מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַמָּשִׁיחַ

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(קֶטַע)


אָחִי, הֲיָדַעתָּ הֵיכָן יִוָּלֵד הַמָּשִׁיחַ?

בְּבֵית-אֲסוּרִים יִוָּלֵד הוּא, עֲלֵי הָרִצפָּה,

שֶׁעָלֶיהָ הֵקִיאָה זוֹנָה וְעָשָׂה אֶת צְרָכָיו הַגַּנָּב,

הַשּׁוֹדֵד וְרוֹצֵחַ זָקֵן, שֶׁאָנַס אֶת בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה.

יְקַדְּמוּהוּ בִּרכַּיִם חַמּוֹת שֶׁל אִמּוֹ הַגָּלוּת, שֶׁאֲנָסוּהָ

עֲדַת עֲרָבִים מֵחֶברוֹן, שְׁכוּרֵי הַדָּם וְהָרֶצַח

(זִרמַת הַסּוּסִים זִרמָתָם וּבְשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם),

וְתִינַק אֶת יַלדָּהּ הַחִוֵּר בַּחֲלָבָהּ הַמַּר כְּלַעֲנָה.

בֵּין קִירוֹת אַרבָּעָה רְטֻבִּים, עַל רִצפָּה מְזֹהֶמֶת בְּטַחַב,

בְּצִינוֹק שֶׁלִּפנֵי חַלּוֹנוֹ עָבְרוּ יָמִים אֲפוּרִים,

סַבָּלִים עֲמוּסֵי-דְאָגוּת.

לְפָנָיו סִבכַת-הַבַּרזֶל, שֶׁעָלֶיהָ הֻצלַב עַשׂרוֹת

פְּעָמִים זֹהַר שְׁמֵי-הַמּוֹלֶדֶת הַזַּך וְהָרַך, הַטָּהוֹר.

וּמֵעֵבֶר לָזֶה שַׁיּרוֹת, שַׁיָּרוֹת יָמִים אֲפוּרִים,

סַבָּלִים כְּפוּפִים.

לֹא יָדַע מַהוּ זְמָן, הַשָּׁעָה וְהָרֶגַע.

כִּמטֻטֶּלֶת-שָׁעוֹן הִתהַלֵּך הַשּׁוֹמֵר בַּפְּרוֹזְדוֹר

הָלוֹך וְחָזוֹר, הָלוֹך וְחָזוֹר, הָלוֹך וְחָזוֹר.

וַיֵּדַע הַמָּשִׁיחַ, כִּי זֹאת תְּהֵא שְׁעַת-גְּאֻלָּה,

כְּשֶׁהֵד-פְּעָמָיו שֶׁל שׁוֹטֵר יִפסֹק וְלֹא יִשָּׁמַע.

הַצְּלָלִים, שֶׁזָּחֲלוּ עַל הַקִּיר כַּעֲדַת-עַכָּבִישִׁים

קוֹדֶרֶת וְאָרגוּ שָׁמָּה רֶשֶׁת-יֵאוּשׁ לָצוּד בָּהּ

דְּבוֹרַת הַזָּהָב, הַתִּקוָה, שֶׁהֵבִיאָה

דְבַשׁ-נֶחָמָה לְכַוֶּרֶת-לִבּוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

הַדְּמָמָה יְתוֹמָה רָעֲדָה בַּפִּנָּה וּבָכְתָה הֶ, הֶ, הֶ,

אַך פִּתאֹם קֶרֶן-אוֹר, חֶרֶב-כֶּסֶף חָתְכָה אֶת סִבכַת-הַחַלּוֹן

וְגֵרְשָׁה עַכָּבִישֵי-הַצְּלָלִים לְפִנָּה אֲפֵלָה וְנִדַּחַת.

וַיֵּדַע הַמָּשִׁיחַ, כִּי הַדֶּרֶך אֱלֵי גְאֻלָּה

הִיא הַחֶרֶב.

אוֹ בַּבֹּקֶר אוֹר-שַׁחַר נָטַף לַמַּרתֵּף וּמִלֵּא

הָרִצפָּה בִּשׁלוּלִית-דָּם אֲדֻמָּה.

וַיֵּדַע הַמָּשִׁיחַ, כִּי שְׁתַּיִם דְּרָכִים לִגְאֻלָּה:

הַדָּם וְהַחֶרֶב.

אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

ציונים ה'

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

ה"תכלית".– אחינו בני ישראל בניו-יורק סידרו יום-אבל, יום-לוויה, לחללי-הפוגרומים במזרח-אירופה. התיצבה גם דפוטאציה לפני מזכיר-הממלכה לאנסינג. השר אמר להם: מה לעשות?… אין שם סדרים… כשאין סדר… – והעתונים היהודים באמריקה נחלקו: אלה כועסים על הדפוטאציה: מי שלח אותה? מי בחר אותה? אלה כועסים על לאנסינג: זהו יחס הממלכה הדימוקראטית אלינו!… ויש גם שמוֹדים ואומרים: באמת, מה לעשות…

הפוליטיקה החיצונית שלנו לא הצליחה, איפוא, כמו תמיד. תחת זאת הצליח יום-האבל. אלא שלימי-אבל – לא ליום אחד – צריך היה לקרוא לא בניו-יורק ולא באמריקה בלבד, כי אם גם בכל מקום שאחי-הנרצחים נחיתים שם. אפילו ברחוב היהודי בארץ-ישראל לא היה מזיק כלל אילו עוררו קצת את העם לתשׁובה. שׁהרי כךְ כמעט לבֵיתָר דָמִינו: בהאי גיסא נהרי-נחלי דמי-תינוקות ובהאי גיסא מוכנים ומזומנים כל רגע להילולא וחינגא –

לתשובה וגם – לאגרא דתעניתא. זאת אומרת, אותה המטרה של ימי הצומות וזעקתם במשך כל אלפי שנות-פוגרומינו. אלא שעכשיו צריכה גם התשובה להיות קצת אחרת וגם הצדקה – “אגרא דתעניתא” – אחרת.

התשובה צריכה להיות בשאיפה לחדול מהיות גוף קטן שוכן בתוך גוף גדול – מין “יונה במעי הדגה” – ואוכל משל הגוף הגדול. והעיקר בסיפא קאי. שאם אין לנו כבר תקוָה למצוא מקום-מנוחה בודד לעצמנו, אם נגזר עלינו להיות גוף בתוך גוף, גוף קטן בתוך גוף גדול, נהיה לפחות, אוכלים משל עצמנו, עומדים, עד כמה שאפשר, במובן הכלכלי על רגלינו. החנוונות פשטה את הרגל! נלך ונכריז בכל תפוצות-ישראל: החנוונות פשטה את הרגל! החנויות הקטנות שנהרסו – אַל תוּקמנה! תהיינה לנו חנויות, אבל לממכר פרי-מלאכתנו ולחילוף פרי-מלאכתנו אנו –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.