מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּלַּדּוֹת וִירְמַיְזָא

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

I. צֵיד הַהֶגְמוֹן

צִנָּה שֶׁל שַׁחֲרִית בָּהָר

עִם פְּנֵי חַמָּה עוֹלָה,

בֵּין גַּיְא וָהָר וּבְעֵמֶק צָר

הַדֶּרֶךְ מִתְפַּתְּלָה.

קוֹרֵא קוּקִי כְּקוֹל קוֹסֵם,

אוֹמֵר שִׁירָה מַעְיָן,

קוֹל שַׁעֲטַת סוּסִים עוֹלֶה

עִם צְלִיל וּצְלִיל שִׁרְיָן.

כְּנוּפְיָה שֶׁל פָּרָשִׁים בָּאָה,

נִיצוֹץ לְחֹד כִּידוֹן,

עַל דֶּגֶל מָשְׁזָר הַצְּלָב,

דִּגְלוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

מַה לּוֹ, מַה לַּכְּנוּפְיָה

עִם שַׁחֲרִית בֵּין הֶהָרִים

לָעִיר הַדּוּמִיָּה?"

– מַעְיַן הָהָר וְקִיכְלִי הַבָּר

הִכְרִיזוּ עַל אָבִיב

הַלֵּב יַעֲלֹץ, הַלֵּב יִרְחַב

עַל צַיִד בְּחֹדֶשׁ זִיו.

– כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

בְּגֶרְמַנְיָה הַיָּפָה

עוֹד יֵשׁ דֵּי צַיִד בַּמִּישׁוֹר,

בָּהָר וּבַצָּפָה,

"בִּנְאוֹת-קָוֶה וּבַשָּׂדֶה,

בַּיַּעַר וְשִׂיחִים,

וְלָמָּה זֶה עָלָה עַד כָּאן,

סָר אֶל אֶמְצַע דְּרָכִים?"

– בְּעִקְּבוֹת שֶׁל צַיִד מַה נָּדִיר,

הַצַּיִד הַיָּקָר,

קִדַּמְתִּי וָאֵצֵא עִם אוֹר,

אוֹתוֹ אֲנִי פֹּה תָּר.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

בְּפּוֹמֶרַנְיָה, שָׁם

סִיעַת הַזְּאֵב וְשׁוּעֲלֵי-סְתָו

שׁוֹחֶרֶת לְטַרְפָּם".

–אָכֵן יָפֶה וּמְאֹד יָקָר

שׁוּעַל הַסְּתָו וְהַזְּאֵב,

אֲבָל לְצַיִד טוֹב אַחֵר

יִרְחַב יָדוּץ הַלֵּב.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

בִּפְּרוּסְיָה עוֹד לָרֹב

וּבִמְאוּרוֹת-הַסְּתָו יָשֵׁן

שַׂר יַעֲרָהּ – הַדֹּב".

– אָכֵן יָפֶה הַדֹּב בְּרָגְזוֹ

חוֹרֵג מִן הֶעֳבִי

עֲטוּף פַּרְוָה חוּמָה חַמָּה;

אֲבָל יָקָר צֵידִי.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

בְּסֶכֶר מַעֲשֵׂה-כֵּן

עַל שְׂפוֹת הָאֶלְבָּה וְהַזַּאל

בֵּבָר בּוֹנֶה הַקֵּן".

– אָכֵן יָפָה פַּרְוַת-בּוֹנֶה,

שְׁחוּמָה הִיא וַעֲדִי;

אֲבָל מַה קַל וּמֶה עָדִין,

יָקָר מִזּוֹ צֵידִי.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

קַלִּים פַּעֲמֵי יָעֵל

עַל שִׂיא הָאַלְפִּים בָּאֲפָר,

בְּמִשְׁעוֹל בֵּין-הַרְרֵי-אֵל".

– אָכֵן, כָּבוֹד הוּא לַצַּיָּד

לֶב עָז לוֹ בֶּחָזֶה,

יָצוּד צֵידוֹ עַל פִּי תְהֹם;

צֵידִי אָצִיל מִזֶּה.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

קַל וְאָצִיל הַצְּבִי,

בַּיַּעַר-הַמֵּצַל יִרְעֶה,

לֹא פֹה יוּבַל לַשְּׁבִי".

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

מַלָּךְ, כִּי בָאתָ פֹּה?

יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה צֵידְךָ,

הֵן דֶּרֶךְ מֶלֶךְ זוֹ!"

– אֲבָל אֲבָל צֵידִי אָצִיל

וּפֹה יִרְעֶה; אָמְנָם

אֵינוֹ יָעֵל אוֹ צְבִי, כִּי אִם

צְבִי יִשְׂרָאֵל – מַהֲרַ"ם1.

תל אביב, 28.3.42

II. בַּת הָרַב וְאִמָּהּ

אִמִּי, אִמִּי! הִנֵּהוּ שׁוּב, הִנֵּהוּ הָאַבִּיר!

הוּא פֹּה בַּיּוֹם, הוּא פֹּה בַּלֵּיל, נֶחְבָּא בְּצֵל הַקִּיר.

בִּתִּי, בִּתִּי! אוֹי וַאֲבוֹי! אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי!

יוּאַר הַיּוֹם רָאָה אוֹתָךְ אוֹתוֹ אַבִּיר, הַגּוֹי.

אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי: אָרוּר עַמִּי מֵאֵל,

בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא, חֶלְאַת יוֹשְׁבֵי תֵבֵל.

בִּתִּי, בִּתִּי! אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִקְּבֶנּוּ אֵל.

בַּת רַבָּנִים – עֶשְׂרִים דּוֹרוֹת – אַתְּ בַּת-רַב בְּיִשְׂרָאֵל.

אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי: קָסֹם קָסַמְתִּי לוֹ,

אֵינוֹ אוֹכֵל, אֵינוֹ יָשֵׁן – אָבַד יוֹמוֹ, לֵילוֹ.

בִּתִּי, בִּתִּי! אוֹי וַאֲבוֹי! אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי!

סָגַר עָלֵינוּ הַמָּצוֹר, סָגַר מִצֵּאת, מִבֹּא.

אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי: יַרְבֶּה רִקְמָה וָשֵׁשׁ,

יִתְלֶה עָלַי רְבִיד זָהָב, – תֹּאכְלֵן קִנְאָה כָּאֵשׁ.

בִּתִּי, בִּתִּי! בִּרְבִיד זָהָב, עוֹטֶה רִקְמָה וָשֵׁשׁ,

בָּךְ יִסְתַכֵּל מִן הַגְּזֹזְטְרָה, כִּי יִזְרְקוּךְ בָּאֵשׁ.

26.3.42

III. בִּתּוֹ הַיָּפָה שֶׁל הָרַב

וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה הֵם בָּאוּ מִתְחַפְּשִים:

שְׁנֵי אַבִּירֵי-הַיַּחַשׂ עִם שְׁנַיִם שָׁלִישִׁים.

– "מַהֵר וּפְתַח הַדֶּלֶת! הָרַב, הַדֶּלֶת פְּתַח!

עַד לֹא נָפְלוּ בְּרִיחֶיהָ, כִּי בַּמַּקֶּבֵת נַךְ!"

הֵם בָּהּ דָּפְקוּ בְּכֹחַ, הַבְּרִיחַ – הוּא לֹא מָשׁ,

עַד שֶׁפָּתַח הַדֶּלֶת לִפְנֵימוֹ הַשַּׁמָּשׁ.

– “וּמָה רְצוֹן אֲדוֹנֵינוּ? לִפְקֻדַּתְכֶם, לַצָּו!”

– הַגֵּד נָא, בֶּן-הַכֶּלֶב, הָרַב אַיּוֹ, הָרָב?"

– אַל אֲדוֹנִי בְּאַפֶּךָ: בְּבֵית-עוֹלָם, כִּי מֵת,

וּתְמוֹל, אַךְ תְּמוֹל קְבָרוּהוּ, אַךְ זֶה מֵעֵת-לְעֵת."

– "הַגֵּד חִישׁ, בֶּן-הַכֶּלֶב, אַל שָׁוְא תִּפְטוֹר שָׂפָה:

וּבַת-הָרַב אַיֵּה הִיא? בִּתּוֹ אֵי הַיָּפָה?"

– "אַל נָא יִחַר אַפֶּךָ עַל פַּטְפְּטָנוּת פּוֹתָה:

הָלְכָה לִקְבּוֹר אָבִיהָ, שׁוּב לֹא רָאוּ אוֹתָהּ."

– “וְאֵיפֹה יֵין אֲדוֹנֶךָ אֲשֶׁר בְּמַרְתֵּפָיו?”

– “פָּתַח הָרַב כָּל-בֶּרֶז, וְהַמַּרְתֵּף חָרָב.”

– "הַגֵּד נָא, בֶּן הַכֶּלֶב, וְאַל תִּירָא, אַךְ קְרַב,

שִׁטְרֵי-הַחוֹב אַיָּמוֹ וְהַמָּמוֹן הָרָב?"

– "אַל נָא יִחַר אַפֶּךָ: אֲנִי אַךְ שַׁמָּשׁוֹ,

הִנֵּה פֹּה הַמַּפְתֵּחַ, הוֹאִילוּ לְבַקְשׁוֹ“.

– הֲלֹא תַּרְאֶה, בֶּן-כֶּלֶב, אֵיפֹה קָבְרוּ הָרַב!”

הָדְפוּ אוֹתוֹ בַּדֶּלֶת, הָדְפוּ אוֹתוֹ בַּגָּב.

– "וְקַח אִתְּךָ, בֶּן-כֶּלֶב, מַגְרֵף אוֹ הַיָּעֶה –

אֲשֶׁר תַּעֲלֶה בְּכַפֶּיךָ, עֲלֵה בָּחוּר נָאֶה!"

בְּבֵית-עוֹלָם עָמָדוּ, בְּגַל חָדָשׁ בְּמַגְרֵף

חָפְרוּ בֶעָפָר חָפָרוּ, כְּבָר הַשַּׁמָּשׁ עָיֵף,

עַד שֶׁפָּתְחוּ הַקֶּבֶר עִם צְלִיל הַמַּגְרֵפָה:

עַל יַד הָרַב מוּטֶלֶת בִּתּוֹ זוֹ הַיָּפָה.

תל-אביב, 23.3.42

IV. הַמֵּתִים הָרִאשׁוֹנִים2

"הוּא בָא! הוּא בָא! הוּא כָאן! הוּא כָאן!

הַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר!"

אוֹמֵר מַכְרִיז פַּעֲמוֹן-נַגָּן

בַּצְּרִיחַ הַצָּחוֹר.

"הוּא בָא! הוּא בָא! הוּא כָאן! הוּא כָאן!

אָיֹם הוּא וְנוֹרָא!

בִּצְרִיף שֶׁל עֵץ, וּבְתוֹךְ מִשְׁכַּן

רַבֵּי דָּת וּשְׂרָרָה.

"הוּא בָא! קוֹצֵר אֶת קְצִירוֹ

בָּעִיר בֵּין הַחוֹמוֹת,

בַּכְּפָר וּבַשָּׂדֶה – נִירוֹ;

אַךְ לֹא בַּגֵּטָאוֹת.

"בְּמֶרְחַב כָּרִים וְעֵינוֹת טְרָשִׁים

עוֹמֵד עוֹלָם בְּעֵינוֹ, –

הַמָּוֶת שָׁם; בַּמְּעֻפָּשִׁים

בַּגֵּטָאוֹת – אֵינוֹ".

מַכְרִיז אוֹמֵר הַפַּעֲמוֹן:

“מֵאָה בִּמְעֵת-לְעֵת!”

חוֹזֵר רוֹטֵן קוֹל הֶהָמוֹן:

“בַּגֵּטוֹ – שָׁם אֵין מֵת…”

מַה יֶהְגּוּ הֶבֶל הַנְּזִירִים?

זוֹעֵף אֲסַפְסוּף רָב?

בַּגֵּטוֹ כָּל פָּנִים קוֹדְרִים

מִקּוֹל עָלֶה נִדָּף.

עַד שֶׁהָיְתָה גַם הָרְוָחָה,

שִׂמְחָה גַם בִּמְעוֹנָם:

הִנֵּה בַּגֵּטוֹ מֵת! חַה-חַה!

תּוֹדָה לְאֵל עוֹלָם.

לֹא כְדַרְכָּהּ, לֹא מְחִישָׁה,

עֵינֶיהָ מְאִירוֹת,

חֶבְרָה צוֹעֶדֶת קַדִּישָׁא.

צְאוּ, אֶזְרָחִים, לִרְאוֹת.

לֹא לְשֵׁם מָכוֹר, לֹא לְשֵׁם סָחוֹר,

נָא בֹּאוּ בִגְדוּדִים:

מֻכֵּי הַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר!

מֵתִים – שְׁנֵי יְהוּדִים!

גַּם בָּנוּ, גַּם בַּחֲשׁוּדִים

נָגַף, נוֹדֶה לָאֵל!

גַּם בַּיְּהוּדִים, גַּם בַּיְּהוּדִים

הוּא אֶת קְצִירוֹ הֵחֵל.

חֲבָל, הַצְּרִיחַ הַצָּחוֹר

לֹא לָנוּ, וְאֵין פַּעֲמוֹן,

וְיַכְרִיז – "הַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר

כְּבָר בָּא!" – פַּרְנָס הֶגְמוֹן! 3

תל-אביב, 25.4.42

V. “נֵרוֹת הָאַלְמוֹנִים”

עִיר עַתִּיקָה וִירְמַיְזָא, נִבֶּטֶת אֶל הָרֵיין,

רוֹמִים הֵם יְסָדוּהָ, צְרִיחֶיהָ עוֹמְדִים כֵּן.

עִיר עַתִּיקָה וִירְמַיְזָא, וּבֵית-כְּנִסְּתָהּ עַתִּיק4,

עֵדִים לִבְנֵי הַכֹּתֶל, לְאֻמִּים כִּי יֶהְגּוּ רִיק.

מַעֲשֵׂה אָמָן – הַשָּׁעַר, וְהַקִּירוֹת רָמִים,

סְפוּגִים הֵם אֵשׁ-אוֹכֶלֶת, וְדֶמַע וְדָמִים.

הָיָה יָפֶה הַבָּיִת, יָפִים שְׁנֵי עַמּוּדָיו,

הָיְתָה שִׁירָה אִלֶּמֶת בּוֹכִיָּה בֵּין כְּתָלָיו.

הָיְתָה שִׁירָה אִלֶּמֶת, הֶגְיוֹן לֵבָב תָּמִים

מִתְיַחֲדִים עִם אֵבֶל “נֵרוֹת הָאַלְמוֹנִים”

הָיוּ דוֹלְקִים הַשְּׁנַיִם בְּאוֹר חִוֵּר בַּיּוֹם,

הָיוּ דוֹלְקִים אֶשׁ-נֹגַהּ בַּלַּיְלָה בַּמָּרוֹם.

יָשְׁבָה קְהִלַּת וִירְמַיְזָא בַּצּוֹם שְׁלֹשָה יָמִים

עוֹטֶפֶת תַּכְרִיכֶיהָ, בּוֹכִים-מִתְפַּלְּלִים.

גָּזְרוּ תַּעֲנִית בַּקָּרֶת הַבֵּית-דִּין וְהָרַב

עַל דַּעַת פַּרְנַס-חֹדֶשׁ5 עַל הַחוֹלִים וְהַטָּף.

וְנִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וּשְׁנַיִם יְשִׁישִׁים

בָּאוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת: “מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים?”

"חִישׁ נַפְשְׁכֶם הַצִּילוּ! מָחָר, כַּחֲצוֹת הַיּוֹם,

יוֹצְאִים הֲלֹא כֻּלָּנוּ וְעוֹלִים לְגַרְדֹּם.

"דִּבָּה רָעָה הוֹצִיאוּ בְּאָזְנָיו שֶׁל הֶהָמוֹן:

יָרְקוּ יְהוּדִים בַּצֶּלֶב, חִלְּלוּ אֶת הַהִמְנוֹן.

"אִם לֹא נַסְגִּיר אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲדֵי חֲצוֹת

אֶת פּוֹעֲלֵי-הָאָוֶן, – אַחַת דָּתֵנוּ – מוֹת".

שְׁנֵיהֶם כְּאִלּוּ הִשְׁתָּאוּ לְאוֹתוֹ הַמַּחֲזֶה,

שְׁנֵיהֶם דָּבָר לֹא עָנוּ, הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה.

– "אַל נִתְיָאֵשׁ, אַחֵינוּ! יֵשׁ אֲדֹנָי מָרוֹם,

הַחֶרֶב אִם מֻנַּחַת, לָאֱלֹהִים פִּדְיוֹם".

שָׁמַע הָרַב בְּרֶטֶט לִדְבַר שְׁלִיחֵי הַשָּׂר:

– “טוֹב שֶׁמְּסַרְתֶּם בְּנֵי-אָוֶן, מָחָר רֹאשָׁם מוּסָר”.

צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנֵי קָרֶת, בַּגֵּיטוֹ בָּכוּ דֹם

אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעָלוּ הַשְּׁנַיִם לְגַרְדֹּם.

מִי הֵם? מֵאַיִן בָּאוּ? – אִישׁ לֹא יָדַע אוֹתָם.

וּשְׁנֵי נֵרוֹת קָבָעוּ – לְזֵכֶר נִשְׁמוֹתָם.

הָיוּ קְדוֹשִׁים הַשְּׁנָיִם? – כָּל-יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים!

וּמָה אִכְפַּת מִי אֵלֶּה: עוֹד שְׁנַיִם, עוֹד שִׁשִּׁים…

מִי בָאֵשׁ וּמִי בַמָּיִם, בַּחֵץ אוֹ עַל גַּרְדֹּם,

לִפְנֵי שָׁנִים אַלְפַּיִם, מָחָר, אוּלַי הַיּוֹם?

אֶחָד אֶחָד, מַחֲנַיִם – בְּיַד אַנְשֵׁי-דָמִים, –

אַחַת, אַחַת הַדֶּרֶךְ קָדִימָה לְעוֹלָמִים!

לִבְנֵי עַמָּם תִּפְאֶרֶת וְעַל קִדּוּשׁ-הַשֵּׁם

בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: כָּל הַזּוֹכֶה קוֹדֵם!

וּמִנָּלָן הַסֵּפֶר? מִי בְּ“מֵימוֹרְבּוּךְ”6 חָתַם?

הָרַב ר' פֶּטֶר זְצוּקַ"ל – תַּלְמִיד רַבֵּנוּ תָּם.

תל-אביב, 17.3.42

VI. שְׁנֵי הַקְּבָרִים

עַל גְּדוֹת הָרֵיין בָּעֵמֶק, בְּעִיר וִירְמַיְזָא, שָׁם

מֵתִים נָמִים שְׁנַת-נֶצַח בְּבֵית-עָלְמִין יָשָׁן.

לָזֶה אַךְ גַּל וְאֵין אָבֶן, זֶה – תַּחַת מַצֵּבָה,

פֹּה יֵשׁ לִקְרֹא הַכְּתֹבֶת, פֹּה אֵין לַבְחִין תֵּבָה.

כַּמָּה וְכַמָּה שָׁקָעוּ כְּבָר בְּמֶשֶׁךְ דּוֹר וָדוֹר,

קָרְבְּנוֹת מַסְעֵי-הַצֶּלֶב וְהַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר.

אוּלַי מִקַּדְמוֹת רוֹמָא, וּפְלִיטֵי יְהוּדָה:

שָׂרִים וְדַלֵּי-יַחַשׂ, וְעַמּוּדֵי-תְעוּדָה.

חוֹטְאִים וִידוּעֵי-פֶשַׁע, קָשִׁים לִבְלִי רַחֵם, –

וּבְבוֹא שְׁעָתָם טָהָרוּ וַיְקַדְּשׁוּ אֶת הַשֵּׁם.

מְחַכִּים לְקֵץ הַפֶּלֶא הֵם לַיְלָה וְיוֹמָם,

לַחֲדָשִׁים יָבֹאוּ לָרֶשֶׁת מְקוֹמָם.

וּבֵינֵיהֶם בַּתָּוֶךְ – וְזֶה לָזֶה סְמוּכִים –

שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת שֶׁל אֶבֶן לִבְלִי כָּל קִשּׁוּטִים.

אוֹתָהּ מִדָּה וָקֶצֶב, אוֹתוֹ הַנִּיב הַתָּם:

גַּל אֲלֶכְּסַנְדֶּר וִימְפֶּן וְגַל הַמַּהֲרַ"ם.

הַנֵּץ נֶהְפַּךְ לְנֶשֶׁר שׁוֹאֵף בִּצְעוֹ וָדָם:

בְּאֶנְסִיסְהֵיים בַּכֶּלֶא יוֹשֵׁב הַמַּהֲרַ"ם.

יָפֶה יוֹדֵעַ רוּדוֹלְף7 מִי הוּא “מְאוֹר-הַגּוֹלָה”,

יִהְיֶה אִתּוֹ בַּחֹשֶךְ אוֹ בְּכֶסֶף יְסֻלָּא.

וּכְבָר שְׁבַע-עֶשְׂרֵה פַּעַם חָזַר סְתָו וְזַעְמוֹ:

חוֹבֵב הָרַב הַחֹפֶשׁ, – וְחָס עַל מְמוֹן עַמּוֹ

עַד שֶׁגְּאָלוֹ הַמָּוֶת בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ זִיו,

עֵת הַכִּכְלִים הִכְרִיזוּ עַל מַנְגִּינוֹת אָבִיב.

וּשְׁלָשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנִים עוֹד הַמֶּלֶךְ בּוֹ יִסְחֹר,

עַד שֶׁמִּלֵּא רַ' וִימְפֶּן לוֹעוֹ זָהָב טָהוֹר.

וּתְנַאי הִתְנָה רַ' וִימְפֶּן, “תְּנַאי רְאוּבֵן וְגָד”:

בְּבוֹא שְׁעָתוֹ יִקְבְּרוּהוּ – אֶחָד מוּל הָאֶחָד.

וּבַעֲבֹר בָּא-הֵלֶךְ בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ

עַל קֶבֶר מַהֲרַ"ם, שָׁם יַעֲמֹד, יַרְכִּין הָרֹאשׁ.

יַרְכִּין רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד כְּבוֹדָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה,

וּכְבוֹד עַמּוֹ בַּחֶרֶב, וּכְבוֹד גּוֹלָה שְׁחוֹרָה.

וּבַעֲבֹר בָּא-הֵלֶךְ בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ,

עַל גַּל רַ' זִיסְקִינְד וִימְפֶּן, יָרִים בְּגָאוֹן הָרֹאשׁ.

אִם יֵשׁ, עוֹד יֵשׁ, בְּקִרְבֵּנוּ כַּשְּׁנַיִם, כְּמוֹתָם,

לֹא פַסּוּ מֵעַמֵּנוּ שְׁאָר-רוּחַ וְלֶב-תָּם.

עַד שֶׁעוֹלִים בַּגֶּזַע בַּדֵּי אוֹנוֹ וְעָלִים,

עוֹד יֵשׁ בְּרָכָה בַּכָּרֶם, עוֹד יַעַשׂ הִלּוּלִים.

תל-אביב, 27.3.42

VII. בַּלַּדַּת הַזְּאֵב

גְּדוּד צַלְבָנִים נוֹסֵעַ

וְסָר מֵעִיר אֶל עִיר:

הֵם שָׁחֲטוּ בְּאָכֶן8,

הֵם יִשְׁחֲטוּ בִּטְרִיר9.

הֵם יַעַרְכוּ הַטֶּבַח:

יָרִיעַ פַּעֲמוֹן,

יַחְדָּו שָׁלָל יַחֲלֹקוּ

חָסִיד וְאִישׁ הָמוֹן.

אֶת הַטְּבוּחִים יָנִיחוּ

כֻּלָּם בַּעֲרֵמָה; –

יִקְבְּרוּם אַנְשֵׁי הַקֶּרֶת,

(לֹא הֶחְיוּ נְשָׁמָה).

דַּי לוֹ לְאִישׁ הַצֶּלֶב

מִדַּאֲגוֹת יוֹם יוֹם:

רִנָּה לְאִישׁ-נַצֶּרֶת,

תְּפִלָּה, טִבְחָה וָצוֹם.

וּזְאֵב יְרֵא שָׁמַיִם

אָז חַי סָמוּךְ לִטְרִיר

בִּמְאוּרָתוֹ בַּחֹרֶשׁ,

בְּגֵיא מֵצַל קָרִיר.

וְעַד שֶׁבָּא הַכֶּלֶב

וַיַּעַט הָעוֹרֵב,

נִכְנַס אֶל גֵּיא הַקָּטֶל

וַיִּזְדָּרֶז הַזְּאֵב.

מָצָא רְצוּץ-גֻּלְגֹּלֶת,

וְהַנְּשָׁמָה עוֹד בּוֹ,

וּמִתְחַנֵּן לַמָּוֶת, –

קָרַע אֶת סְגוֹר לִבּוֹ.

מָצָא אֶת הַתִּינוֹקֶת

דְּרוּסָה וּנְטוּלַת שַׁד,

עוֹדֶנָּה מְפַרְפֶּרֶת, –

חָנַק אוֹתָהּ מִיָּד.

מָצָא אָדָם גֹּוֵעַ,

וּשְׁחוּט סַכִּין פְּגוּמָה, –

כִּרְסֵם אֶת הַגַּרְגֶּרֶת – –

קֵץ גְּסִיסָה אֲיֻמָּה.

מָצָא הָרָה בִּקֵּעוּ,

מְפַרְכֶּסֶת בְּחֶבְלָהּ, –

קָרַע אֶת הַסַּרְעֶפֶת,

מִיִּסּוּרִים גְּאָלָהּ.

רָאָהוּ רַבִּי יוּזְפָא,

שׁוֹכֵב, פּוֹלֵט דָּמִים,

גִּדֵּם וּקְצוּץ-רַגְלַיִם,

גּוֹסֵס זֶה יוֹם תָּמִים.

רָאָהוּ וַיְבָרְכֵהוּ,

פָּשַׁט לוֹ צַוָּארוֹ:

"בָּרוּךְ מִזְּאֵבֵי-עֶרֶב!

בָּרוּךְ עוֹשֶׂה דְבָרוֹ!

"דּוֹר עֲשִׂירִי – תִּרְאֵהוּ,

אַתָּה פּוֹדֶה מִכְּאֵב

וְהַגּוֹאֵל לַמָּוֶת,

בָּרוּךְ תִּהְיֶה, הַזְּאֵב!

"וְזַרְעֲךָ בָּאָרֶץ

הוּא לֹא יָסוּף – קַיָּם

עַד שֶׁהָפַךְ פְּרִיץ-טֶרֶף

וּזְאֵב כָּל-הָאָדָם!"

יָמִים חָלְפוּ עָבָרוּ,

דּוֹר מֵת וְדוֹר נִצָּב,

וּבִרְכָּתוֹ שֶׁל יוּזְפָא

הִיא נִתְקַיְּמָה עַכְשָׁו.

הָאִישׁ הָפַךְ פְּרִיץ-טֶרֶף

וּזְאֵב כָּל-הָאָדָם,

וּזְרַע הַזְּאֵב אֵינֶנּוּ,

כִּי תָם, כִּי תָם, כִּי תָם…


תל-אביב, 30.5.42


  1. את הרב ר' מאיר מרוטנבורג תפש ההגמון מבאזיל בהרים, כשזה היה בדרך לאיטליה. הוא מסר אותו לגרף פון הרץ וזה מסרו למלך רודולף (1286).  ↩

  2. בשנת 1321 פרצה בצרפת (Savoya) ובשווייץ מגפה איוּמה (הדבר), שקראו לה “המות השחור” או “המות האיום”. בשנים 1350–1347 הגיעה לשיאה בגרמניה, ביחוד בנפות הריין. לפי המסופר, היה מספר מתיה לערך 25 מיליון. בגיטאות לא היה כחה רב ביותר ולכן האשימו את היהודים, שהם הרעילו את המים, ולערך שלש מאות קהלות נשמדו. בכמה מקומות הציתו היהודים את בתיהם עליהם ומתו בלהבות. כך עשתה גם קהלת וירמיזא (300 איש) ב–1349.  ↩

  3. פרנס–הגמון – ראש הקהלה היהודית Judenbischof.  ↩

  4. משנת 1039.  ↩

  5. בראש העדה עמדו "פרנסים,, ובראשם – פרנס–חדש ופרנס–הגמון – Judenbischof.  ↩

  6. מעמרבוך, מימורבוך, Memorbuch – ספר הזכרונות של יהודי גרמניה.  ↩

  7. רודולף I הגרַף מהַבסבורג שבחרוהו למלך.הוא שם בכלא את הרב ר‘ מאיר מרוטנבורג (מהר"ם) ודרש בעבורו מחיר יקר מאד. הרב לא רצה לפתוח פתח לסחיטת כסף מישראל ונשאר בכלא 7 שנה עד שמת (י“ט אייר נ”ג 1293), ורק כעבור 13 שנה (1306) פדה הסוחר ר’ אלכסנדר זיסקינד בן ר' שלמה וימְפֶּן את גויתו בכסף מלא. שניהם קבורים בוירמיזא וסמוכים זה לזה.  ↩

  8. אַאַכאֶן – עיר בגרמניה.  ↩

  9. טריר (בעברית טריברש: Trèves) עיר על נהר מוזל. הצלבנים החריבו את הקהילה בשנת 1096 בחודש סיון.  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

נדודים

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)


בה. עיר המחוז הייתי אז. הימים ימי קיץ. בלילה הראשון לבואי שמה מצאתי מנוחה תחת כיפת השמים, “בחיק היקום”, כלומר, באכסדרה הבלתי-מקורה של הקלויז המפואר וה“אריסטוקראטי”, בכינוי ה“המון”, גמילות חסדים. ואולם ממחרת, במטות צללי ערב והיום רך, התקדרו השמים עבים ויהי מטר סוחף ניתך אל ערמות האבק אשר ברחובות, ואוכרח, איפוא, לבקש מחסה מזרם וללון הלילה “בצל קורה” – ולפיכך נכנסתי הקלויזה פנימה.


ובקלויז – שעת “בין מנחה למעריב” בכל הדרה: מנורות-פאר מתנוססות, נרות סטיאַרין דולקים, יהודים נכבדים, מופלגים לומדים “ש”ס“, פשוטים – “עין יעקב” ו”חיי אדם"; אחרים מבלים עת בשיחה בטלה; בחורים אחדים, בני “בעלי-בתים”, דשנים וטובי-לב, אברכי-משי מהוגנים, מלמדים-מורים – משוטטים בקלויז בעלמא. דברי-תורה, פטפוט, חדשה עירונית, עתונית, תנועה, חיים, – עולם כמנהגו…


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.