מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

למשה הכהן רייכרסאן

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בווילנא

רֵעִי מִנֹּעַר עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה,

אִישׁ צַדִּיק תָּמִים כְּבוֹנֶה הַתֵּבָד

וּכְצַדִּיק תָּמִים חַי חַיֵּי צַעַר וּמַעֲצֵבָה,

כָּל יָמָיו נִלְחַם מִלְחֶמֶת הַקַּבָה

וְנַפְשׁוֹ הַיְשָׁרָה לֹא תֵדַע תְּלוּנָה וְאֵיבָה,

וּבְחֶלְקוֹ הוּא שָׁמֵחַ, כְּשִׂמְחַת בֵּית הַשׁוֹאֵבָה,

וּבַתּוֹרָה הוּא עָמֵל כְּרַ' יְהוּדָה בֶּן בֵּבָא 1,

וּמְדַקְדֵּק גָּדוֹל כְּבַעַל צֹהַר-הַתֵּבָה

וְדוֹרֵשׁ תִּלֵּי תִלִּין עַל כָּל אֹות וְתֵבָה –

נִפְלַאֲתָה אַהֲבָתִי לוֹ מֵאַהֲבַת נְקֵבָה2.

עַד גַּל הֶעָלִים הַזֶּה וְעֵדָה זֹאת הַמַּצֵּבָה.


לְעוּל יָמִים, נוֹחֵל כְּבוֹד חֲכְמִים,

אִישׁ כִּשְׁרוֹנוֹת וְאִישׁ מִידּוֹת,

מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ וְאוֹהֵב עַמּוֹ בְּרוּחַ כַּבִּיר וּבְנֶפֶשׁ לַפִּידוֹת,

בִּלְשָׁן מָהִיר כְּבֶן יָאִיר וּכְדָנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת,

עוֹסֵק בַּחָכְמָה וּבְפַרְפְּרָאוֹתֶיהָ – בְּקִנִּין וּפִתְחֵי נִדּוֹת,

יוֹדֵעַ בִּינָה לְעִתּוֹת יִשְׂרָאֵל, וּשְׂפָתָיו מַגִּידוֹת

קוֹרוֹת הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ וּמִנִּי קֶדֶם חִידוֹת,

וּתְנוּבוֹת תְּבוּנַת כַּפָּיו עוֹמְדוֹת וְעָלָיו מְעִידוֹת

כִּי יַעֲלָה לְמַשְׁכִּיל וְחָשׁ לוֹ עֲתִידוֹת

כְּבוֹד שְׁמוֹ3….. לוֹ אֲחַוֵּא קִידוֹת,

וַאלֹהִים יַנְחִילָנּוּ מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ עֶשֶׁר יָדוֹת

וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת.



  1. לפטור בלי הערה אי אפשר. כך נקדתי בגז“ש מן עזרא ב‘ יא, ונחמיה ז’ טז, ולדעתי כך צ”ל נקוד השם הזה בגמרא, ובעשרת הרוגי מלכות לא יתקלקל החרוז בשביל זה, ואם בעיני ר' משה הנקדן לא יישר הנקוד הזה אז ישאר בלי חרוז ודמו בראשו. (הערה משנת תרמ"ד).  ↩

  2. במחילה מכבודך, שרה! אין אדם נתפס על צערו ולא משורר על חרוזו.  ↩

  3. לא אזכור למי נכתבו השורות האלה.  ↩

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

שירת-דרור בדור אכזר

מאת אברהם לוינסון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

ראשון היה פּושקין שהעז לשיר דרוֹר בדוֹרוֹ האכזר, שרוֹמם והאדיר את החוֹפש בשיריו הלוֹהטים. הרגשתו האישית של המשוֹרר הסוֹער, המוֹרד, השוֹאף להשתחרר מכבלי-המשטר-והחברה כאילוּ התמזגה עם השאיפה העמוּמה שנרדמה בחביוֹן נשמתו של העם הפּראי, עם שלהבת-המרד שהתקלחה בנשמתם של סטנקה רזין, של פּוּגצ’וֹב. המשוֹרר צמא לחוֹפש בכל נימי נפשו, בכל רהטי דמוֹ, כאסיר היושב בבית כלאוֹ ומחכה לשחרוּרו (“האסיר”). לחופש גמוּר שאף, חופש מוּחלט, כמעט אנרכי, חופש של ציפּוֹר, יציר-האלהים, “שאיננה יודעת דאגות ועמל”. כי לכך נוֹצר האָדם: ליהנות מחופש ולתת חופש… “בחג-האָביב הבהיר הנני משלח ציפּור לחפשי. למה אֶתאוֹנן על אלהים, אם יכולתי ליצוּר אחד לפחות לתת את החופש?” (“הצפּור”).

לא ייפּלא איפוא שבמעמקי-לבו רחש פּושקין חיבּה עמוקה לתנוּעת-השחרוּר של הדקבּריסטים, שהתקוֹממוּ נגד שלטון העריצוּת, אשר שׂרר ברוּסיה ודיכא באכזריוּת כל גילוּי של מחשבה ציבוּרית חפשית וכל פעוּלת-שחרוּר. והרי גם פּושקין עצמו היה קרבן העריצוּת, אף כי לגמרי לא היה פּעיל בשדה- הפּוליטיקה. גדול משוּררי-רוּסיה היה נתוּן להשגחה מעוּלה של סרדיוטי-הממשלה. הרבה משיריו נתרסקוּ על-ידי הצנזוּרה. מתוך שני שיריו לצנזוּר אפשר לראות כמה סבל פּושקין בגלל הצנזוּרה הרוּסית. “הפּרנס”, שר פּושקין לצנזוֹר שלו, “איננוּ מנזר ולא הרמוֹן-נשים ונפח-האמנוּת מעולם לא שלל מהפגזוס את שאר-רוּחוֹ הנלהב”. ואף-על-פּי-כן, למרות הצנזוּרה של הצאר ניקוֹלאי הראשון בכבודו ובעצמו ולמרות איסוּרי הצנזוֹר “האויל והפחדן הלוטש עינים במקום שצריך לעבוד במוֹח”, יצר פּושקין פּניני שירה רדיקלית, עד שאין להבין כיצד נכתבוּ הדברים לפני מאה שנים ומעלה. “האוֹדה לחוֹפש” הוּא שיר מהפּכני מוּבהק, בו מַלקה המשׁוֹרר את מולדתו על דיכוּי-החלשים ועל סילוּף הצדק וקורא את העבדים למרוד בעריצי-עולם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.