מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ר' מאיר ב"ר יצחק

מאת: יוסף זליגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

ר' מאיר ב"ר יצחק / יוסף הלוי זליגר


חלק גדול מהנעימה הקדושה אשר אנחנו מרגישים מעבודת ה' של חג השבועות בא מהפתיחה הארמית אשר עשה ר' מאיר ב"ר יצחק לקריאת התורה1, וכדַי לדבר דברים אחדים על השיר היקר הזה ועל משוררו, עד כמה שהדבר ידוע לנו מתוך הספרים המזכירים אותו. ואולי נעורר בזה את אחד התלמידים להתחקות יותר אחרי שרשי האיש הגדול הזה, אשר זכה להיות מחמם הלבבות ביום הנשגב, יום מתן תורתנו, במשך כמה דורות.


ר' מאיר ב“ר יצחק ז”ל חי בורמישה בתחלת המאה התשיעית בימי רבותיו של רש"י. כרבים מחכמי הדורות ההם שר שירי תפלה, ויש מפיוטיו, אשר נכנסו אל סדר התפלות שלנו, ויש, אשר לא נכנסו, כי התוס' (ר“ה יא. ד”ה “אלא דיקא בחג”) כתבו: “ור' מאיר שליח צבור יסד במעריב של פסח “ומצות אפו ויאכלו בלילי חג פסח” ואינו במחזור שלנו. ואפשר, שפיוטים רבים, שאנחנו אומרים בחגים, יצאו ממנו, ואין אנחנו יודעים מבאר מי אנחנו שותים; כי לא בכל מקום רשמו הפיטנים את שמותיהם בראשי החרוזות. תוס' ורש”י מכנים אותו “שליח צבור”.


באמת היו כל הפיטנים חזנים, כי כן היה מנהג אבותינו בדורות ההם להעמיד שליחי צבור מגדולי התורה והשירה והזמרה. וכאשר עמד אחד ההם להתפלל, הוסיף מדעתו תפלות חדשות בחרוזים כפי מנהג הימים ההם. לכל פיוט עשה גם מנגינה מתאימה לו. זאת הננו מוצאים בספרי הקדמונים. ואמנם לא בארו לנו, באיזה אופן עברו השירים האלה מרשות היחיד לרשות הרבים. וקרוב הדבר, כי בעת אשר חבר אחד החזנים ההם איזה פיוט חדש, מסר אותו לתלמידיו לעשות ממנו העתקות רבות ולהפיצם בכל הקהל או שלמד את השירים האלה את כל הקהל לפני החג, כי החזנים-המשוררים האלה היו גם יושבים בישיבה ומלמדים תורה ברבים. על פי הסברה למד את אלה אחד מתלמידיו, אשר היו יודעי זמרה, גם את המנגינה לפני החג. ובעמדו אחרי כן להתפלל לפני התיבה הוסיף את שיריו עם מנגינותיהם, וחלק מהקהל עזר אחריו בזמרה. וכאשר התאזרח איזה פיוט בקהלה אחת, עבר אחרי כן מעט מעט גם לקהלות אחדות. כמובן יפה בזה כח הקהלות הגדולות מגנצה, ורמישה ושפירה, אשר שם היה מושב התורה, מכח יתר הקהלות, אשר קבלו את השפעתן מהן.


בעת אשר למד רש“י בישיבת רבו יצחק הלוי ז”ל בורמישה, היה שם ר' מאיר ב“ר יצחק שליח צבור. בתשובותיו מביא רש”י ראיה במקומות מסֻפקים בתפלה מהנוסחאות, אשר שמע מפי ר' מאיר ב“ר יצחק. ובכל המקומות האלה הוא מזכיר אותו בכבוד גדול. בסדורו (ה' ר"ה) הוא כותב: “ושמעתי מפי אותו צדיק ר' מאיר ב”ר יצחק; בשבלי הלקט (ס' ר"צ) יש בתשובת רש”י: “ושמעתי מפי אותו צדיק ר' מאיר ב”ר יצחק זצ“ל” ובמחזור ויטרי ס' קנ“ה הוא כותב: “ר' מאיר ב”ר יצחק ש”ץ מורמישה דקדק, שצריך לאמר “עלינו ועל כל עמו ישראל”; במקום אחר הוא כותב: “ור' מאיר ציר נאמן זצ”ל היה מתקן הדבר כך" או “ר' מאיר ש”ץ ההגון היה מתקן הדבר כן“. גם פרוש בכתוב מביא רש”י ממנו בפרושו בתהלים (ע“ג, י”א) “והראשון למדתי מדבריו של ר' מאיר ב”ר יצחק ש“ץ זצ”ל." באמת הננו יודעים כבר הרבה על טיב האיש הזה, אם רש“י ז”ל, אשר ידעהו פנים אל פנים, קורא לו בכל מקום: “צדיק”, “ציר נאמן” וכדומה, חשובה לנו עדותו יותר מאשר לו מכתבו עליו ספרים שלמים בדורותינו.


ואולי עוד יותר דעהו מדברי עצמו, כי לפי הכלל הידוע לקדמונינו, שאי אפשר להיות במסובב יותר מאשר בסבה, איזה מקור להבת קדש היה בלב הזה. אשר יצא ממנו השיר הנחמד “אקדמות”, אם רבבות אלפי ישראל בכל תפוצות אשכנז ופולין שואבים ממנו רגשי רוממות עוד היום אחרי תשע מאות שנים! המנגינה, אשר צרף אותה אל שירו “אקדמות”, איננה מקורית כי אם לקוחה מהקדוש של ימים טובים, וכנראה היא עתיקה מאד. בשמוש מנגינת קדוש לאקדמות יש טוב טעם דק מן הדק; כי באמת שר את כל שירתו על הנקֻדה הזאת, שעם ישראל מתפאר בתורתו ובז לכל העמים הרבים המנסים להניא את לבבו מדרך האמת ומבטיחים אותו להנחילו כבוד וכל טוב העולם הזה אתם. בתור חזן הרגיש ר“מ בר”י, כי המנגינה של “אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון”, הנה פרוש מלא לגאוה הלאֻמית המתבטאת בדברים האלה. וזה עורר אותו לשורר שירה לשמה במנגינה ההיא, אשר השירה והזמרה יחדו עשויה לרומם את הנפש הלאֻמית וללעֹג לנפשות השפלות המנסות להשפיל אותה אליהן. את השיר הנחמד הזה יעד לשעה הקדושה, אשר בני ישראל באים לקבל את תורתם מחדש.


וכמו שהניסו הוא ויתר הפיטנים את שיריהם אל תוך התפלה וברכות שמע למען קדש אותם בקדֻשת התפלה של אכה“ג, כן מצא לו ר”מ בר“י דרך להכניס את “אקדמות” אל תוך קריאת התורה אחרי ברכת התורה של הכהן. ולשם זה כתב את השיר בארמית, כי בימיו נהגו עוד לקרא את התרגום הארמי אחרי כל פסוק כמנהג האמוראים וכן מנהג אחינו התימנים עד היום הזה. כנראה היה אחר קורא ור”מ בר“י מתרגם. ובתור הקדמה לתרגום של “בחדש השלישי” נתן את הרגשות, אשר הרגיש הוא והדומים לו בשעת קבלת התורה. ואין לשכֹח, כי “אקדמות” הושרה בין הרדיפות של ד' תשע”ב ובין מסעי הצלב של תתנ"ו. ובעצם ימי הבעאות והרשעות ההם, זרחה השמש החכמה והשירה בבית יעקב בתֹק, עז, ואחרי אשר חדלו מלתרגם, לא זז המנהג ממקומו, שהכהן מברך ברכת התורה ואחרי קריאת הפסוק הראשון הנעימו “אקדמות”, עד אשר באו האחרונים ויבטלו את המנהג הזה, אשר לא התאים עוד לזמנם, וינהיגו להנעים “אקדמות” לפני ברכת התורה.


ב“פרק שירה” הננו נותנים תרגום עברי לשיר הנעלה הזה וראשי החרוזים הם כמו בארמית א“ב ואחרי כן:מאיר ב”ר יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים, אמן חזק ואמץ!"


נדפס בשבועון “בת-קול” גל' כ', לבוב תרע"ג.


  1. אקדמות.  ↩

יוסף זליגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף זליגר
רקע
יוסף זליגר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף זליגר

  1. כדברך (שירה)
  2. אל האדון ד"ר עמיל ביק בלבוב (מכתבים)
  3. יַחְדָו (שירה)
  4. הארנבת והשפן (מאמרים ומסות)
  5. דרישה אל המתים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף זליגר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף זליגר

יצירה בהפתעה
רקע

שני משלים

מאת חיים נחמן ביאליק (משלים)

חמשה קבצנים עִורים הלכו יחד אחוזי-יד דרך יער עבות. רבץ לפניהם בַּדרך פיל גדול מאד והם לא ידעו. נכשלו בו ונפלו. חרדו חרדה גדולה והתחילו למשש ולגשש סביבותם, לדעת מה המכשול אשר לפניהם. עלתה ביד האחד אֹזן מאזני הפיל. מִעך ומִשמש בה – והנה היא רכה, מתקמטת ומתפשטת בידו כעין המַטלית, קרא ואמר:

– אחי, סמרטוטים לפנינו! גל של סחבות!

השני גִשש ומצא את הבטן, צעק בקול:

– תֵּל! תֵּל גבֹה ומשֻפָּע!

מִשש גם השלישי ובחלקו עלה הזנב. הכריז על המציאה:

– חבל עבות! נכשלנו בחבל!

הרביעי משש ומצא רגל. תפס בה וצוח:

– קורה! קורה שופעת וכבדה!

אז התרגז החמישי, החזיק בקרנות השן, אשר עלו בידו, וצעק בכל כחו:

– שקרנים! חַרבות צורים פגעו בנו! חֲרָבות שנוּנות בעלות פיפיות!

ככה צעקו העִורים ורָבו בחזקה וכמעט שבאו לידי מהלומות. כל אחד החזיק בשֶלוֹ בשתי ידיו וכל אחד היה בעיני שאר חבריו כשוגה ומַשגה. עבר עליהם פִקח אחד ושמע דברי ריבם. הניע עליהם ראש ואמר:

– אוי, עִורים, עִורים! אילו היו לכם עינים לראות את כל אשר לפניכם יחד,

כי עתה נוכחתם לדעת, עד כמה ֹשְגִיתם כֻלכם. הן כל אחד מכם דוֹן ידין על פי הפרט הקטן והבודד אשר תפשה ידו. ואולם באמת, הלא אין פה לפניכם לא תל ולא קורה, לא סחבות ולא חבל עבות ולא חרבות.

– ומה אפוא יש פה? – שאלו העִורים פה אחד והם משתאים ותאֵבים מאד לדעת.

– פיל! – ענה הפקח – השומעים אתם? פיל!

ב. שלשת החֵרשים

שני רועים חֵרשים רעו צאנם בשדה איש על יד רעהו, וַיְכֶל לחם האחד מילקוטו. וילך הרועה ההוא העירה להביא לו משם מזון ואת צאנו נטש על רעהו. כאשר שב הרועה מן העיר וירא כי שלום לצאן, ויבחר מן העדר טָלֶה פִסֵח בן-יומו וישאהו אל רעהו ויאמר:

– הנה לך מתנת תודה, רעי, עקב אשר שמרת את צאני תחתי עד שובי.

ואולם הרועה השני לא שמע את דברי רעהו ויאמר בלבבו: אין זאת כי אם בא זה להתגולל עלי על דבר שְיֵהוּ הצולע, על כן ענהו ויאמר:

– חי נפשי ונפשך, אחי, כי ידי לא היתה בַטָלֶה. לא ראיתיו ולא ידעתיו.

ואולם גם הרועה הראשון לא שמע את מענה רעהו ויאמר בלבו: אין זאת כי אם קטנה המַתּת בעיני רעי, על כן נִסה לפתותו ויתחנן:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.