הָקִיצָה עַמִּי / י"ל גורדון

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה.

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

הֲכִי עָמַד הַזְּמָן וּכְנָפָיו רָפוּ

מִיּוֹם אֶל כַּנְפֵי הָאָרֶץ יָצָאתָ,

אוֹ שָׁנִים אֲלָפִים לֹא תָּמוּ סָפוּ

מִיּוֹם תַּם חֻפְשְׁךָ וּבְאֶרֶץ נוֹד בָּאתָ?

מֵאָז עַד עַתָּה דּוֹרוֹת רַבִּים סָפוּ,

יַמִּים וַאֲרָצוֹת מִשָּׁם יַפְרִידוּנוּ,

וַחֲלִיפוֹת מַאֲלִיפוֹת בָּאוּ חָלָפוּ,

אַף קֹרוֹת אֲחֵרוֹת עַתָּה עִוְּדֻנוּ.

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה,

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

הָאָרֶץ בָּהּ עַתָּה נִחְיֶה נִוָּלֶד

לִגְלִילוֹת אֵירֹפָּה הֲלֹא נֶחְשָׁבָה –

אֵירֹפָּה הַקְּטַנָּה מֵחֶלְקֵי חָלֶד

וּבְחִקְרֵי חָכְמָה מִכֻּלָּם נִשְׂגָּבָה.

אֶרֶץ עֵדֶן זֹאת הֵן לָךְ תִּפָּתֵחַ,

בָּנֶיהָ “אָחִינוּ” לָךְ יִקְרְאוּן עָתָּה.

עַד מָתַי תִּהְיֶה קִרְבָּם כָּאוֹרֵחַ,

לָמָּה מִנֶּגֶּד לָהֶם תֵּלֶך אָתָּה?

וּכְבָר גַּם יָסִירוּ שִׁכְמְךָ מִסֵּבֶל,

וּמֵעַל צַוָּארְךָ עֻלְּךָ יָרִימוּ,

יִמְחוּ מִלִּבָּם שִׂנְאַת שָׁוְא וָהֶבֶל,

יִתְּנוּ לָךְ יָדָם, לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ.

הָרִימָה נָּא רֹאשְׁךָ, הַיְשַׁר גַּבֶּךָ,

וּבְעֵינֵי אַהֲבָה אֵלֵימוֹ הַשְׁגִיחָה,

וּתְנָה לַחָכְמָה וָדַעַת לִבֶּךָ

וֶהְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה.

כָּל בַּעֲלֵי בִינָה בָּךְ חָכְמָה יִלְמָדוּ,

פֹּעֲלִים וָאֳמָנִים כָּל מַעֲשֵׁה חֲרֹשֶׁת,

אַמִּיצֵי הַלֵּב בַּצָּבָא יַעֲבֹדוּ,

אִכָּרִים יִקְנוּ שָׂדוֹת וּמַחֲרֶשֶת.

אֶל אוֹצַר הַמְּדִינָה הָבֵא חֵילֶךָ

וּבִנְכָסֶיהָ קַח חֵלֶק וָזֶבֶד.

הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ,

אָח לִבְנֵי אַרְצֶךָ וּלְמַלְכְּךָ עָבֶד.

הָקִיצָה עַמִּי, עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה;

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

(תרכ"ג)