אָכֵן, מוּזָרוֹת הֵן הָיוּ פּגִישׁוֹתֵינוּ,
תֵּבֵל.
הָאֲנִי שֶׁהִקְדַּמְתִּי? אִם דַּרְכֵּךְ נִסְתָּרָה?
כִּמְאֻהָב, כְּמוֹ נַעַר, אֲנִי עוֹד שׁוֹאֵל.
מָה הַקּוֹל הִתְהַלֵּךְ – עֵת נוֹעַדְנוּ יַחְדָּו –בֵּין עֲלֵי הָעֵצִים? מָה הֶחְבִּיא, כִּי הִרְעִישׁ?
אָז אֲבָלַ כְּ“קַדִּישׁ” צַעֲדוֹ שֶׁל הַהֵלֶךְ,
אָז יָרַד בְּחָפְזָה אֶל הָאֹפֶל הַכְּבִישׁ – –
אַךְ כְּבִישִׁי שׁוּב עוֹלֶה. אֵלַיִךְ. לָאוֹר.נַעְנְעִי אֶת רֹאשֵׁךָ: הֵן, גַּם מִחוּץ לַגָּדֵר!
לַמֶּרְחָב הַגָּלוּי! הֵן הַחֵץ יֵאָסֵף
וּפָרְחוּ הַדְּרָכִים – הַקּוֹסֵם שֶׁאֵרֵר – –
נִצְעַד עִם גְּלִין-גְּלַן שֶׁל גְּמַלִּים אֱלַי עֶרֶב:כָּל הַהוֹד בַּמִּצְעָד, הַמִּצְעָד הוּא הָרֹן – –
אַךְ הֵן טוֹב, כִּי עַם בֹּקֶר נַשְׁכִּים לֶהָרִים
וְהָלַכְנוּ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן.
וְאוּלַי נָרוּץ שְׁנֵינוּ, יְחֵפִים וּפְרוּעִים,עַם הֲמוֹן מַעְיָנוֹת-פִּרְחָחִים בַּגָּלִיל.
הָהּ, תְּנִי-נָא, נָנוּחַ עַתָּה בְּצֵל דֶּקֶל
וָתִיק עַם כִּנֶּרֶת – עֻלְפֶּה גַּם הַשְּׁבִיל – –
נִפָּגֵשׁ עֲלֵי כֵף, בְּשַּׁחַק קְשֵׁה-הָעֹרֶףעִם צִלּוֹ שֶׁל עָנָן – עֲלֵי כֵף בְּלֶב-יָם;
בִּקְהַל כַּלָּנִיּוֹת נִתְרָאֶה בַּגִּלְבּוֹעַ,
עֵת יִצְהַל הָאֲדָר וְיָרֹן מְבֻסָּם.
נִפָּגֵשׁ! בְּיוֹם דָּלֶ"ת פָּשׁוּט וַעָנָווְנֹאמַר – אֶזְרוֹעוֹת – מִזְמוֹר-צֶקֶת לַגָּג;
נֵצֵא יַחַד, כְּצֵאת שׁוֹאֲבוֹת אֱלֵי נַחַל,
אַל שַׁבָּת וְאֶל חָג.
– הַשֻּׁלְחָן לֹא עָרוּךְ וָחֹל הַשַּׁבָּת.אֶל הָעֶצֶב יוֹרְדִים הַדְּרָכִים – –
אַךְ אֲנִי אֲצַפֶּה לָךָ, דּוּמָם אֶעֱרָךְ פֹּה
בְּסוֹד אַחָיוֹת וְאַחִים.
תרצ"ח