מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

טִפָּה זוֹ מַה-תְּהִי עָלֶיהָ?

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עַל רֹאשׁ קוֹלְמוֹסִי טִפַּת-דּיוֹ יוֹשֶׁבֶת

וַאֲנִי יוֹשֵב וּמְדַמֶּה וְנַפְשִׁי חשֶׁבֶת:

מַה-אֶכְתֹּב? טִפָּה זוֹ מַה-תְּהִי עָלֶיהָ?

הֲתַהָפֵךְ לְמִזְמוֹר אוֹ תִהְיֶה לְקִינָה,

הַאֶפְצַח עַל תַּעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם רִנָּה

אוֹ אֶעֱשֶׂה מִסְפַּד עַל תֵּבֵל וְהֲבָלֶיהָ?

הַלְמַשּׂוּאוֹת נֶצַח פְּעָמַי אָרִימָה,

אוֹ אֶל חַיֵּינוּ עָתָּה פָּנַי אָשִׂימָה

וַאֲסַפֵּר גְּדוֹלוֹת מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל?

הַאֲסַפֵּר מִלְחֶמֶת אַבְרָם וּכְדָרְלָעֹמֵר,

אוֹ גְּבוּרַת הַצַּדִּיק בְּיוֹם לַ"ג בָּעֹמֶר,

כִּי כָבַשׁ אֶת לִילִית אֵשֶׁת סַמָּאֵל?

הַמְּקוֹם גַּן-הָעֵדֶן אֲחַפֵּשׂ חַפֶשׂ,

אוֹ אֶרְשֹׁם בִּכְתָב אֱמֶת בִּצֹּאת הָרֶפֶשׁ

בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נֹכַח פָּנַי?

אוֹ אָמֹד בַּקָּנֶה בִּצֹּאת אֲחֵרוֹת,

בָּם טָבְעוּ אֲבוֹתַי מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת,

בָּם טָבַעְתִּי אָנִי, בָּם יִטְבְּעוּ בָּנָי?

הַאֲדַבֵּר עַל בְּנֵי הַדּוֹר רָם הָעֵינָיִם,

שֶׁבָּנוּ הַמִּגְדָּל לַעֲלוֹת שָׁמַיִם

וּמֵרִיב לְשׁוֹנוֹת עֲצָתָם בִּלֵּעוּ,

אוֹ עַל דּוֹר הַהַפְלָגָה שֶׁבְּיָמֵינוּ

הַמִּתְאַמְּרִים לִבְנוֹת חָרְבוֹת עַמֵּנוּ

וּכְמוֹהֶם לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שׂפַת רֵעֵהוּ?

הַאַרְנִין מוֹצָאֵי עֵרֶב וָבֹקֶר,

אוֹ אֶקְרָא חָמָס וָשֹד עַל יֹקֶר

הַבָּשָׂר הַכָּשֵׁר גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת?

הַאְַתְנֶה אֲהָבִים בֵּין עַלְמָה וָעֶלֶם,

אוֹ אֶכְתּוֹב תּוֹלְדוֹת הַמַּגִּיד מִקֶּלֶם,

הַמֵּאִיר עֵינֵינוּ בִּדְרָשׁוֹת מְחֻכָּמוֹת?

בִּגְדֻלַּת רַבֵּנוּ אָשִׂים מִלָּתִי

הַמְּחַפֵּשׂ בַּנֵּרוֹת חֲטָאִים בִּקְהִלָּתִי,

כִּי מֵת בָּאַסְכָּרָה אֶחָד מִבְּנֵי בָנָיו,

אוֹ אֶקָּחֲכֶם אִתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם

וַאֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה הֶחָסִיד שָׁם

שֶׁבָּאוּ צִיצִיוֹתָיו וְטָפְחוּ עַל פָּנָיו?

אוֹ אֲסַפֵּר צִדְקַת פִּזְרוֹן גְּבִירֵנוּ

הַמְּנַדֵּב אַחַת בַּשָּׁנָה בְּבֵית כְּנַסְתֵּנוֹ

חַ“י כָּפוּל חַ”י בְּעַד פְּתִיחַת הָאָרוֹן,

וּמֵ“ת כָּפוּל מֵ”ת יִתֵּן כָּל שָׁבוּעַ

בִּכְנֶסֶת אַחֶרֶת לְצֹרֶךְ יָדוּעַ

בְּעַד אַחַד עֲנָק וְרָבִיד עַל הַגָּרוֹן?

אוּלַי הַשָּׁמַיְמָה אֶזְרֹק טִפָּתִי

וּתְהִי לִמְטַר גֶּשֶׁם וְתִתַּךְ דִּמְעָתִי

עַל שֶׁבֶר בַּת-עַמִּי הַגָּדוֹל מִיָּם,

אוֹ אוּלַי לְטִפַּת מָרָה אֶהֶפְכֶנָה

וּבִפְנֵי רֹעֵי הָאֵפֶר אֶזְרְקֶנָּה,

זוּ כִּלּוּנוּ בְּהַבְלֵיהֶם, שָׂמוּנוּ לֹא-עַם?

אוֹ טוֹב כִּי אֶחְדָּל מִשִּׁירִים וְסִפּוּרִים

וּסְלִיחָה אֲחַבֵּר לְיוֹם הַכִּפּוּרִים,

אוֹ “עַל חֵטְא” חָדָש עַל פִּי “תְּמַנְיָא אַפֵּי”

אָז יֵצְאוּ חֲרוּזַי וְיָפֻצוּ בְּכִפָּה…?

עוֹדֶנִּי חשֵׁב וַתִּיבַש הַטִּפָּה,

וָאֹמַר: מַה-טּוֹב! וַהֲנִיחוֹתִי אֵת כַּפִּי.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

הפשטן הצופה למרחקים

מאת בר טוביה (מאמרים ומסות)

(לאלכסנדר זיסקינד רבינוביץ במלאות לו שבעים שנה)


א

לפני ארבעים שנה בערך נכנס אל עליית הספרות העברית אורח חדש. העלייה שוממה ועזובה בימים ההם, כי נפגל ונפסל אליל ההשכלה שמשל בה בכיפה, ועובדיו נתפזרו – ברובם – לכל רוח. האורח היה משונה במקצת: סוציאליסטן יהודי בעל זקן – ואפשר גם פיאות? – מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין, והוא נושא את בית-שחיו הימני תיק של ספרים ארוכים וכרסניים, נחלת אבות מבית-מדרשם של שם ועבר, ותחת בית-שחיו השמאלי – חבילה של ספרים קצרים וכרסניים, ילדי נכרים, ירחונים כנעניים.

אמת, לא עמד איש לקבל את פני האורח המוזר בשאלות ותמיהות: מאין ולאן? אולי לא היה גם מי שהרגיש בבוא היהודי החדש, ואולי לא היה יהודי זה יודע גם מה להשיב לשואליו דבר. כי נראים הדברים, שלא היתה בידו כל תכנית מפורטת על סעיפיה וסעיפי-סעיפיה לאמור: כזה ראה ועשה, – ואם לאו – תקומה לא תהיה לך, חלילה, בית ישראל! מכל אלה לא היה לאורח מאומה – אלא מה היה לו? הרצון לעבוד ולהועיל בכל כוחותיו – בלבבו, ועט סופרים מתנהג בקלות וברחבות – בידיו. ומכיוון שנכנס אל עליית הספרות העברית וישב אל שולחן הכתיבה, ניגש תיכף ומיד אל העבודה ושוב לא פרש ממנה.

ודרך עבודתו כדרך כניסתו: מה כניסתו בחשאי ובענווה, אף עבודתו בשובה ונחת; לא במרוצה ולא בחיפזון, וגם לא בסופה ולא בסערה.

וסיסמה צנועה וענוותנית לו: הפשטות והתועלת. כי פשוט האיש, פשוט לכאורה עד למאוד. הוא פשוט, וכלי עבודתו פשוטים, ולתוך הדיו שלו אינו מערבב כלום מאותם הסממנים העשויים לצודד נפשים ולקסום ללבות רכים וקשים.

פשוט הסופר – אולם הדרך, שבו הלכה נפשו עד בואה אל הספרות וגם אחרי כן, איננה פשוטה כל-עיקר, ולכשתמצא לאמור: סבוכה ומסובכת ונפתלה ביותר.

הלוא זאת הדרך, שבה הלכו רבים וטובים מבני ישראל, ולא רק בימים ההם: הדרך מבית-המדרש הישן ועליותיו ולשכותיו וצלעיו אל עולמו של יפת, רחב-הידיים ורב-השבילים, שמדרכיו ומצידי דרכיו לא בנקל יימצא המוצא, אשר ממנו ישובו אל מקום ממנו באו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.