מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לאחד העם

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לְאַחַד הָעָם / חיים נחמן ביאליק

בְּמַזָּל לֹא-נֵדַע מַה-שְּׁמוֹ וּבֵין תִּלֵּי חֳרָבוֹת

בְּנֵי-זְקוּנִים לְעַמֵּנוּ הַשָּׂב עִם-חֲשֵׁכָה נוֹלָדְנוּ;

מְגֻדָּלִים מִנֹּעַר בַּצֵּל וַעֲלֵי קִבְרוֹת הָאָבוֹת –

לִקְרַאת א וֹ ר הַ חַ יִּ י ם בִּרְמַ"ח אֲבָרֵינוּ חָרָדְנוּ.

וְכָל-אֶחָד וְאֶחָד עִם נֵר הָאֱלֹהִים שֶׁבִּלְבָבוֹ

יָצָא בִּזְמַן בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת לְבַקֵּשׁ כּוֹכָבוֹ.

וְהַשָּׁעָה שְׁעַת תֹּהוּ וָבֹהוּ, שְׁעַת עִרְבּוּב הַתְּחוּמִים

שֶׁל אַחֲרִית וְרֵאשִׁית, שֶׁל סְתִירָה וּבִנְיָן, שֶׁל זִקְנָה וַעֲלוּמִים.

וַ אֲנַחְנוּ, יְלִידֵי בֵינַיִם, בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא-יוֹדְעִים,

לִפְנֵי שְׁתֵּי הָרְשֻׁיּוֹת גַּם-יַחַד מִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים;

וּתְלוּיִם בְּאֶמְצַע בֵּין שְׁנֵי הַמַּגְנִיטִים הַלָּלוּ

כָּל-רִגְשׁוֹת לִבֵּנוּ הַסְּתוּמִים אָז נָ בִ י א שָׁאָלוּ;

נְבִיא אֱמֶת, שֶׁיִּגַּע בְּצִנּוֹר לִבֵּנוּ וְיָבֹא

וְיַדְלִיק מִלְמַעְלָה, מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ, כּוֹכָבוֹ,

וְרוּחוֹ יְהִי הַמַּבּוּעַ לְכָל-הַהִרְהוּרִים

הַכְּבוּשִׁים בְּהַרְבֵּה לְבָבוֹת כַּחֲלֹמוֹת לֹא בְרוּרִים.

וּבְעוֹד מֶבָּטֵנוּ בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל תָּקוּעַ,

וּבְעוֹד אָנוּ תוֹעִים נוֹאָשִׁים וּקְטַנֵּי אֲמָנָה,

מִתְמַהְמְהִים עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וְשׁוֹאֲלִים: אָנָה? –

וַיְנַצְנֵץ כּוֹכָבְךָ, מוֹרֵנוּ, וּבְרֶמֶז צָנוּעַ

קְרָאָנוּ מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל וַיִּמְשֹׁךְ אוֹתָנוּ –

וְאֶל-תַּחַת כּוֹכָבְךָ הַיְחִידִי נִזְעַקְנוּ כֻלָּנוּ.

וּלְמִיּוֹם שֵׁבֶט אוֹרְךָ, הַמּוֹרֶה, עָלֵינוּ יָנוּחַ –

רְאִינוּךָ כַּאֲרִיאֵל הָאֱמֶת וּכְאֵיתַן הָרוּחַ,

נְקִי-דַעַת, צָנוּעַ וְטָהוֹר בַּסֵּתֶר כְּבַגָּלוּי,

בָּטוּחַ בַּאֲמִתּוֹ וּבְדַעַת אֲחֵרִים לֹא-תָלוּי,

דּוֹרֵךְ בִּשְׁבִילוֹ הַמְיֻחָד, בְּהִיר-עַיִן וְתַקִּיף,

נוֹשֵׂא גַחַלְתּוֹ בִּלְבָבוֹ לִפְנַי וְלִפְנִים

וְשׁוֹמֵר הַנִּיצוֹץ הָאַחֲרוֹן שֶׁל-הָאֱלֹהִים –

רְאִינוּךָ כְּכוֹכָב מֶרְכָּזִי הַנּוֹצֵץ וּמַקִּיף

גַּלְגִּלּוֹ – וּמוֹשֵׁךְ אֶת-כּוֹכְבֵי לִוְיָתוֹ מִסְּבִיבוֹ,

מְשַׁעְבְּדָם מֵרָחוֹק בְּכֹחַ נֶעְלָם לִנְתִיבוֹ;

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִבְדְּקוּ נַפְשָׁם לְאוֹרְךָ, וְרָאוּ

וְהִנֵּה גַם-הַרְבֵּה מֵאוֹרָם מִמְּךָ וּבְשֶׁלְּךָ הוּא.

שָׂא בְרָכָה, הַמּוֹרֶה, מִפִּינוּ, שָׂא בְרָכָה נֶאֱמָנָה

עַל כֹּל שֶׁלָּמַדְנוּ מִמְּךָ וְעַל כֹּל שֶׁנִּלְמֹדָה.

הַבְּרָכָה – זֶה יָמִים עַל-שָׁנִים בְּלִבֵּנוּ נִצְפָּנָה,

וּצְרוּפָה, מִשָּׁם עַתָּה יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת לְךָ: “תּוֹדָה!”

שָׂא בְּרָכָה מְרֻבָּה עַל כָּל-גַּרְעִין רַעְיוֹן נַעֲלֶה,

שֶׁנִּזְרַע עַל-יָדְךָ לְהַפְרוֹת לִבֵּנוּ הַשָּׁמֵם.

הַרְבֵּה לָמַדְנוּ מִפִּיךָ וְהַרְבֵּה מִמַּה-שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ

מָצָאתָ לְמַעֲנֵנוּ וַאֲנַחְנוּ מִיָּדְךָ יָרָשְׁנוּ –

וְאִם-יֵשׁ אֲשֶׁר גַּם-בְּדוֹרֵנוּ תְּנַצְנֵץ לִפְעָמִים

עוֹד רוּחַ קָדְשֵׁנוּ וּבְנֶפֶשׁ יְהוּדִי תִּתְגַּלֶּה –

כִּי-עַתָּה לֹא-זָרְחָה בְּאֶחָד מִכָּל-בְּנֵי הַגּוֹלָה

כַּאֲשֶׁר הִבְהִיקָה וַתַּזְהֵר בְּנַפְשְׁךָ הַגְּדוֹלָה.

לֹא-רַב צְבָאֲךָ, הַמּוֹרֶה, אַךְ לָנוּ יֵשׁ רָב –

פָּנֶיךָ הַמְּאִירִים עוֹד יֵלְכוּ עִמָּנוּ בַּקְּרָב.

וּבְשֶׁבַע דְּרָכִים אִם-נָפוּץ – יַאַסְפֵנוּ כּוֹכָבְךָ,

וּבַאֲשֶׁר הִנֵּנוּ נְכַוֵּן לִבֵּנוּ לִלְבָבְךָ

כְּאֶל פִּנַּת הַקֹּדֶשׁ. וַאֲנַחְנוּ אֱמוּנָה וּתְפִלָּה

כִּי מִי אֲשֶׁר “לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ” הִשְׁמִיעַ בַּתְּחִלָּה,

עוֹד יִתֵּן אֲבֻקּוֹת שֶׁל-אֵשׁ בְּיָדֵינוּ הַנְּטוּיוֹת,

וּלְקוֹלוֹ הָאַמִּיץ נִתְיַצֵּב כֻּלָּנוּ קוֹמְמִיּוּת,

וּלְמַעְלָה לְמַעְלָה אֶת-אֵשׁ הַלַּפִּידִים נָרִימָה,

וְנַרְאֶה בְיָד רָמָה לְעֵינֵי כָל-תְּפוּצוֹת הַגּוֹלָה

הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה

קָדִימָה!

טבת, תרס"ג.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

שבת שהושבתה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

…וחצי השבת כבר נעשׂה: גל האשפה כבר מוכן ומזומן אצל המפתן להשליכו החוצה, האטריות מונחות מוּדחות בקערה, ועוד מעט ויוּצק עליהן מלוא כף מרק, לבל יתדבקו והיו לאטריה אחת. על השולחן מתנוצץ בקבוק יין-שׂרף – יין לקידוּש. תחת המפה הלבנה – מפת משי, מרוקמת חוטי זהב וכסף – שתי חלות ל“המוציא”. וזרח האברך כבר רחוץ למשעי, בשתי אצבעותיו הוא סוחט את פאותיו הרטובות, ואשתו הצעירה מרים עומדת עליו ומנקה את בגדו.

– אה, שלומיאל – תתאונן בצחוק – כמה עברו מיום החתונה? שתים וחצי שנה? וראה נא את מלבושיך! רבב על גבי רבב! הבט נא אל הכנף!

ועל הכנף – רבב של חלב; וַתשח לגרד אותו בצפורן.

– די, די! מתחנן זרח – הלא ידיך תכאבנה… כבר נשימתך כבדה, – למה לך העבודה הקשה הזאת? הרפי!

– אין דבר! – עונה מרים – מוטב שתכאבנה ידי, משיאמרו הבריות בבית-המדרש, כי אשתך איננה אשת-חיל, שאינה מנקה את בגדיך.

והיא מצאה רבב שני. וַתשח שנית, וַתמעך, וַתנקה; ופניה בוערים, מהדם הפורץ אליהם מכל הגוף, ועיניה נוצצות ומבריקות מרוב נחת, אשר היא מוצאה בפועל כפיה, ונשימתה תכבד יותר ויותר.

אך לכול זמן! פאותיו של זרח כבר נסחטו, הזקן נגוב די צרכו, מרים כילתה את מלאכתה, וטרם הספיקה להסב ממקומה – וזרח אחז אותה בזרועותיו וַיחבקנה וַילחצנה אל חזהו.

– על מה אתה צוהל, שוטה? – השתמטה מרים וַתצחק – על ההאַרבּאַנ"ד שעל ראשי? הלא תבוש על כל פנים בפני אמי! – הוסיפה בלאט.

ההאַרבּאַנ“ד אשר על ראשה, והאם הפונה כעת אל ארון-הספרים, כאילו היא מחפשׂת את ה”צאינה וראינה", העומד הכן לפניה, – הם שתי אבנים כבדות על לבה של מרים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.