו נאומים מבהלים ונלהבים, התלונות על מצב אחינו, הרעוע לצערנו בארצות כך הרבה, היו בלי רגש של שנאה, אבל גם בלי נהי-תמרורים. כל מי שהתבונן בלי משפט קדום אל וכוחי היהודים שנאספו בבזיל היה מחויב להודות, כי כל אחד ואחד ידע לשלוט ברוחו באֹפן מתאים אל המקום והזמן. כל אחד מחברי הקונגרס הרגיש, כי באו שמה, כדי ליסד מוסד חשוב מאֹד לכלל האומה, וכי דוקא באי-כוחו של העם היהודי, המרדף בלי-חשך, מחויבים היו להתנהג בנמוס באספת-הפומבי ובוכוחיה. וכן התכונן בקונגרס הבזילאי מעצמו הטעם היפה באמת, בלי סדר קבוע מראש ובלי אמצעי-הכפיה, הנחוצים כל כך בקהל של מתוכחים. תוצאות המשמעת החפשית הזאת לגבי חק-האספה, שלא נכתב אלא שהכל הרגישו בו, היו אותם הוכוחים היפים והמועילים, שיהיו לקונגרס-הציונים הראשון לתפארת עולם. אמנם היו נגודים יסודיים; אבל אלה התגלו באֹפן הגון, מבלי לפגוע בכבודו של איש, ומבלי לתת לעומדים מן החוץ מחזה של ריב ומדנים בין אחים. מתוך כל אלה נבראה בקרב חברי הקונגרס ההרגשה הכללית הנהדרה שלא תשכח מלבנו, אשר הועילה כך הרבה להרמת כבוד תנועתנו ולהפצתה בכל העולם.

מאז נשמעה המלה האחרונה של הקונגרס היסודי בבזיל, חלפה שנה. היא היתה מלאה תלאות ודאגות למנהלי הענינים הציוניים שנבחרו בידי הקונגרס, הם עבדו בכל כחותיהם, ועתידים הם לתת וחשבון לפני הקונגרס ולדרוש, שיאושר מפעלם. אין אנו רוצים להקדים פה דברים על הדין והחשבון, שעל פרטיו ידון הקונגרס. אבל זאת רשאים אנו להגיד, כי בשנה הזאת התרחב והתחזק הרעיון הציוני. התנועה התבצרה, וכמה מוסדות חשובים נתנו לה. כל זה לא היה מעצמו, כי אם נעשה למרות מכשולים שונים. כל ההנהגה נסתדרה באֹפן סדורי ומדוייק, ואם גם בחפץ לבם מקדישים מנהלי התנועה את כחם לעבודה, שלקחו על עצמם בתור משרה של כבוד, בכל זאת היה עליהם לזכור תמיד את היום, שבו אולי יכובדו אנשים אחרים בבטחונו של הקונגרס. בגלל האפשרות הזאת נחוץ היו להכין מראש סדר בלתי-אישי כביכול. הממונים של עכשו סדרו אפוא את ההנהלה, וינהלוה כחק;להמשיכה הלאה יהיה תמיד דבר קל. מסביב לגרעין, שברא הועד הפועל בשנה שעברה, יכולה ועתידה להִוָּצר תרבות השנים הבאות.

באיזה רוח כלכל הועד הפועל את מעשיו אלה, זאת יכירו לדעת בקונגרס. אולי לא נפריז על המדה, בהחליטנו, כי ההנהגה, שהיתה עד עתה, עמלה להתגבר על כל המכשולים, שהיו מונחים על דרכה. נחוץ היה, שלא יחדל להיות לתנועתנו אֹפי של תנועה נוחה, מתונה, מתאימה בכל דבר אל החקים ומיוסדה על אהבת-האדם. רק אחרי שהצליח להסיר את כל אי-בטחונם של הגורמים המדיניים הבאים בחשבון, יכלו לקוות להתפתחות מועילה. אחדים יחשבו את המדה, שבה החזקנו בעל כרחנו, לאִטית יותר מדַי. אולם אנחנו חשבנו ליותר מועיל, לבלי הביא בסכנה שום דבר ממה שכבר רכשנו, מאשר לאבד את כל תנועתנו בלא עִתָּה על-ידי צעדים ונסיונות מבֹהלים. דוקא על ידי עבודה מתונה חשב הועד הפועל להתקרב למלוא חובתו, והוא קוה, כי גם בלי מסירת מודעות מפרשות תהיה הנהגתו המדינית מובנת לכל טובי הציונים. מוקפים אנו מתנגדים, לצערנו עלינו להגיד זאת: מתנגדים יהודים, שהם גם תאבים לחדשות, גם קשה למלא ספוקם בידיעות. הרי לפנינו אנשים הדורשים בלי הרף לדעת, מה-זה עושה הועד הפועל. אבל התענינות זו אינה אלא מעשה של צביעות. אלמלי לא עצרה הנהלת תנועתנו כל לבלי השיב על כל שאלה סוערת ממין זה – אולי כדי למצֹא מנוחה – כי אז היתה זאת שגיאה גדולה. כי רק אז היו מתחילים לשאול ולבקר. אפשר הדבר שיהרס באֹפן זה איזה מפעל, שלא נתבשל כל צרכו, בעוד שיכול הוא לבא לידי בשול במנוח והשקט. מעשים אחדים מעציבים ומחפירים, שהיו בבני אדם מגלי-סוד, הראו בברור גמור, כי אי אפשר לעולם להזהר בהנהלת ענינים במדה מספיקה. דבר זה מונח בטבע תנועתנו, החפצה להקיף את כל היהודים, כי גם אנשים, אשר נלחמו לפנים בשאיפות הציוניות, יספחו אל מחננו אם מקבלים הם את הפרוגרמה שלנו במלואה. בנדון זה אמנם עלינו להאמין לדברי כל החוזר בתשובה ומסתפח אלינו. הן אפשר שתמצא לנו גם בקרב אלה עזרה כבירה, אשר נקבלה ברצון ובשמחה בשביל המפעל המשותף לנו. אולם אם תהיה הסתפחות זו במרמה, התשובה לשם חניפות, וההשתתפות בעבודה רק מסוה לבגידה, אז אין מלה שתהיה חריפה יותר מדי בשביל נבלה כזאת.

הננו מקוים בבטחה, כי לא יהיו בקונגרס בני אדם ממין זה. החוש הבריא של חברינו ידע להסיר את המסוה מעל פני הנוכלים הערומים ולבטל את מזמותיהם הרעות, ואם ינסה מי שהוא להוריד את מועצותינו למדרגה שפלה – בשגגה או בזדון – אז יכיר וידע, כי אין בדעת הציונים לתת למי שהוא להפריע את הקונגרס, שכוננוהו בעמל רב.

לעצור בעד חפש-הדבור, בודאי שלא יעלה על לב איש מאתנו. להפך, כל הרעות, שתשמענה בטעם הגון וראוי לאנשים נאורים וישרים, תוכלנה להתבטא בקונגרס שלנו באין מפריע. כי, עם כל השיתוף ברעיון המאחד אותנו, יש הדרגות וגונים שונים, שיש להם זכות הקיום, ואת הזכות הזאת לא יתכן לשלול מהם. קונגרס הציונים הוא, של כל הציונים, אבל גם של הציונים בלבד. מי שקבל הרשאת-ציר וממלא את חובת הרשאתו, יכול לעשות זאת רק על יסוד הפרוגרמה הבזילאית. את העובדה הזאת אין לשנות. למי שאינו ציוני אין מקום בקונגרס הציונים בתוך הצירים.

הקונגרס יברא לו אותה ההנהגה, שתהיה רצויה לרב הנבחרים. בקביעת ההנהגה על ידי בחירה, בודאי שכל הפראקציות של הרעיון הציוני שוות בזכותן, להביע את דרישותיהן והשקפותיהן, ולהביאן לידי נצחון, אם יהיה לאל ידן. אבל מכל ציוני אמתי יש לקוות בהכרח, כי יכיר מרצונו הטוב באבטוריטט נוצר בידי הרוב. רק דרך זה אפשר להתמיד את המפעל ולתת להנהגה את האבטוריטט לפי חוץ הדרוש לה, בכדי לדבר ולעשות חוזה בשם העם העברי.

זאת ישים אל לבו כל מי שנתכבד להיות ציר בקונגרס הציוני השני ולהשתתף בגאולת עמנו, שהיא משאת נפש כלנו. העם לא יסלח לכל מי שיחטא נגד הקונגרס. באספה הזאת יצרנו לנו קנין לאומי חדש. אמנם, הקונגרס צריך שיזכירנו את יום השבת. בכל ימי השבוע אדם עמל ויגע, הולך שחוח תחת כבד משא החיים, אך ביום השבת גם העני בישראל נעשה בן-חורין ואדון לביתו. כן הוא הקונגרס, יום המנוחה והחרות היפה בחיי עמנו המרים, היום הזה יהא קֹדש למחשבות רמות, המכוונות לתקן את גורלנו, ויחד עם גורלנו גם את עצמנו. קדשו אותו, את יום האומה, כבדוהו!

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!