משלי יהודה: אַבְקַת רוֹכֵל / יהודה ליב גורדון

היקום, זה הממון שמעמיד את הרגלים

(במדב“ר פ' י”ח)

"הוֹי הוֹי אֲנָשִׁים הִקָּבְצוּ וּשְׁמָעוּ

— קָרָא רוֹכֵל אֶחָד בַּשּׁוּק וָשָׁעַר —

"הֵא לָכֶם צֳרִי בּוֹ רִפְאוּת יִמְצָאוּ

כָּל הַיְקוּם כֻּלּוֹ כַּזָקֵן כַּנָּעַר.

הוּא שַׁחִים יַגְבִּיהַ לִמְרוֹמֵי קָרֶת

וִישַׁו הוֹד עַל נִבְזִים וּבְנֵי מִגְרָעַת;

לַשָּׂב יִתֵּן עֹז, לָאֶבְיוֹן תִּפְאֶרֶת,

לַלֹּא-יוֹדְעִים חֵן וּלְנִבְעָרִים דָּעַת;

לִמְגֹאָל בַּפֶּשַׁע הוּא יִתֵּן ישֶׁר,

לִבְנֵי-עֹנִי יוֹרֶה משְׁכַּן הָאשֶׁר,

הָעִיזוּ אֲנָשִׁים!" — וּמִכָּל רוּחַ

הֲמוֹן אָדָם רָב חִישׁ אֵלָיו יֵאָסֶף.

וּמָה הֶרְאָה לָמוֹ? גִּלָּיוֹן פָּתוּחַ

וּבְתוֹכוֹ — עַפְרוֹת זָהָב וָכָסֶף.