מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
גורדון, י"ל. (אין תאריך). משלי יהודה: האדם והצפע. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-05-22. http://bybe.benyehuda.org/read/702
MLA:
גורדון, יהודה ליב. "משלי יהודה: האדם והצפע". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-05-22. <http://bybe.benyehuda.org/read/702>
ASA:
גורדון, יהודה ליב. אין תאריך. "משלי יהודה: האדם והצפע". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-05-22. (http://bybe.benyehuda.org/read/702)

משלי יהודה: האדם והצפע

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

משלי יהודה: הָאָדָם וְהַצֶּפַע / יהודה ליב גורדון

אִישׁ אֶחָד רָאָה צֶפַע

וַיֹּאמַר: "עַתָּה אֶגְמוֹל גְּמוּלָה

לַתֵּבֵל, טוֹבָה מִכָל סְגֻלָּה.

מִכָּל עשֶׁר וְשֶׁפַע".

לִדְבָרָיו אֵלֶה, הַחַיָּה הָרָעָה

(הוּא הַנָּחָשׁ, לֹא הַגֶּבֶר!)

נִתְפָּשָׂה וּבִכְלִי שָׂק הוּבָאָה.

אַף הוֹאִיל הָאָדָם הוֹרִידוֹ קָבֶר

מִבְּלִי דָרשׁ אִם יֵשׁ בּוֹ חֵטְא אִם אָיִן;

אֶפֶס לִבְלִי יַעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רוֹצֵחַ,

לִשְׁפּוֹךְ דָּם מִבְּלִי מִשְׁפָּט, עִם תּוֹכַחַת

דִּבֶּר עִמּוֹ קָשׁוֹת לֵאמֹר: רַע עָיִן,

סֵמֶל הַמַּשְׂטֵמָה, כָּל תַּגְמוּל שׁוֹכֵחַ!

בַּעֲוֹן רָעַת לִבְּךָ אוֹרִידְךָ שָׁחַת,

וּבִעַרְתִּי מִן הָאָרֶץ מָוֶת וָעֶכֶס

לִבְלִי עוֹד יָרִימוּ לַתָּפְתֶּה מֶכֶס.

וַיַעַן הַנָּחָשׁ בִּלְשׁוֹן אֶפְעֶה וַיֹּאמֶר:

אִם כֹּה תִשְׁפֹּט וּתְנַכֵּא מִן הָאָרֶץ

כָּל שֹׁלְמֵי רָע, כָּל פֹּרְצֵי פָרֶץ,

מִי יַעֲמֹד אֵפוֹא מִכָּל יַלְדֵי חֹמֶר?

נַס נָא לִבֶּךָ וּבְחָן דַּרְכְּךָ אָתָּה

אִם לֹא מִשְׁפָּט זֶה גַּם עָלֶיךָ יֵחָרֶץ!

וַאֲנִי הִנְנִי הוֹלֵךְ לָמוּת עַתָּה, —

כִּי בְיָדְךָ הִנֵּנִי

אִם תַּחְפֹּץ תְּמִיתֵנִי. —

אַךְ לִפְנֵי מוֹתִי, אַל יִחַר אַפֶּךָ,

אִם אַגִּיד כָּל לִבִּי, לֹא אֶשָּׂא פָנֶיךָ.

דַּע כִּי צוּר מַחֲצַב כָּל הַוּוֹת וָכָחַשׁ,

כִּי סֵמֶל הַקִּנְאָה אֶל בֹּגְדֵי בֶגֶד,

כִּי מַעְיַן כָּל עָמָל וּמְקוֹר כָּל שֶׁבֶר

לֹא הַנָּחָשׁ כִּי אִם — הַגֶּבֶר!

כִּשְׁמֹעַ הָאִישׁ אֶת דִּבְרֵי הַנָּחָשׁ

וַיִּתַּר אֲחֹרַנִּית וַיַּעֲמֹד מִנֶּגֶד:

"עַז מֵצַח! — קָרָא — מָה עַזּוּ אִמְרֵי פִיךָ;

הִנְּךָ בְיָדִי, לוּ חָפַצְתִּי הֲמִתִּיךָ!

אֲבָל עוֹד רֶגַע אֶחָד אוֹתְךָ אָחֹן

עַד מִשְׁפָּטֵנוּ לִפְלִילִים נקְרִיבָה".

טוֹב! — עָנָה אוֹתוֹ הַהוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן.

עַל יָדָם בָּאָחוּ פָּרָה רָעָתָה,

וַתֵּשֵׁב הִיא לִשְׁפֹּט וּשְׁנֵיהֶם קָמוּ

וּלְפָנֶיהָ דִּבְרֵי רִיבֹתָם שָׂמוּ,

וָהִיא, עַצֻּמוֹתֵיהֶם אַחֲרַי כִי הִקְשִׁיבָה:

מִי הוּא זֶה לֹא יֵדַע — אוֹתָם עָנָתָה —

כִּי כֵנִים הֵמָּה דִּבְרֵי הַצִּפְעֹנִי?

וּמִי זֶה עֹוד יוּכַל יָעִיד כָּמוֹנִי

כִּי לֵב הָאָדָם רַע כָּל חֶסֶד שׁוֹכֵחַ?

הֵן זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אוֹתוֹ כִּלְכַּלְתִּי,

מֵעֲטִינַי הֵינַקְתִּיו חָלָב וָלֵחַ,

מִיּוֹם עַד לַיְלָה בַעֲבוּרוֹ עָמַלְתִּי,

אֲנִי גַּם עוֹלָלַי אֲשֶׁר יָלַדְתִּי;

אַחֲרֵי כֵן כִּי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי

בִּמְקֻצְעֹת רֶפֶת גַּלְמוּדָה הָעֳמַדְתִּי,

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב צָמַאתִי רָעַבְתִּי

עַל אֵבוּס רֵק אֵין מִסְפּוֹא אֵין תֶּבֶן,

אַף אֻסַּרְתִּי לִבְלִי אֵצֵא מִמְּעוֹנִי

פֶּן דָּבָר אֶמְצָאָה לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנִי.

וְאַךְ לָאָדָם לֵב כָּזֶה לֵב אָבֶן!

כִּי לוּ לִשְׁפִיפֹן הִקְדַּשְׁתִּי עֲבֹדָתִי

לֹא הָיָה זֶה חֶלְקִי בִּימֵי שֵׂבָתִי.

הָאִישׁ הִשְׁתּוֹמֵם עַל עַזּוֹת הַפָּרָה:

"אַךְ מֻכַּת שִׁגָּעוֹן הִיא, אוֹ אִוֶּלֶת;

יִשְׁפֹּט נָא הַשּׁוֹר בֵּינֵינוּ" — קָרָא.

“יִשְׁפֹּט!” עָנְתָה הַחַיָּה הַזֹּחֶלֶת.

נֶחֱרָצָה, נֶעֱשָׂתָה. הַשּׁוֹר הִקְרִיב אֵלֵימוֹ

וּבְשׂוֹם שֵׂכֶל שָׁמַע אֶת כָּל מִלֵּימוֹ

וַיַּעֲנֵם לֵאמֹר: הוֹאִילוּ וּשְׁמָעוּ

תּוֹלְדוֹת חַיַּי, וּמִשְׁפַּטְכֶם תֵּדָעוּ;

הֵן מִיּוֹם הִוָּלְדִי לָאָדָם אֲנִי עָבֶד!

אֲנִי אַנְהִיג רֵחַיִם, גִּתּוֹת אֶדְרֹכָה,

וּלְהֵיטִיב נִיר שָׂדֵהוּ הַדֹּמֶן אוֹצִיאָה.

אֲִי אֶשָּׂא עֹל, מַחֲרשֶׁת אֶמְשֹׁכָה

אֶשָּׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, הָעֳמָרִים אָבִיאָה —

וּבִשְׂכַר עֲמָלִי מַה-יִּזְבְּדֵנִי זָבֶד?

דָּרְבָן וּמַהֲלֻמּוֹת, מַקֵּל וָשֵׁבֶט!

כָּל עוֹד בִּי כֹחַ כֵּן אֻכֶּה, אֻחָבֶט,

עַד אֶזְקַן, עַד יָנוּס מֶנִּי כֹּחַ וָלֵחַ,

אָז יוֹסִיף עוֹד עַל אַכְזְרִיוּתוֹ פֶּשַׁע,

וּלְכַפֵּר חַטֹּאתָיו כִּי הִרְבָּה רֶשַׁע

יִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמִי עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.

"גֶּשׁ-הָלְאָה, עַד שָׁוְא וּכְזָבִים יָפֵחַ!

— גָּעַר בּוֹ הַנִּשְׁפָּט בְּחֵמָה בֹּעֶרֶת —

גַּם בִּדְבָרֶיךָ הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת!

לֹא אֶחְפֹּץ עוֹד בָּךְ שׁוֹפֵט כַּתֹּהוּ;

זֶה הָעֵץ יִשְׁפֹּט הָעוֹמֵד נִכְחֵנוּ!"

וּמֶה עָנָה הָעֵץ? הָהּ כְּמוֹהֶם כָמוֹהוּ

הִצְדִּיק אֶת הַנָּחָשׁ, הֶאְשִׁים אַחֵינוּ

עַל רֹעַ לִבָּם, עַל מִשְׁלוֹחַ יָדָם,

בֶּאֱמֹר כִּי גַם הוּא הִגְבִּיר חַסְדּוֹ עַל הָאָדָם

וַיְהִי צֵל לוֹ מֵחֹרֶב, מַחֲסֶה מִזֶּרֶם,

וַיַּנְוֶה כָּל גַּן וַיְיַפֶּה כָּל כֶּרֶם,

וַיִּתֵּן נִצָּה בָּאָבִיב, בָּאָסִיף פֶּרִי,

צֶאֱלִים בַּקַּיִץ, בַסְּתָו אוּר כִּירָיִם —

וּבַמֶּה יִגְמֹל לוֹ זֶה בֶּן הַמֶּרִי?

כִּי יָנִיף הָאִכָּר בַּרְזֶל עָלֵיהוּ

וּבְכַשִּׁיל יַכְשִׁיל כֹּחוֹ וִיקַצְּצֵהוּ

וּבְעוֹד הָיָה מַפְרִיחַ מֵרֵיחַ מָיִם.

כִּשְׁמֹעַ הָאִישׁ כִּי שֹׁפְטָיו כֻּלָּהַם

הִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, קָרָא בַּחֲמַת זָעַם:

"יִסָּכֵר פִּיכֶם, דֹּבְרֵי כָזָב וָשֶׁקֶר!

אַתֶּם מֵאַיִן, מִשְׁפַּטְכֶם מֵאָפֵע" —

וַיְנַפֵּץ אֶל הַצּוּר אֶת רֹאשׁ הַצֶּפַע.

בֶּן-אָדָם, הֶרְאֵיתָ אֶת כֹּחֶךָ,

אֶת הַצֶּפַע הָרַגְתָּ לֹא חָמַלְתָּ;

אֲבָל הַאִם בִּטַּלְתָּ

בָּזֶה אֶת דִּבְרֵי מוֹכִיחֶיךָ?

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

יציאת מצרים

מאת יחזקאל הטרגיקן / שלמה שפאן (מחזות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

ΕΞΑΓΩΓΗ

שְׂרִידֵי הַמַּחֲזֶה שֶׁל הַדְּרַמַּטִּיקוֹן יְחֶזְקֵאל “מְחַבֵּר הַטְּרַגֶּדִיּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת”

נדפס בספר “אדר היקר”, דברי ספרות ומחקר מוקדשים לשמואל אבא הורודצקי במלאות לו ע“ה שנה. הוצאת ”דביר“ ת”א, תש"ז.

מבוא

בין השרידים של הספרות ההיליניסטית היהודית, שפרחה באלכסנדריה של מצרים במאות האחרונות לפני ספה"נ, נשארו קטעים של יצירות פיוטיות, שבהן ניסו מחברים יהודים לזווג תוכן יהודי לקוח מכתבי-הקודש עם צורות ספרותיות יווניות. החשובים שבקטעים האלה הם חלקי הטרגדיה היונית.

(“היציאה” או, יותר נכון, “ההוצאה”), שנשתמרו בתוך כתביהם של אבות הכנסיה הנוצרית, קלימנס מאלכסנדריה ואבסבּיוס. שמו של מחבר הטרגדיה הוא יחזקאל, ואבסבּיוס מצרף לו את התואר “מחבר הטרגדיות היהודיות”. מתואר זה אפשר להסיק, כי “יציאת מצרים” לא היתה הדרמה היחידה בתוכן היסטורי-יהודי שחיבר יחזקאל. אולם מלבד פרט זה, שבא בעקיפין, אין לנו שום ידיעה ושום רמיזה על חייו ועל פעולתו של יחזקאל זה. אפשר רק לשער השערה מתקבלת על הדעת, שמקום ישיבתו היה באלכסנדריה, מרכז התרבות ההיליניסטית, הכללית והיהודית, וזמנו – המאה השניה או הראשונה לפני ספה“נ, שכן הקטעים מובאים אצל הסופרים הנוצרים לקוחים מכתביו של אלכסנדר פוליהיסטור, שחי במאה הראשונה לפני ספה”נ.

מה היתה מטרת היצירות האלה? ובראש וראשונה באו בוודאי לספק את הצרכים הרוחניים של הקהל היהודי, שמצד אחד החזיקו במסורת אבות, ומצד שני היתה לשונם הלשון היוונית, ולבם נמשך אחרי התרבות היוונית העשירה. מבחינה זו אפשר שיצירות אלה באו לשמש תריס בפני הנהיה אחרי התיאטרון היווני ובפני הקריאה ביצירות מיתולוגיות-אליליות. אולם מצד אחר אפשר גם שמטרתם של חיבורים כאלה היתה לקרב את הקהל הלא-יהודי לתולדות ישראל ולתורת ישראל, או שהיתה בהם מגמה אפולוגטית כל שהיא. בין כך ובין כך לא ידוע לנו, אם הדרמות האלה הועלו על הבמה, או שימשו חומר לקריאה בלבד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.