מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לנופלים

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לַנּוֹפְלִים / אלתר לוין

הַיְּדַעְתֶּם מַדּוּעַ בָּחֲרוּ קַנָאַי הָר זֶה לִקְבָרִים?

כִּי עַתִּיק הָהָר, גֵּא וּמִתְנַשֵּׂא לַמָּרוֹם,

נִשְׁקָף עַל פְּנֵי הַר הַבַּיִת מִקֶּדֶם

וְצוֹפֶה הַר צִיּוֹן!

הָהָר מָה רָם וֹּמַה גֵּא וּמַה נֶאְדָּר:

מִמֶּרְחָב בַּנֶּגֶב נִשְׁקָף הַר הָעֲבָרִים,

הָר מִנִּי קֶדֶם;

נְבוֹ, הֹר-הָהָר וְהָרֵי הַדָּרוֹם

מַרְאֵה הַהוֹד לְכֻלָּהַם;

מִקָּרוֹב מִשְׁתַּפְּכִים בֶּחָזוֹן

בָּתֵּי הַשֵּׁן וְהַמִּבְצָר וְגַם הַמִּגְדָּלִים,

מִגְדְּלֵי עִיר דָוִד, קִיפּוּלֵי יְרוּשָׁלִַם נוֹשָׁנָה,

כָּל עִיר הָאֱלֹהִים,

אֲשֶׁר עַד עַתָּה לֹא פָסְקוּ מֵרֶדֶת עָלֶיהָ

הַטְּלָלִים וְעַנְנֵי כָבוֹד!

עַתִּיק הָהָר, גֵּא וּמִתְנַשֵּׂא עֲרָבוֹת,

הָר קָדוֹשׁ יִקְרְאוּ לֹו,

כִּי קְדוּשַׁת הֶעָבַר חוֹפֶפֶת

מֵעֵבֶר מִזֶּה וִּמִזֶּה

וּשְׁכִינַת אֲדֹנָי מֵהֵיכַל הַבַּיִת

תָּמִיד עָלָיו צוֹפִיָה–

הַיְּדַעְתֶּם מַדּוּעַ בָּחֲרוּ קַנָּאַי הָר זֶה לִקְבָרִים?


נוּחוּ, קַנָּאַי, אַתֶּם מְחוֹנְנֵי אַרְצִי,

נוּחוּ הַמְּנֻחָה, גִּבּוֹרָי!

אַתֶּם הַבָּאִים לְחוֹנֵן הָרְגָבִים,

לַעֲמֹד רִאשֹׁנָה בְּבֵית אֱלֹהָי–

נוּחוּ, נוּחוּ לִי!

הִנֵּה נַחַל שִׁלּוֹחַ

הָרֹעֶה מְנוּחוֹת לְרַגְלֵי הַר קָדְשִׁי

יָדַע לְהַעֲרִיץ עֲמַלְכֶם:

וַיָּשָׂם רֶסֶן לְפִיו, מַעְצֹר לְגַלָּיו הַקְּטַנִּים

וַיְּנַהֲגֵם לְאַט, לְאָט

לִבְלִי הַפְרֵעַ מְנוּחַתְכֶם, קַנָּאי!

הִנְנִי גַם אָנִי.

עָנָו בַּבָּנִים, וָתִיק הַמַּעֲרִיץ עֲלִילוֹת

אֲבוֹתַי אֲשֶר לִפְנֵי דוֹר זֶה–

הִנֵּה נָתַתִּי נִיבִי,

בַּהֲסִירוֹתִי הַפַּעַם הָאַשְׁמָה

מֵהָרְכֶם, הָרִי,

אַשְׁמַת דּוֹר עֻזְּכֶם לָשׂוּם הָרִי לִקְבָרִים–

אָנֹכִי אַגִּיד לַדּוֹר,

דּוֹר צָעִיר שֶׁצָּמַח לִבְרָכָה עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל:

שָׁוְא אַל תָּמִיטוּ! לֹא הַר קְבָרִים הַרְאֵל,

הָרִי, הַר הַזֵּיתִים;

הַר תְּחִיָּה וּפְדוּת הוּא הָהָר הַמִּתְנַשֵּׂא,

עֵדוּת בְּעַמִּי הוּא וְסַהַד לְאַרְצִי הַקְּדוֹשָׁה:

כָּל בּוֹנֶה אֶרֶץ וְהֵקִים בֵּית קְבָרוֹת רִאשׁוֹנָה

לַחֲלוּצִים וְגוֹאֲלִים הַנּוֹפְלִים בַּבּוֹנִים, בַּיּוֹצְרִים;

וְהֶעֱמִיד צִיּוּנִים לַנּוֹפְלִים בִּמְרוֹמֵי הֶהָרִים הַיָּפִים,

עֵדוּת לְדוֹרוֹת רְחוֹקִים!..

הַר תְּחִיָּה וּפְדוּת הוּא, הָרִי הַר הַזֵּיתִים,

עָלָיו יִשָּׁמַע בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הַקּוֹל,

קוֹל שׁוֹפָר מֵרִיעַ לִפְדוּיֵי אֲדֹנָי,

לִפְדוּיֵי הַגּוֹלִים הָרְחוֹקִים

וּשְׁבוּת אֶרֶץ אֲבוֹתָי!– –

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. תלג'יה (שירה)
  2. הדקל (שירה)
  3. רוח חדש (שירה)
  4. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  5. חרמונים (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

באגף המשוגעים

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

א: רופא או חולה?

בית-החולים הוא עולם בפני עצמו. איננו מרובה כל כך באוכלסין, אין בו גם ל"ז לאומי אשכנז עם תעודותיהם השונות ומוּסרם השונה; אבל יש כאן כתות-כתות של חולים שונים למיניהם. ולכל כתה – מחלה מיוחדת, אגף מיוחד, שומרים מיוחדים ורופא מיוחד משגיח עליהם… כי התעודות – רצוני לומר: המחלות – מתדבקות…

את גבולות האגפים, והמגרשים אשר סביב להם, מציבים האפוטרופסים, המתעסקים בצרכי צבּור לשם שמים. וספר כתבו בשביל השומרים והרופאים עם החולים יחד, ספר מלא עצות טובות וסדרים טובים, וסייגים, וסייגים לסייגים, מלא ציוּנים ומראי-מקומות, לאמור: “עד כאן תבוא ולא תוסיף, פן…”

פן יוכּה השגעון בשחפת, או תשתגע האסכרה, רחמנא ליצלן!

ויש אומרים, שעוד האגפים קרובים זה לזה יותר מדי, והם מציעים לכרות שוחות עמוקות בין האגפים ולמלאות את השוּחות קארבּוֹל; והכול מודים שהשמירה איננה מעולה, שיד השומרים תקצר, וגם אינם ממלאים את תפקידם באמונה, לפי שעיניהם נשׂואות אך אל הנדרים והנדבות… ויש יועצים לבנות מצפה באמצע הבית, להושיב בו שומרים גבוהים עליהם… אך גם בית-החולים אין לו די כסף להזדיין כראוי.

ועל-כן יקרה לפעמים, כי תעבור איזו מחלה ממדור אל מדור ומאגף אל אגף, ותמלא את כל בית-החולים. מסַפּרים, כי פעם אחת חלו כל בני הבית בתאוָה לגריסין; שבפעם אחרת הציק לכולם הרעב!

ביחוד מורגש העדר השמירה המעולה באגף המשוגעים. אמנם, המסוכנים אסורים בחבלים וסגורים על מסגר, אבל גם השוקטים שבהם מסוכנים הם; למשל, אם יורשה להם לצאת הגנה לשׂוח, ישבו כולם בשורה אחת על האדמה, על יד הקיר המבדיל ביניהם ובין עזרת-הנשים, ונוקפים באצבעם בקיר. ליבּ הפילוסוף, הטוען, שאין בין הנשים והאנשים אלא השם בלבד, מסית את חבריו לקרקר קיר, לבלי השאיר אבן על אבן מחומת ימי-הבינים.

אך יוחנן המלמד יועץ לכבוש את יצרם ולחכות עד ראש השנה.

– ובראש השנה? – שאלתי.

בראש השנה, בהתפלל המשוגעים, יתקע המלמד בשופר, ותפול החומה מאֵליה; אך בתנאי קודם למעשׂה, אם אשתו איננה עצורה שם!

אך שנַים הם המתרחקים מן החומה תמיד, האחד הוא “בעל האדֵים” (תמונתו לקמן), הבורח מן החברה בכלל, והשני יונה הקדוש, אשר בשמעו שם אשה יליט את פניו בכנף בגדו ויט הצדה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.