מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לנופלים

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לַנּוֹפְלִים / אלתר לוין

הַיְּדַעְתֶּם מַדּוּעַ בָּחֲרוּ קַנָאַי הָר זֶה לִקְבָרִים?

כִּי עַתִּיק הָהָר, גֵּא וּמִתְנַשֵּׂא לַמָּרוֹם,

נִשְׁקָף עַל פְּנֵי הַר הַבַּיִת מִקֶּדֶם

וְצוֹפֶה הַר צִיּוֹן!

הָהָר מָה רָם וֹּמַה גֵּא וּמַה נֶאְדָּר:

מִמֶּרְחָב בַּנֶּגֶב נִשְׁקָף הַר הָעֲבָרִים,

הָר מִנִּי קֶדֶם;

נְבוֹ, הֹר-הָהָר וְהָרֵי הַדָּרוֹם

מַרְאֵה הַהוֹד לְכֻלָּהַם;

מִקָּרוֹב מִשְׁתַּפְּכִים בֶּחָזוֹן

בָּתֵּי הַשֵּׁן וְהַמִּבְצָר וְגַם הַמִּגְדָּלִים,

מִגְדְּלֵי עִיר דָוִד, קִיפּוּלֵי יְרוּשָׁלִַם נוֹשָׁנָה,

כָּל עִיר הָאֱלֹהִים,

אֲשֶׁר עַד עַתָּה לֹא פָסְקוּ מֵרֶדֶת עָלֶיהָ

הַטְּלָלִים וְעַנְנֵי כָבוֹד!

עַתִּיק הָהָר, גֵּא וּמִתְנַשֵּׂא עֲרָבוֹת,

הָר קָדוֹשׁ יִקְרְאוּ לֹו,

כִּי קְדוּשַׁת הֶעָבַר חוֹפֶפֶת

מֵעֵבֶר מִזֶּה וִּמִזֶּה

וּשְׁכִינַת אֲדֹנָי מֵהֵיכַל הַבַּיִת

תָּמִיד עָלָיו צוֹפִיָה–

הַיְּדַעְתֶּם מַדּוּעַ בָּחֲרוּ קַנָּאַי הָר זֶה לִקְבָרִים?


נוּחוּ, קַנָּאַי, אַתֶּם מְחוֹנְנֵי אַרְצִי,

נוּחוּ הַמְּנֻחָה, גִּבּוֹרָי!

אַתֶּם הַבָּאִים לְחוֹנֵן הָרְגָבִים,

לַעֲמֹד רִאשֹׁנָה בְּבֵית אֱלֹהָי–

נוּחוּ, נוּחוּ לִי!

הִנֵּה נַחַל שִׁלּוֹחַ

הָרֹעֶה מְנוּחוֹת לְרַגְלֵי הַר קָדְשִׁי

יָדַע לְהַעֲרִיץ עֲמַלְכֶם:

וַיָּשָׂם רֶסֶן לְפִיו, מַעְצֹר לְגַלָּיו הַקְּטַנִּים

וַיְּנַהֲגֵם לְאַט, לְאָט

לִבְלִי הַפְרֵעַ מְנוּחַתְכֶם, קַנָּאי!

הִנְנִי גַם אָנִי.

עָנָו בַּבָּנִים, וָתִיק הַמַּעֲרִיץ עֲלִילוֹת

אֲבוֹתַי אֲשֶר לִפְנֵי דוֹר זֶה–

הִנֵּה נָתַתִּי נִיבִי,

בַּהֲסִירוֹתִי הַפַּעַם הָאַשְׁמָה

מֵהָרְכֶם, הָרִי,

אַשְׁמַת דּוֹר עֻזְּכֶם לָשׂוּם הָרִי לִקְבָרִים–

אָנֹכִי אַגִּיד לַדּוֹר,

דּוֹר צָעִיר שֶׁצָּמַח לִבְרָכָה עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל:

שָׁוְא אַל תָּמִיטוּ! לֹא הַר קְבָרִים הַרְאֵל,

הָרִי, הַר הַזֵּיתִים;

הַר תְּחִיָּה וּפְדוּת הוּא הָהָר הַמִּתְנַשֵּׂא,

עֵדוּת בְּעַמִּי הוּא וְסַהַד לְאַרְצִי הַקְּדוֹשָׁה:

כָּל בּוֹנֶה אֶרֶץ וְהֵקִים בֵּית קְבָרוֹת רִאשׁוֹנָה

לַחֲלוּצִים וְגוֹאֲלִים הַנּוֹפְלִים בַּבּוֹנִים, בַּיּוֹצְרִים;

וְהֶעֱמִיד צִיּוּנִים לַנּוֹפְלִים בִּמְרוֹמֵי הֶהָרִים הַיָּפִים,

עֵדוּת לְדוֹרוֹת רְחוֹקִים!..

הַר תְּחִיָּה וּפְדוּת הוּא, הָרִי הַר הַזֵּיתִים,

עָלָיו יִשָּׁמַע בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הַקּוֹל,

קוֹל שׁוֹפָר מֵרִיעַ לִפְדוּיֵי אֲדֹנָי,

לִפְדוּיֵי הַגּוֹלִים הָרְחוֹקִים

וּשְׁבוּת אֶרֶץ אֲבוֹתָי!– –

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. הדקל (שירה)
  2. תלג'יה (שירה)
  3. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  4. רוח חדש (שירה)
  5. חרמונים (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

עַל מוֹת יְחִיאֵל צְ'לֵנוב

מאת יחיאל יוסף לבונטין (זכרונות ויומנים)

(פרח על קברו של חברי)

…בדד, גלמוד, רחוק ממשפחתו, מקרוביו ומחבריו ­­ – מת יחיאל בן זאב. בדד, גלמוד, באפילת ליל שכב על מטתו, חולה אנוש, והגה את מחשבתו על עתידות עמנו. בחזיונו עברו לפניו כל המאורעות במשך שלושים שנות עבודתו המאומצת, המוקדשה במרץ רב, במסירות נפשית, בגיל-הלב לרעיון הלאומי האחד, הנעלה והנשגב.

הוא רואה בחזון עמו המון גולים, הולכים ונודדים בדרך מלאה חתחתים, בין צורי-מכשול וסלעי-מגור… ומה ארוכה היא הדרך הזאת, ומה איומה היא… הומה הסער, מיללת הרוח, רועש הרעש – והנודדים הצעירים יגעי-כח ועיפי רוח… מטפסים ויורדים, עולים ונופלים…

עננים כבדים כעופרת, ענני חשך ואפלה, כסו את כל מרחב אופקי-השמים… אדים מחניקים נישאים בכל חלל האויר, אף לא שביב אור אחד מאיר את ישימון דרכם… והנודדים הולכים, נדחפים, נרדפים ונהדפים אל כל אשר תשאם הסערה.

והנה עבר במחנה רחש חרישי, והלחש הולך וגדל – ויהי לקולות רבים, קולות קוראים לחיים חדשים, לתחיה, לחירות ולשחרור מן הגלות המרה.

והוא בין ראשי המתפרצים, בין הנואמים לתשועת העם בעזרתו העצמית, בין השואפים לנתק את חרצובותיה של האומה, את כבליה, להסיר את שיעבודה, הוא בין המחוללים מהפכה עצומה בחיי בחיי העם, בין­­­ האישים המהרסים את החורבות ומהמכוננים בנינים לאומיים חדשים…

שבלים בודדות הם מלקטים בשדה ישראל המכוסה חרולים וקמשונים, אבן אל אבן הם מאספים לבנין הנשגב… והתנועה הולכת ומתגדלת, הולכת ומתגברת וכובשת חוגי האומה המפולגה והמפוררה.

מחזות ממחזות חייו עוברים לפניו באפילת לילה ומשככים את יסורי גופו הרצוץ ואת אימת הבדידות.

הוא נזכר, איך עמד בראש הקבוצה הקטנה של חבריו, שהקדישו את מעיניהם ואת ידיעותיהם בעבודה עתידה למען תחית העם ותחית הארץ… הוא עומד על המשמר תמיד לארגן… לאגד ולאחד את פזורי הנחשלים בדרך תקוות העם… הוא אומר:

“התארגנותו והתאחדותו של העם העברי, התגברותה של הכרתו הלאומית – זוהי עכשיו שאיפתנו, יען כי כל אלה מובילים אותנו אל האידאל הנשגב – תחית העם בארצו!”

שנים עוברות וחולפות… שנות תקווה, שנות יאוש, שנות עבודה מתמדת, שנות שאיפה לרעיון הלאומי היחידי, להשגתו, להגשמתו…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.