בי יקַננו נחשים וצפעונים, אך הנחשים רצוּצים המה, מדי הגיחו את ראשיהם רִצצו מוחם וידכּאום וירמסו עליהם ברגל.
אך יש שיגיחו את אלפי ראשיהם, תוססים בחֵמה שפוכה, פותחים אלפי פיותיהם ושולחים לשונותיהם השחורות וּבלחישת שָׂרָף וּבַחֲמַת פתנים תובעים הם את עלבונם, אשר את ביציהם בִּקעו ויָזוּרוּ וידכּאום לפני עִתּם.
והם מה ישׂישׂו לקראת שמש, מה יֹאבו להתחמם כנגד אורהּ! הה מדוע דִכּאתם אותנו? מדוע רִצצתם אותנו על חִנם?
ואנחנו לא לרַעַל הִטַפנו ולא למרוֹרה אֵש הֻשְׂקָה בעינינו.
-
מתוך הכתבים הגנוזים של ביאליק – מן העזבון ↩