מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שירה יתומה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שִׁירָה יְתוֹמָה / חיים נחמן ביאליק

הַסְכֵּת וּשְׁמָע: מִמַּעֲמַקֵּי הַיַּעַר הַדּוֹמֵם

כְּחָרֵד וּכְנִכְלָם שִׁיר זָמִיר מִתְגַּנֵּב לְאִטּוֹ.

גַּם עֹצֶב הַיַּעַר, גַּם חֲלַל כָּל-הָעוֹלָם הַשּׁוֹמֵם

יַגִּידוּ: מַה-נִּמְהָר הַשִּׁיר, מָה אֵינֶנּוּ בְעִתּוֹ.

הַבִּיטָה! עוֹד טוֹבְעוֹת רַגְלֵינוּ בַּטִּיט וּבָרָפֶשׁ,

הֶעָבִים כְּעֵין הָעוֹפֶרֶת עוֹד תְּלוּאִים בָּאַוֵּר;

הָרוּחוֹת הָרָעוֹת עַד-נֶפֶשׁ תַּחְדֹּרְנָה, עַד-נָפֶשׁ!

הַמַּיִם הָרָעִים עַד-צַוָּאר יַגִּיעוּ, עַד-צַוָּאר!

הַיַּעַר? מָה אָבֵל הַיַּעַר! הוּא אִלֵּם, הוּא מַחֲרִישׁ כַּמָּוֶת;

כְּאִלּוּ לֹא-פִלַּח גַּם-שֵׁבֶט אוֹר אֶחָד לְבָבוֹ;

אַלּוֹנָיו וּבְרוֹשָׁיו עֵירֻמִּים יִשְׁתֹּקוּ וַחֲלוֹמָם – צַלְמָוֶת,

כְּמוֹ חָדְלוּ מִקַּוֹּת לָאָבִיב וְקֵיצָם לֹא-יָבֹא.

וּרְקַב הַרְבֵּה תְקוּפוֹת שֶׁל-חֹרֶף נֶעֱרָם בַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ,

שַׁלֶּכֶת וְקָרְחָה שֶׁל-הַרְבֵּה שָׁבוּעִים וְיוֹבְלִים,

רְקַב פִּגְרֵי אַלּוֹנִים עַתִּיקִים הֲפוּכִים מִשֹּׁרֶשׁ,

רְקַב שִׁכְבוֹת הֲמוֹן עָלִים כְּמוּשִׁים, יְבֵשִׁים וְנֹבְלִים.

וּכְאַבְנֵי מַעֲמָסָה כָּל-נִטְלֵי הָרָקָב יָעִיקוּ

עַל-קַרְקַע הַיַּעַר וִיחַנְּקוּ בִכּוּרֵי כָל-פֶּרַח

כָּל-אָבִיב הַפֹּרְצִים לְבַצְבֵּץ, וּבְטֶרֶם יָפִיקוּ

אֶת-נַפְשָׁם – בַּחֹשֶׁךְ יֹאבֵדוּ, יָמוּתוּ בַקֶּרַח –

בַּקֶּרַח הָנּוֹרָא הַצָּפוּן בְּחֵיק הָאֲדָמָה,

כָּל-קֶרֶן כָּל-שֶׁמֶשׁ לֹא-תֵדַע, לֹא-תוּכַל תַּמְסֶנּוּ –

אֲהָהּ! כַּמָּה פִרְחֵי עֲדָנִים כְּבָר נִקְבְּרוּ שָׁמָּה!

וְכַמָּה עֲתִידִים – מִי יֵדַע וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ.

וְעֶרְיָה עֲגוּמָה מִסָּבִיב: הָעֵצִים עֵירֻמִּים;

גַּם-אַבְנֵי הַשָּׂדֶה זֹעֲפוֹת וְסָרוֹת צוֹפִיּוֹת

מִתּוֹךְ חֲרֻלִּים נָמִים הַנָּדִים יְבֵשִׁים וַעֲגוּמִים,

בֵּין קִמּוֹשׁ הָרֹעֵד מִצִּנָּה, רְצוּץ רוּחוֹת הוֹמִיּוֹת.

וּזְמִירוֹת אֲחֵרוֹת הַסְּעָרָה עַל-אֹזֶן תְּזַמֵּר,

זְמִיר חַיִּים נִמְשָׁכִים בְּלֹא-חֶמְדָּה כְּלֵילוֹת שׁוֹמֵמִין,

כְּעַצֶּבֶת יוֹם סַגְרִיר, כִּילֵל סוּפַת חֹשֶךְ הַמְסַמֵּר

בְּשַׂר תֹּעֶה בִישִׁימוֹן לֹא-דֶרֶךְ לְהַשְׂמִאיל וּלְהֵימִין.

וּבְעוֹד כֻּלְּךָ רֹעֵד מִצִּנָּה חֹדֶרֶת, יְדִידִי,

כִּי-יִפְגַּע אָזְנֶיךָ שִׁיר זָמִיר הַמְצַפְצֵף וְהוֹמֶה –

הַאֻמְנָם לֹא-תָנוּד לַמְשׁוֹרֵר הַבּוֹדֵד, הַיְחִידִי,

וְלֹא-תִשְׁמַע שִׁירָתוֹ כִּשְׁמֹעַ קוֹל שִׁירָה יְתוֹמָה!

תר"ס, ערב פסח.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

עוד מעט קש וגבבא

מאת יצחק ליבוש פרץ (מאמרים ומסות)

(יוצר לפורים)

מזל טוב! חמת העתונות הפולנית שככה. מעצמו מובן, שלא אפסו החצים מן האשפה, אלא שהציונים מחשים ואינם מקהילים קהלות לדרוש ברבים, וגם היא מתאפקת; לכל הפחות, לפי שעה.

ועברה העתונות (מלבד העתונים המושבעים ועומדים בשׂנאתם לישׂראל) אל סדר היום – אל המחאות כנגד פרוסיא, אל המראי-מקומות בשולחן ערוך של האנושות לעתיד לבוא, אל היושר ואל המשפט.

וה“קראַי” עוד יתרה עשׂה. כשהחלה החקירה והדרישה בשאלת היהודים, הבטיח את קוראיו, כי אין אף אוהב ישׂראל אחד במדינה. ועתה, כשוך חמת העתונות, הוציא מהחתירה שתחת כסא המערכת עורב לבן, והוא כפתור ופרח, ופיו מפיק מרגליות ממש!

ואין אנו מתפלאים על זה: כך דרכו של ה“קראַי”; מגיד הוא, וחוזר ומגיד… כבר אמרנו שה“קראַי” הוא כלי-מבטא לאצילים ובעלי האחוזות הגדולות; שהאצילים ובעלי האחוזות הגדולות, שאין להם אף תיאבון כל שהוא להחררה, שמהפך בה היהודי החצי-סוחר וחצי-סרסור, אינם מוצאים שום תועלת לעצמם במשוּבה האנטישמית. ואדרבא, בטבעם הם כנגד המשובה, כי האציל ובעל האחוזה הגדולה מתייראים מאד מפני הרעידות במעבה הספירות התחתונות, מפני נדנוד קל שבקלים אצל השתות מתחת: כי אם השתות יהרסוּן – יפלו המגדלים… והמשובה האנטישמית גם היא תנועה גדולה ותנועה שלילית…

ואומנם בתחילה, בפרוע הפרעות הראשונות בישׂראל, יצא ה“קראַי” במחאה גלויה כנגד הזדון והרשע, כנגד המהללים שם הפולנים באירופא (קרי: בצרפת, שהיתה נקיה אז מהמשובה), כנגד היחפים, מנפצי החלונות… ולנו נע ונד בדמע.

אבל ברבות הימים כשבאו פורענויות אחר פורענויות, ופרעות תמידות כסדרן, הודה ה“קראַי”, שאינו יכול להשתתף עוד בצערם של המוכּים והמעוּנים. לכול גבול, וגם לעצבי האדם; מסוגלים הם להתרגז במידה, ויותר אי אפשר! וזאת תורת העצבים: כשנעשׂו עיפים – אינם נרעשים עוד, והם מבקשים מנוחה ואנחנו פונים אז עורף להיגון והצער, ולפעמים יהפוף לבנו לשׂנוא את היגון והצער, מבלי העולם…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.