מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כְּבָר הִנְּךָ, רֵעִי, שָׁם בָּעִיר

עַל מִפְרְצֵי הַיָּם.

מָה רַבּוּ גַעְגּוּעַי לָהּ:

אֲנִי אָהַבְתִּי שָׁם.

אֲנִי צִיץ-בָּר, וּנְשִׁיקוֹת-חֹם

מַרְעִיפוֹת עָלַי טָל,

חֲלוֹמוֹת-זָהָב פָּרְחוּ לִי

בַּגִּיל וּבְנֹגַהּ-גָּל.

וּבְהַכּוֹת לִבִּי גַּלֵּי-דָם

הָיִיתִי מַעְיָן-שִׁיר

בָּעִיר עַל מִפְרְצֵי הַיָּם

בֵּין חוֹפֵי אַבְנֵי-גִיר.

רָחַקְתְּ כְּבָר מִמֶּנִּי, אַךְ

אֲנִי מַעְיָנַי בָּךְ,

וּבְטֶרֶם אֶשַּׁק לָךְ, זֹאת

חָפַצְתִּי הַגִּיד לָךְ.

רַק מִלָּה אַחַת יֶשְׁנָהּ לִי,

וְאוֹתָהּ תּוֹבִיל שַׁי

לִרְחוֹב פַּלְמוֹנִי שֶׁבָּעִיר –

הָעִיר בָּהּ אַתָּה חָי.

שָׁם יֶשְׁנָהּ יַלְדָּה נִפְלֵאת-לֵב,

וְעֵינֶיהָ עֵינֵי-תוֹם,

וְאִם שְׁזוּפַת-עוֹר – מִמַּבָּט לָהּ

פִּי-שִׁבְעָה יִיף הַיּוֹם.

כִּי תִשְׁאַל לָהּ בֵּין רִבְבוֹת עָם

זֶה יִהְיֶה לְךָ הָאוֹת:

תַּלְתַּלִּים מַמְרִים, גַּל אֶל גַּל,

לְרֹאשׁ יַלְדָּתִי זֹאת.

אֲבִיב שֵׁש-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לָהּ,

צָנוּעַ הוּא וָצָח,

וּכְלִיל שׁוֹשַנִּים צִוָּה לָהּ

אֶל פְּנֵי אֲפַרְסֵק רָךְ.

וּבְשָׁעָה נוּגָה זֹה, שֶׁבָּהּ

יֵשׁ יוּסַר צְעִיף הַחוֹל,

וְעוֹלֶה קוֹל תַּעֲלוּמוֹת-סוֹד –

הוּא הֵד חַיֵּי הַכֹּל:

בְּשָׁעָה מְלֵאָה הָגוּת זֹה,

בָּהּ יוֹתֵר רַךְ הַלֵּב,

בָּהּ חֵשֶׁק עַז יַרְתִּיחַ דָּם,

וְיַעֲמִיק הַכְּאֵב, –

אָז אוֹתָהּ מִלָּה מִן הַפֶּה

אֶל אָזְנָהּ תִּלְחַש דּוֹם

בְּשָׁעָה חֲרִישִׁית זֹה, שֶׁהִיא

לֹא לַיְלָה וְלֹא יוֹם.

וְחֶרֶשׁ חֶרֶשׁ תִּלְחַשׁ, - עַד

בְּדֵי-עָמָל תַּבְחִין בָּהּ,

אַךְ לִבָּהּ, לִבָּהּ יַגִּיד לָהּ,

עַל מַה זֶּה אַתָּה בָא.

כִּי נֶפֶשׁ אִישׁ יוֹדַעַת אֵת

אֲחוֹתָהּ דְּבֵקָה בָהּ;

וְאִם תִּרְחַק נְדֹד לִכְרַכֵּי-יָם,

הֵן קְרוֹבָה תִּהְיֶה לָהּ.

הילדברג

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

א. קשי-מוחין ורכי-מוחין

כמו אַנדרו ג’קסון ושני הרוזוולטים בפוליטיקה, כמו הרמן מלוויל ומרק טוויין בסיפּורת, כמו הולמס ובראנדיס בתורת-המשפּטים, כן וויליאם ג’יימס בפילוסופיה הוא בטוי מובהק ואַפייני לרוחה של האומה האמריקנית. ששון-מרד להוריד מכסא-מלכות כל המקובל אצל פילוסופים מקצועיים כנשגב ונישא, הומור ושעשועי-דמיון מתלווים אל הטיפול בשאלות שהן נוגעות לנפשו של המטפל, היאבקות על ציור-עולם רב-גוונים ורב-אפשרויות, עולם של הסתכנויות ממשיות ונצחונות ממשיים, חשדנות כלפי כל מהלך-מחשבה המכריז על עצמו כתופס האמת היחידה והאחת, השוללת כל אמת זולתה, וכמורה את דרך-החיים המוסמכת והמוחלטת שבלעדיה חס מהיות עוד – אלו מסימני ג’יימס ותורתו.

לכאורה, מחשבת-ג’יימס כאילו היא מותאמת מטבע-ברייתה לדמוקרטיה רכושנית, כובשנית ובעלת-יזמה, שעתידות מזהירים קוסמים לפניה. ואולם הכוח המניע אותה מבפנים הוא הניצוץ הדתי. הרי זו תפילת-הנשמה שנתלבשה בלשון-שוק, עריגה אל גן-עדן שראתה-לה להשתמש בתעשייה וחנויות ובַנקים – ושאינו יכול להשתמש כך, הרי היא פוסלת אותו.

במשך מאת-השנה ומחצית המאַה שקדמו להבשלת מחשבת-ג’יימס, היתה ההתקדמות המדעית הולכת הלוך והגדל את ממשלת-החמרי, הלוך והקטן את חשיבותו של האדם. אין האדם מחוקק לטבע – אמרה הפילוסופיה החמרנית, – הריהו בחינת קולט וסופג. יבין-נא האדם את העולם כמות-שהוא, כל-מה שיהא זה בלתי-אנושי, וייכנע לו! כל עצמותה של הפילוסופיה הזאת, בגשתה לטפּל באדם, היה בה משום הורדה והשפּלה. מהו האדם? מכונה פיסית-כימית. מה הם אידיאַלים? תוצרת-לוואי לתהליכים פיסיאולוגיים. קשי-מוחין התנערו מן הדת לגמרי, והניחוה נחמה לרכי-המוחין.

ורכי-המוחין, אנשי-הדת, ישבו בצלן של שתי שיטות פילוסופיות: האחת תוקפנית ובעלת-מעוף; השניה – מתנצלת, מוותרת על עמדה אחר עמדה, נסוגה אחור בפני כיבושי המדע. האחת היתה הפאנתיאות בצורת האידיאליסט הטראנסצנדנטאלי, שהיא אדוקה ב’מוחלט', מדברת בשם ‘ההגיון’, וסוכה עצמה כאמת-האמתות, כסוף-מדע. השניה היתה התיאות של הכנסיות בדתיות, שעיקריה ירושה לה מאסכולות ימי-הביניים.

ב. הפסיכולוגיה של זרם-הידע

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.