וקאל פי תעזיה אלנאס לה ענה
ואמר על התנחומים שנחמוהו האנשים עליו
הֲתַנְחוּמִים תְּדַבֵּר עַל לְבָבִי – / וְאֵיכָה אַחֲרָיו נֹחַם וְשֶׂבֶר?
וְאֵיךְ לִי אַחֲרֵי יִצְחָק תְּבוּנָה / וְחַיִּים אַחֲרֵי שַׂמְתִּיו בְּקֶבֶר?
שְׁעוּ מִנִּי וְאַל תֵּרְבּוּ דְבָרִים, / וְעִזְבוּנִי וְעִמְדוּ לִי לְעֵבֶר,
וְהָאִיצוּ וּפִגְעוּ לִי בְּתַנִּין / אֲשֶׁר שֻׁכַּל – וְיִהְיֶה לִי לְחָבֵר,
וְאִמְרוּ לוֹ יְקוֹנֵן וַאֲקוֹנֵן – / וְתִרְאוּ מִי בְּמַר שִׂיחַ יְגַבֵּר.
חֲבֵרַי, אַל תְּדַמּוּ אֵיד לְאֵידִי / וְלֹא שִׁבְרִי, בְּמוֹת יִצְחָק, לְשָׁבֶר!