מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֵיזֶה רַעְיוֹנוֹת ע"ד הַשְׁאָרַת הַנָּפֶשׁ

מאת: נחום סוקולוב

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַחֲרִישׁוּ חַכְמֵי-אֶרֶץ שְׁתוּמֵי עֵינַיִם.

אָנָּא! אֱמֶת קְדוֹשָׁה בַּת הַשָּׁמַיִם,

אִמְרִי: הַאֶחְיֶה לָנֶצַח?

אוֹ יַכְרִית נֶפֶשׁ מָוֶת אוֹ רֶצַח.

הֶאָח! שָׁמַעְתִּי דְּבָרָהּ וְלִי יָנוּחַ

חֵי ה' – וְחֵי גַּם הָּרוּחַ.

חֵי הָרוּחַ! וּבְאֵין מְצָרִים

יִחְיֶה לָעַד וּלְנֶצַח נְצָחִים,

נֵרוֹ לֹא יִכְבֶּה בְּהָמִיר אֶרֶץ וּבְמֹט הָרִים,

וְשָׁמַיִם כַּמַּיִם אִם נִתָּכִים

יוֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל, לֹא תֶחְשַׁךְ יִפְעָתוֹ

וַעֲדֵי-עַד בַּחַיִּים חַיָּתוֹ.

רוּחַ דַּק, חַי אַמִּיץ וּמֻרְגָּשׁ כְּאַיִן

שָׁם וּפֹה – בִּתְעוּפַת-עַיִן

נִמְהָר מִבָּרָק מֵחָזִיז וָרַעַם

יָדוֹ בַכֹּל, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל פַּעַם,

לֹא עָפָר לֹא רוּחַ, אַף לֹא אֵשׁ לֶהָבָה,

בְּתִקְוָה בְּדִמְיוֹן וּבְכָל מַחֲשָׁבָה,

בְּאוֹפַנֵּיהֶם רַק בִּינָתוֹ סָבָה.

יִחְיֶה בְּקֶרֶב וָלֵב

וְגַם בַּחוּץ מִגֵּו

רוּחַ בּוֹ חוּשִׁי, רֶגֶש וּבִינָה

לִשְׁפֹּט עַל כָּל בְּרִיאָה, עֶרְכָּהּ וְחִנָּה;

וּכְגַרְגִּיר חוֹל לוֹ תֵבֵל וּמְלוֹאָה,

סוֹפֵר מוֹנֶה מוֹדֵד וְשׁוֹקֵל בְּרֶגַע;

לֹא יִירָא צָרָה, יִשְׂחַק לְשׁוֹאָה,

יַעֲבֹר יַם זוֹעֵף, שָׁם נָכוֹן פֶּגַע.

מְעוֹפֵף בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים, לֹא יַרְגִּיזֵהוּ פַחַד אָסוֹן,

רוּחַ זֶה יָמוּת? הֲיִהְיֶה לִנְעֹרֶת חָסוֹן?

כְּמוֹ חשֶׁךְ – אִי-אוֹר

כֵּן מָוֶת – אִי-חַיִּים;

יֶאֱבַל יָשׁוּר שְׁחָקִים, אוֹר שִׁבְעָתַיִם,

לֹא אוֹר לַיִל לְשׁוֹכְנֵי תֵבֵל-בּוֹר;

וְהַנֶּפֶשׁ גַּם בְּצֵאתָהּ מִן הַגְּוִיָּה

כּאוֹר-לַיְלָה בַּמָּרוֹם, לֹא חָדְלָה מֶנָּה תְּחִיָּה

שָׁם מִמַּעַל לַכּוֹכָבִים,

שׁוֹכְנֵי מָרוֹם רָצִים וְשָׁבִים.

פֹּה אֶחְיֶה, וּבְכָל מָקוֹם תַּחַת שָׁמֶשׁ

רוּחִי בַּעַל כְּנָפַיִם יָעוּף, לֹא יֹאבֶה שָׁבֶת.

פֹּה אָמוּתָה – וּבַמָּרוֹם, רוּחַ לֹא יָמֶשׁ

יַרְקִיעַ וְיִחְיֶה גַּם אַחֲרֵי מָוֶת.

נחום סוקולוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של נחום סוקולוב
יצירה בהפתעה
רקע

מִסִּפּוּרֵי הַלְּבָנָה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

מפתח אחד הבתים הכפופים יצא עלם יחף, לבוש בגדים מטולאים, ומבית שני רעוע וחושב לנפול, יצא עלם בן-גילו. הנערים קרבו איש אל רעהו בלאט, ולא יכלתי עוד להבדיל ביניהם, ולהכיר, מי מהם יצא מן הבית הראשון ומי מן הבית השני. שניהם דלים ורזים, עיני שניהם בוערות כגחלי רתמים בצללי הליל, ושניהם רועדים מקור, ואולי גם מרעב. ושומעת אני את שיחתם בלחש:

– ההנך נכון?

– ואתה?

– כן!

– גם אני!

– הכבר אכלת?

– לא; אבי לא שב עוד ממלאכתו, ואתה?

– אבי חולה היום ואמי בוכיה…

– נלך?

– נרוּץ – ונתחמם!

– יהי כן!

וישאו את רגליהם היחפות, וירוצו העירה.

מדדה אני אחריהם, כי התאויתי לדעת, לאן מגמת פניהם.

הילדים באו אל טבור העיר, לרחוב בנוי לתלפיות.

– זה הוא בית דודי! – אמר האחד בגאון, ויור באצבע רזה על אחד ההיכלים.

– וזה בית דודי! – הורה השני באצבע על היכל אחר ברום לב.

– אבל דודי הביא סוסה מעֲרָב לרכוב עליה.

– ולדודי עגלת צב רתומה לסוסים אבירים, דוהרים!

– לדודי גם נחלת שדה וכרם! –

– ולדודי שני כפרים!

– הנך שוטה! לדודי כלי בית מכסף וזהב טהור!

– כסיל אתה! כלי בית דודי מכתם אופיר!

– אבל אתה לא ראית את אשת דודי, ריח שמניה הטובים נשמע למרחקים!

– ולאשת דודי אבני שהם מסולאות בפז.

– דודי מצחק כל היום בקוביא!

– ובבית דודי בכל ערב וערב משתה שמנים!

כה התחרו הנערים וכל אחד מרים ומרים את קולו להשביח קול רעהו. דמיתי כי עוד מעט יקראו למהלומות, אך פתאום רפתה שפת האחד.

– קר לי מאד – התאונן.

– ואני – אמר השני, וגם קולו נחלש – רעב מאד.

אחרי רגעי דממה אמר האחד אל משנהו:

– ואולי תלך אל דודך ותבקש ממנו…

– לא אוכל – נפל השני לתוך דבריו – כי עוד אתמול צוה על השוער, לבל יתנני לבוא הביתה. ודודך?

– גם דודי צוה עלי כזאת.

ושני הילדים שבו על עקבם בדממה.

– מחר – אמר אחד מהם – נלך עוד פעם העירה.

– טוב מאד.

– אני אתן לך אות בקראי כתרנגול.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.