מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בִּקּוּר

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לחיה


בָּעֶרֶב, בַּסְּתָו, בִּצְרִיף-פּוֹעֲלִים, בַּמּוֹלֶדֶת,

עֲפַר הָרִצְפָּה, סִדְקֵי הַקִּירוֹת הַדַּקִים,

בְּקֶרֶן-זָוִית עֲרִיסָה בְּלִבְנַת כִּסּוּיֶיהָ,

בַּחַלּוֹן – מֶרְחַקִּים.

הַנְחוּנִי כְּאָז, עָמָל עַקְשָׁנִי וְתוֹחֶלֶת!

שֶׁלָּךְ אָנֹכִי, דַּלּוּת סַבְלָנִית וּבָרָה!

נִגְּשׁוּ תִינוֹקוֹת, הִסְתַּכְּלוּ, הֶחֱרִישׁוּ, עַל מַה זֶּה

נֶעֶצְבָה הַדּוֹדָה הַזָּרָה?

שלהי קיץ, תרפ"ט

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

למראשותיו של גוסס

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)


לפנות אחד הערבים נגש שמש הגן-עדן, – מלאך עוטה אור, נאצל מכסא כבודו, יתעלה, כשאר המלאכים, – אל אחת מארובות השמים ויפתחנה, וַיוצא את ראשו בדאגה אל השמש השוקעת, וישאל:

– חמה, שמא יודעת את, מה היה לליבּל שלנו?…

החמה שוקעת ושותקת; אינה יודעת…

והכניס המלאך את ראשו בדממה לפנים, ויסגור את הארובה וישב למקומו עצוב-רוח משהיה.

ולא לחנם נעצב אל לבו המלאך.

שלוש פעמים ביום היה נשמע קולו של ליבל במרומים, שלוש פעמים ביום היה

מרעיש עולמות בתפלתו… וה“אחד” שלו, כשהוא קורא את “שמע”, רועד וסולד בכל שבעת הרקיעים, רועד וסולד, ומתנפל לפני כסא-הכבוד, ומתפוצץ אל הדום הכסא, ומתפורר להמון גרגרי כסף, רוחשים ומצלצלים והומים כהמון צפרות-קיץ, המתגעגעות ושואפות אל הלהב, ונמשכות לתוכו, ונשׂרפות בו מתוך תענוגים של יסורי אהבה.

ועוד היום בבוקר נשמע קולו של ליבל בתפלת שחרית, אך בשעת המנחה נעדר. והתפלא המלאך, אך בלבו אמר:

– אין זאת, כי אם טרוד היה ליבל במצוָה גדולה, ושכח להתפלל מנחה, ויתפלל שתי “שמונה-עשׂרות” במעריב.

והנה היום פונה; והתפלות מכל תפוצות ישׂראל עלו, אך קולו, קול ליבל, לא נשמע. ונפגמה תפלת העולם, נפגמה שירתו. כלי-זמר מן השובחים שבמקהלה נשתתק; מיתר של כנור ראשון פקע ונאלם דום – והתעצב אל לבו המלאך…

והשמש בדומיה שוקעת, ולהצללים, הכלואים במסתרים, נתּנה רשות לצאת ממחבואיהם… וזחלו מנקרות צורים על שׂפת הים, מבורות שׂיחין ומערות במדבר, מבין סבכי-אלונים, ענפים ועלים ביערות, ועלו להתפשט על פני הישוב ולכסות את עין הארץ…

ושקעה השמש כליל, ותצא נכחה לבנה עגומה עם המון-המוני כוכבים נוצצים. וכלם רוקמים ושוזרים בלאט כסות-קסמים – כסות-לילה לאדמה העיפה:

– נומי את שנתך, אדמה. הגיעה ממשלת הלילה…

ובשקוע השמש, שקעה במרומים החיה, שבמצחה טבוע החותם “אמת”, ויחד עם הלבנה עלתה מעבר השני החיה, שבמצחה טבוע החותם “אמונה”.

ובדממת-הערב – לפני נשמות בני-אדם ישנים נפתחו בלאט שערי השמים, והנשמות עפות; עפות ועולות הן המונים-המונים, לעשׂות את המוטל עליהן – לכתוב בספר השמים את אשר עשׂו מן הבוקר עד הערב.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.