מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ישר אל הענין

מאת: יוסף אהרונוביץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

במוצאי יום בואי ליפו נפגשתי עם חיים – פועל ציון מרוסטוב, לוחם נלהב ב“אחד-העם”, הרוצה, לפי דבריו, לייסד ישיבה בארץ-ישראל בתנאי שהמטבח בשביל בחורי הישיבה ימצא בגולה.

חיים זה סר ליפו – לפי סגנונו – “בדרכו אל הפרולטריון אשר בנס-ציונה” בשליחות הפועלים המוחרמים שבפתח תקוה, הרעבים ללחם וזקוקים לעזרת חברים. דברו היה נחוץ, ומשום כך החליט להגיע לנס-ציונה עוד הלילה. אליו נלויתי ללכת לנס-ציונה, מתוך תקווה להשיג שם עבודה. כעבור חמש שעות של גישוש ותעיה בבוץ, בליל חושך, הגענו בחצות למחוז חפצנו. בחדר הפועלים, שאליו נכנסנו, מצאנו כמה עשרות פועלים, מהם כבר שטוחים על הריצפה ומהם יושבים ומתווכחים. את חיים, כשליח משדה הקרב, קיבלו כולם בהתלהבות והקיפוהו בשאלות משאלות שונות:

מי נספח לאויב, היש נחשלים במחננו, ומה דעת העסקנות הרשמית ביפו, ועוד ועוד. אותי, החדש, קדמו בסבר פנים, שהיה בו מעין שמחה על ש“מחננו הולך וגדל” וגם מעין אזהרה: ראה, אנו עומדים עתה במערכה כבדה ועליך להיות איש חיל.

בינתיים, צץ אי מזה מיכאל הלפרין, שמשום מה התנשק אתי ותיכף לקחני תחת חסותו, לאמור, הראני את השק הפרוש על הרצפה על יד הדלת – שם משכן כבודו ושם יהיה מקום גם בשבילי. “חבל רק שנעליך המרופשות לא תוכלנה לשמש כר למראשותיך, אך לעומת זה מעילך לא רע, והוא יצלח מאד לכיסוי”. אחרי שהסתדרנו שנינו על השק, הוציא הלפרין מארגזו מעט זיתים ולחם ומסר לי, והוא עצמו השתטח וניגש – ישר אל הענין.

והענין הוא פשוט בתכלית: “הרי ידוע שבדם ואש יהודה נפלה ובדם ואש יהודה תקום” – ומכיון שכך, הרי צריך לכוון את מעשינו, צריך להתכונן לקראת הבאות. הוא, הלפרין כבר ניגש למעשה, עוסק הוא עתה ב“פרוֹייקט” על יעור החולות שעל שפת הים, לשם מטרות אסטרטגיות. “היער כשדה מערכה אין לך טוב הימנו: בשעה שאתה, בתוך סבכי היער, מוגן לגמרי מחצי האויב, יכול אתה להפיל משם חללים לאלפים. בייחוד כשהים הוא ברשותך והאניות ממציאות לך את כל הדרוש, ואין עליך לדאוג לצרכי אוכל, הלבשה ונשק”. ממני אין הוא דורש לעת עתה אלא שאתן לו את ידי ואסכים לעצם הרעיון. רואה הוא בי – כה דברו – שאני מוכשר לקלוט רעיון פורה כזה ולהתמכר לו, ולפיכך “נדבק בי מהרגע הראשון”. טובי הפועלים כבר נתנו לו את ידם – על-כל-פנים יתנו לו את ידם, בזה אין הוא מפקפק. “ורשבסקי (עתה יבנאלי) הוא אתי בכל, ככה אני מאמין, כי הוא כלל לא התווכח אתי. אינך מכיר עדיין את ורשבסקי? זהו אותו צעיר, החבוש כובע של בית-ספר ריאלי, אשר התווכח עם החבר חיים. אוהב הוא להתווכח הרבה, אבל הוא צעיר טוב, כולו שלנו” (שלנו, פירושו: שלי ושל הלפרין, שהרי אנו שנינו הננו בעלי פרוֹיקט אחד).

עם קריאת התרנגולים, באשמורה השלישית, נרדמתי ואת ההמשך לא שמעתי. ואולם למחרת, כשנמצאנו שנינו בעבודה, לא חזר עוד הלפרין לענין היער, כי למה לחזור על מוסכמות, בשעה שיש לו עוד כל כך הרבה הצעות ורעיונות חדשים שהסכמתי עליהם נחוצה לו מאד מאד.

יוסף אהרונוביץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף אהרונוביץ
רקע
יוסף אהרונוביץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף אהרונוביץ

  1. שאלת הפועלים בארץ-ישראל (מאמרים ומסות)
  2. מכתב לאליעזר שוחט (מכתבים)
  3. פורצי גדר (מאמרים ומסות)
  4. על הדגל (מאמרים ומסות)
  5. "זרים" במושבות (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ

יצירה בהפתעה
רקע

הצלוחית

מאת צבי חיים הרמן רקנדורף (פרוזה)

(העתקה בשנוים והוספות)

(בשנת ארבעת אלפים וארבע מאות לבריאת עולם).

אני צַינה בת הרוּן בן חסאן בן מוּסא בן יוּסוּף

כותבת המגלה הזאת, והיתה לך, עזרא בני,

לזכרון עולם לדורותינו.


בדברי אלה הנני באה להתוודות על פעל ידי. אם טוב עשיתי, והייתי לברכה בקרב עמי כיָעל אשת חבר הקיני1, ואם לא – יצדיקוני נא על פי הסבות, אשר הביאוני עד הלם! כי דמי משפחתי ועמי צעקו אלי מן האדמה, ויעוררוני לנקום נקמתם מאת האיש אשר שפָכם.

פנינה, אמנו הזקנה, אלמנת המלך יוסוף דו-נואס, יצאה מארץ תימן אשר בעֲרב המאֻשרה, ותלך עם רבים מבני עמה, לבקש מפלט לה ולהם מפני חרב אלישבעה מלך כוש, אשר בקנאתו לדתו הנוצרית, שפך זעמו על היהודים יושבי הארץ. ויבואו למדינת חַיבַּר אשר בערַב-סלע. מקום מושב הרֵכבים2. שם נאחזו באדמת הסלע, ויעבדוה בעמל כפיהם, ויוציאו ממנה לחם בזעת אפיהם, ויבנו להם מצודות וצריחים על ראשי ההרים והגבעות, למבטח משגב מפחד אויב. וכה עברו עליהם מאַת שנים בשלום ושלוה ולא ידעו רע.


אבי היה נשיא אחיו ובעל מצודת קַמוס החזקה והבצורה. מקומה על סלע מצוק, ועליו רק משעול אחד ליוצא ולבא. לרגלי הסלע השתרעו שדי ברכה ויערי תמרים מרהיבי עין ולב, וביניהם נתיב נחמד המתפתל כנחש עקלתון עד המשעול הצר המוליך אל המצודה.

וה' ברך את אבי בכל. ויהי לו שדות ועדרים וכסף וזהב לרוב מאוד. אבל לא בעשר בלבד אֻשר חלקו, כי יקרו ממנו מעלות רוחו; בו צדק וישׁר נפגשו, חסד ואמת נשקו, וכמהם כן גדלה נדיבתו – כי אהב מאד להכניס ארחים ותפק להֵלך נפשו, ועל כן התברכו בו כלם, ותגדל תהלתו עד מרחקי ארץ וייקר שמו מאד. לו היה רק בן אחד ובת אחת. אחי האהוב היה הבכור ושמו מַרהב, ועל כחו וגבורתו נקרא בפי כל: “עדינו העצני”3 – כי כמהו עורר חניתו להפליא. ואני הייתי צעירה ויחידה, ואבי ואחי אהבוני כאישון עינם. בעת אשר מצאונו הקורות אשר אספר בזה, היינו שנינו נשואים. למרהב היתה אשה ושמה אֲמינה, בת הנשיא לבני נציר, ואנכי נשאתי לאיש ובעל בעמו ושמו שלום בן אבן-משכם, נשיא לבני קַינוקַע4.



  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

  3. ftn3  ↩

  4. ftn4  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.