לְמַחֲרֹזֶת אַשְׁאִיר לָךְ אַרְבַּע אַבְנֵי-חֵן
אֲרִיתִין בַחַיִּים בַּעֲדֵךְ:
נֹפֶךְ-טַל וּבָרֶקֶת-זֵעָה,
פְּנִינַת-דֶּמַע וְאֹדֶם-הַדָּם.
בֹּקֶר-בֹּקֶר סִפְּרוּ לִי רְסִיסֵי-הַטְּלָלִים
עַל הַנֹּעַר, עַל חֵן הַבְּרִיאָה –
עַד עָבְרִי בַשָׂדֶה בְּיוֹם-קַיִץ יוֹקֵד
וָאֶרְאֶה אֶת זֵעַת-הָעוֹבֵד.
אָז אַכִּיר גַּם בָּעׂל, בֶּעָוֹן.
וּלְעֵת דִּמְדּוּמִים, עֵת פּוּגַת חֲלוֹמוֹת –
וְרָאִיתִי דִּמְעָה בְּעֵינַיִם כָּלוֹת,
וּבַדֶּמַע נִשְקָף הַיָּגוֹן.
וְאַחַר בָּא הַלֵּיל עִם חַשְׁרַת-צֶאֱלָיו,
וְהַמָּוֶת שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ, גַּם שָׁלָף,
וְעַל קְצֵה-לַהֲבָהּ רָטְטָה טִפַּת-דָּם…
וַתִּלְחַשׁ לִי: “דַּיֶךָּ! הִכּוֹן!”
נָא-קַבְּלִי לְמַזְכֶּרֶת עוֹלָם
זֶה הַלֶּקֶט – מַתַּת-זִכָּרוֹן!
תר"ף' רָפָה