מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אראה זמן רקד נגדי ושמח (לרבי שלמה (אבו אלרביע) בר קרשפין)

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אראה זמן רקד נגדי ושמח / ר' יהודה הלוי

לרבי שלמה (אבו אלרביע) בר קרשפין

אֶרְאֶה זְמָן רֹקֵד נֶגְדִּי וְשָׂמֵחַ

גַּם הָעֲסִיסִים הֵחֵלּוּ נְתֹן רֵיחַ

וּצְבִי בְּיָדוֹ כּוֹס יָיִן וּבִשְׁתוֹתוֹ

אֶרְאֶה דְּמוּת שֶׁמֶשׁ נשֵׁק לְיָרֵחַ

אִם יַעֲנֶה מִפִּיו שִׁירָה סְגוֹר יִקְרַע

אוֹ יִרְמְזוּן עֵינָיו כָּבֵד יְפַלֵּחַ

יִשְׁתֶּה וְיָשִׁיר לִשְׁלֹמֹה יְדִידֹת שִׁיר

קוֹל אִם יְחַנֵּן לֵב שֹׁמְעוֹ יְנַתֵּחַ

הַשַּׂר אֲשֶׁר יוֹמָם וָלֵיל כְּאוֹר בֹּקֶר

יִזְרַח וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹאֵף וְזוֹרֵחַ

גֶּפֶן אֲשֶׁר הַמֹּר מֵאַשְׁכְּלוֹתֶיהָ

וּפְאֵר קְצִּירֶיהָ עַד יָם תְּשַׁלֵּחַ

תֵּבֵל מְקֻטֶּרֶת מִמֹּר וְקִנָמוֹן

אַךְ שֵׁם שְׁלֹמֹה לָהּ רָטֹב וְרֹקֵחַ

שֶׁמֶשׁ תְּשַׁחֵר אֶת פָּנָיו וְתוֹדֶה לוֹ

אַף כִּי לְבָנָה טוּב זִכְרוֹ תְּשַׁבֵּחַ

נֵס הַפְּדוּת נָשָׂא עַל רֹאשׁ בְּנֵי גוֹלָה

עֹל מַס בְּנֵי מַשָּׂא מֵהֶם יְפַתֵּחַ

כִּרְאוֹת אֱלֹהִים רָאִיתִי הֲדַר פָּנָיו

כִּי כָל אֱנוֹשׁ בִּפְגִיעָתוֹ יְשַׂמֵּחַ

וָאֶמְצְאָה קִירוֹת לִבִּי שְׂמֵחִים לוֹ

זֶה יַעֲנֶה שָׁלוֹם זֶה שִׁיר יְנַצֵּחַ

אֶזְרָח בְּכָבוֹד מֵאָבוֹת יְרָשָׁהוּ

אַךְ כָּל אֱנוֹשׁ בּוֹ בִּלְעָדָיו כְּאֹרֵחַ

יוֹסִיף אֱלֹהִים עַל יָמָיו וְיוֹרִישׁוֹ

לִבְנֵי בְנֵי בָנָיו יֶתֶר וְסֹרֵחַ

וּשְׁלוֹם שְׁלֹמֹה מֵאֵל יַעֲנֶה תָמִיד

וִיהִי בְשֵׂיבָה עוֹד רָטֹב וּפֹרֵחַ.

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

הַנַּעֲרָה מֵהַגֵּיטוֹ

מאת שושנה שרירא (פרוזה)

טלטלוני – אמרה – הרחק, לקראת חיקו של איש זר, ואמרו: בעלך קורא לך לבוא. ואני משיבה להם: לא אדע מי הוא שקרא לי לבוא אליו. לי אין בעל. ושוב חזרתי ואמרתי: לא יתכן, אין האיש דורש לי, בודאי נתכוון לאשה אחרת, לאשתו, ואני טרם נישאתי לאיש.

– ואני הן טענתי – הוסיפה וסיפרה לי – גם שם וגם כאן בארץ: לא יתכן שיקרא לי איש לבוא. אבל הם באחת: עליך לנסוע לפלשתינה כי משם נתקבלה בשבילך דרישה. נחליפך בשבויה גרמנית, נתינה משלנו… ואודה על האמת ולא אבוש, הענין עורר בי מחשבות רבות.

כעת השתעשעה ידה בקצוות-שׂער שהיתה מגלגלת ומסובבת על אבצעה כטוֹוה דמיונות ודימויים.

– מיד כששמעתי על הדבר, הייתי המומה. שערי בנפשך, יושבת אני בוורשה, בגיטו וורשה בימי מלחמה אלה, אך בקרב בני משפחתי, אותם הימים קדמו למעשי הזוועה, בקרב בני משפחתי, אבי, אמי, שלש אחיותי, אחי הקטן בן החמש-עשרה החולה, עוד לפני השואה הגדולה. בתוכם אני, בקרבתם, והנה נכנס יום אחד לביתנו איש לבוש-מדים ושני מחכה לו בפתח. אימה נופלת על כולנו. וזה, הראשון, קורא בשמי… ואנשי ביתנו חרדים, כי איש הגיסטפו לפני. חרדתם אופפת גם אותי ואני אומרת: “כן, אנכי!” והוא לי: - “בעלך, בפלשתינה דורש שנשלחך אליו”.

– בעלי? היכן?

– בפלשתינה, יהודיה, ואנו נשלחך אליו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.