מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בִּקּוּר

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לחיה


בָּעֶרֶב, בַּסְּתָו, בִּצְרִיף-פּוֹעֲלִים, בַּמּוֹלֶדֶת,

עֲפַר הָרִצְפָּה, סִדְקֵי הַקִּירוֹת הַדַּקִים,

בְּקֶרֶן-זָוִית עֲרִיסָה בְּלִבְנַת כִּסּוּיֶיהָ,

בַּחַלּוֹן – מֶרְחַקִּים.

הַנְחוּנִי כְּאָז, עָמָל עַקְשָׁנִי וְתוֹחֶלֶת!

שֶׁלָּךְ אָנֹכִי, דַּלּוּת סַבְלָנִית וּבָרָה!

נִגְּשׁוּ תִינוֹקוֹת, הִסְתַּכְּלוּ, הֶחֱרִישׁוּ, עַל מַה זֶּה

נֶעֶצְבָה הַדּוֹדָה הַזָּרָה?

שלהי קיץ, תרפ"ט

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

אדם ובהמה, או: צער בעלי חיים

מאת שלמה רובין (מאמרים ומסות)

רבת שאלו חקרו ודרשו חכמים משיבי טעם: מי נתן לבן האדם את הרשות ואת המשפט להתנפל על בעלי חיים בחזק זרועו ובמזמת ערמתו, לכבשם לו לעבדי עולם, לרדות בהם בשבט ברזל, ולעבוד בהם בפרך, לגזול צמרם ושערם ועורם מעל בשרם? את שארם יאכל ואת עצמותם יפצח ויגרם, והיה הבעח"י בידו למסוס נוסס?

הן הבעח“י נוצר, אם לא בצלם האדם, עכ”פ בדמותו, כי דומה החי לאדם בבנין איבריו ובתואר יצוריו, חיצונים כפנימים, כי טבע אחד לשניהם בחייהם “וכמות זה כן מות זה” – החי יחוש ויאכל וישתה ויעכל ויחלה וימות כאדם, הכל כאשר לכל בזיווג זו“נ בעבור פרי בטן ובלידה אדם ובהמה נשתוו, וגם בעל נפש הוא החי, וכבר יחסה התורה נפש לחי כמו לאדם, שכן מכונה " נפש חיה” בהמה ורמש וחיתו ארץ (בראשית א' כ"ד ל‘, ט’ י') וגם האדם אחרי אשר נפח אלהים באפיו נשמת חיים (שם ב' ד') וזהו שמזכירים חכמי עמנו בשם " הנפש הבהמית“, והסופר הקדמוני פלוטארך ביקש להוכיח בראיות שגם נפש משכלת שוכנת בבעח”י. החכם הנוצרי כריזוזטומס בח“ב מספרו אומר כי תלמידי מני הפרסי מיחסים חלק אלוה ממעל אל כל בעח”י שנפשם אצולה ממרומים. ובמאה שעברה בירר הפילוסוף האשכנזי Mayer כי יש נשמה לבעלי חיים; וא“כ גם בנפשם ובנשמתם דומים הבעח”י אל האדם, " ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ“? (קהלת ג' כ"א). ובאמת מבררי השארת הנפש במופתים הגיוניים וטבעיים לא נמנעו מיחס השארה גם לנפש כל חי, והמתפלספים בשיטת לייבניטץ קיימו וקבלו השארת הנפש גם לנשמת בהמה חיה ועוף, ונוטה לזה גם הרמבמ”ן בספרו פאֶדאָן על השארת הנפש. – הקראים האמינו גם בשכר בעח“י לעוה”ב, כמו שנמצא בהלכות שחיטה שח ר' ישראל המערבי " ויהיה מאמין כי יש לחיה תמור טוב תחת כאבה“, ורמוז גם במאמר קדמוני באגדה " שאין הקב”ה מקפח שכר כל בריה" (ועיין הרמב“ם בפ' י”ח לשלישי מהמורה ור“ס גאון באמונות ודיעות מאמר ג' והרמבמ”ן בספרו פאֶדאָן הנ"ל פרק עשירי) –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.